"ניתן לעכב יציאה מהארץ של חייב תושב חוץ"

מאז שחרורו ממאסר ב-2011 נמנע מישראלי לשעבר לצאת מהארץ משום שאינו משלם את חובותיו. העליון גיבה את יתר הערכאות

עו"ד שמואל מיכאל | פסקדיןפורסם: 20.02.20 , 22:14

שופטת העליון יעל וילנר דחתה לאחרונה את ערעורו של תושב חוץ החייב בהוצאה לפועל, וקבעה כי צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא בעניינו יותר על כנו. פסק הדין הוא תוצאה של בקשות רשות ערעור ב"גלגול רביעי", לאחר החלטות של לשכת ההוצאה לפועל בנצרת, בית משפט השלום בעפולה ובית המשפט המחוזי בנצרת.

המבקש, בעל אזרחות ישראלית ובלגית, עזב את ישראל ב-1978 ועבר להתגורר באירופה. ב-2007 הוא הגיע עם בתו (המתגוררת בשוויץ) לבקר את אמו בישראל, ועם נחיתתו נעצר עקב תלונה שהגישו נגדו שתי נשים בישראל. בסופו של הליך פלילי הוא הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וזיוף בנסיבות מחמירות, ונדון ל-50 חודשי מאסר בגין כספים שקיבל מהשתיים, על סמך מצג שווא שלפיו ישקיע עבורן את הכספים בחו"ל.

משפט כללי

בגלל עיכוב – עבריין מס לא ייכנס לכלא

עו"ד אליעזר גולדשטיין | פסקדין

על קבלן שהתחמק מתשלום מע"מ של כחצי מיליון שקל נגזרו 16 חודשי מאסר. אבל בערעור השתכנעו השופטים שהייתה השתהות בהגשת האישום

בגלל עיכוב – עבריין מס לא ייכנס לכלא

בעקבות הרשעתו, תבעו אותו השתיים ("המשיבות") אזרחית, ולאחר שניתנו פסקי דין לטובתן, הן פתחו נגדו תיקים בהוצאה לפועל לשם גביית חובות מכוח אותם פסקי דין, כאשר יתרת החוב עומדת על מיליוני שקלים.

ב-2011 הוא סיים לרצות את עונשו, אך במסגרת ההליכים בהוצאה לפועל הוצאו נגדו צווי עיכוב יציאה מהארץ ב-2010 וב-2012. הצווים הוצאו מכוח סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל, שלפיו החייב הוא "בעל יכולת" המשתמט מחובותיו, ולא מסעיף 14 המופנה באופן כללי כלפי כל חייב (גם שאינם "בעלי יכולת"). ב-2015 הוא הגיש את בקשתו הראשונה לביטול הצווים, בטענה שמדובר במגבלה הגורמת לפגיעה בלתי סבירה בחירותו, בהיותו תושב חוץ ללא זיקה לישראל.

רשם ההוצאה לפועל דחה את בקשתו, בנימוק שלמבקש ישנה זיקה הדוקה לישראל, וכן כי בכל מקרה אין מניעה גורפת להגביל יציאה מהארץ של תושבי חוץ. עוד נקבע כי המבקש יוכל לצאת מהארץ אם יעמוד בכמה תנאים, ובהם תשלום 600 אלף שקל, כיסוי יתרת החוב בתשלומים חודשיים מסוימים, והעמדת שני ערבים לחובות (חלק מהתנאים רוככו או בוטלו בהחלטה מאוחרת יותר של הרשם).

ערכאות שונות דחו כאמור את בקשותיו לביטול הצווים. בבית המשפט העליון טען החייב בין היתר כי הותרתו בישראל גורמת לו נזקים חמורים, ואף פוגעת בחירותו באמצעות הליכי הוצאה לפועל.

השופטת וילנר הבהירה כי ההגבלות המוטלות מכוח סעיף 66א (שחוקק ב-2008) נועדו דווקא לנקוט אמצעים פחות פוגעניים כלפי חייבים בעלי יכולת – עיכוב יציאה מהארץ במקום צווי מאסר (במקרים מסוימים). מדובר בתכלית אכיפתית ולא עונשית, כלומר הן לא נועדו להעניש את החייב אלא להוות אמצעי לחץ שיתמרץ את החייב לשלם.

לטעמה, בכל הקשור לסעיף זה אין להבחין בין תושב חוץ לבין תושב ישראל, שהרי גם תושב החוץ כאן הוא בעל יכולת לפרוע את החובות. במילים אחרות, המפתחות ליציאה מישראל בידי המבקש.

"לאכיפת פסקי דין וחיובים חשיבות שלא ניתן להפריז בערכה, והיא אחת האדנים עליהן נשענת האמנה החברתית במדינה דמוקרטית", כתבה. שיקול נוסף היה התנהלות המבקש – העובדה שהמבקש שומר על "עמימות" ולא מוסר מידע קונקרטי על נכסיו, ולא עושה כל מאמץ לפרוע את חובו למשיבות.