גביע בלי כוכבית / מליניאק
הפועל ירושלים עברה בדרך לזכייה את כל המשוכות, ככה זה כשיש לה סופרסטאר כמו ג'ייקובן בראון שעוד עולה מהספסל. ניהול משחק מבריק של דני פרנקו לא הספיק לנהריה, באחת התצוגות הטובות של קבוצה מפסידה בגמר גביע. אריה מליניאק על ערב דרמטי בהיכל
לשחק שני משחקים גדולים בשבוע, ובשניהם להיות פייבוריטים, זה לא קל. למרות שירושלים הגיעה לשבוע הגביע אחרי הפסדים בליגה, ולמרות שהלחץ היה עליה, היא עמדה במשימה וזה מה שחשוב, כי בגביע רק התוצאה חשובה.
מאז שמכבי ת"א חזרה לעצמה, חלון ההזדמנויות של הפועל ירושלים הצטמצם. הקבוצה שזכתה בשנים האחרונות באליפויות וגביעים, שמעה לחשושים סרקסטיים על תארים עם כוכבית בהעדרה של מכבי ת"א.
הגביע הזה הוא תואר בלי שום כוכבית. ירושלים עברה בדרך לזכייה את כל המשוכות, כולל הדחת מכבי ת"א ברבע הגמר במנורה מבטחים וניצחון על נהריה בשיניים בגמר מתיש. הפועל ירושלים היא היחידה חוץ ממכבי ת"א שמסוגלת למלא את יד אליהו בצבא אדום אדיר, וזה פקטור משמעותי אם וכאשר הם יגיעו לפיינל-פור.
כל הכבוד לדני פרנקו על ניהול משחק מבריק, שסגר פער איכות דו-ספרתי של ירושלים. האנדרדוג מנהריה נתנה 150 אחוז באחת התצוגות הטובות של קבוצה מפסידה בגמר גביע. ירושלים שיחקה לידיים של נהריה והפכה משום מה משחק כדורסל, בו היה לה יתרון ברוב העמדות, לתחרות שלשות שם היתרונות שלה התבטלו.
ההתקפה של ירושלים מבוססת על פיק-אנד-רול, ולכן היא התמכרה ליכולת הפנומנאלית של ג'ייקובן בראון, תוך שהיא מוותרת על היתרונות שלה. נכון שבשורה התחתונה ירושלים דייקה ב-16 מ-36 שלשות (44 אחוז). מדובר באחוז קליעה נפלא, אבל אם סולימאן בריימו זורק חמש שלשות כמו תמיר בלאט! אין פלא שיתרון דו-ספרתי ברח לירושלים פעמיים בנדנדה שהושפעה מאחוזי הקליעה.
בראון הוא סופרסטאר. למאמן שמסוגל להעלות שחקן כזה מהספסל יש יתרון ענק, אבל גם לנהריה יש את התותח שלה - דומיניק ווטרס. אם השחקן הזה היה יותר רגוע, הוא היה משחק כנראה בליגה טובה יותר. המזל שיחק לג'רל מקניל שבית הדין הקל בעונשו ואיפשר לו לשחק בגמר הגביע. בלעדיו נהריה לא הייתה מסוגלת להחזיק מעמד עד הישורת הסופית, ויצא שלמרות שהוא היה האיש הנכון במקום הנכון, הזריקה המכרעת שהוא לקח מחוץ לקשת לא נכנסה.
שתי הקבוצות בנו את ההרכב שלהן על זרים מוכחים מקבוצות מקומיות: בראון מגלבוע/גליל, טיישון תומאס מחולון, בריימו מאילת, מקניל וטוני גפני מהפועל ת"א. שחקנים כאלה קל לשלב עם ישראלים, ויש גם מגרעת: השופטים כבר מכירים אותך.
הנה דוגמא לאקסטרה שפרנקו מוציא מנהריה: טווח הקליעה האפקטיבי של איתי שגב הוא מטר וחצי. מאמנים קודמים השקיעו בו שעות וימים בניסיון לשפר את אחוזי הקליעה ולהרחיב את הטווח. דני פרנקו שינה כיוון, במקום לשפר את הטווח הוא הקטין אותו. במקום לבזבז זמן על שיפור הקליעה של שגב מארבעה מטרים, הוא משחק מתחת לסל ומתקיף את הטבעת. הטבעה זו זריקה של 100 אחוז הצלחה, שגב קלע בגמר שישה סלים משבעה ניסיונות, מתוכם שש הטבעות.
כשאני רואה את מבול התלונות נגד שופטי הכדורגל, אפשר לברך על המצב בכדורסל. מילה טובה לשופטי הגמר: עומר אסתרון, דודי רומנו ואלעד ליבוביץ', שהעבירו באלגנטיות משחק קשה לשיפוט. חוזרים לשגרה, החלה הספירה לאחור לפיינל-פור.
לפנייה לכתב/ת 
