הקלות חסרות תקדים, "תופסת גופות" - ואפס הבטחות מחמאס: ככה לא בונים הסדרה
ישראל הקלה על חמאס, שבתמורה רק הפסיק להפריח בלונים. הארגון עצם עיניו כשפעילי הג'יהאד שהניחו מטען על הגדר, וכשהחלה ההסלמה הוא איחל הצלחה לשני הצדדים. ברצועה, אגב, כבר מחלקים את הכסף שהגיע מקטאר, מרחב הדיג בשיא, והמעברים פתוחים
במערכון המיתולוגי של הגשש החיוור - "המוסך", חוזרת ועולה בכל כמה דקות השאלה: "אז מה היה לנו שם?". בשבוע האחרון השאלה הזאת צפה כבר כמה וכמה פעמים בהקשר של רצועת עזה, אבל התשובה, למרבה הצער, אינה מצחיקה כלל.
אז מה היה לנו שם? ובכן, זה החל ביום שלישי בהודעה חגיגית של מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף כמיל אבו רוקון, שהודיע על הקלות חסרות תקדים לחמאס במסגרת מה שמכנים בישראל ''הסדרה''. מרחב דיג הגיע לשיא של 15 מייל ימי, ומרצועת עזה החלו להיכנס 7,000 פועלים (בישראל מתעקשים לכנות "סוחרים" את פועלי הבניין, עובדי החקלאות והתעשייה) - מספרים שלא נראו כבר 13 שנים. ומה נתן חמאס בתמורה? כלום. כלומר - הפסיק להפריח בלונים עם מטעני חבלה.
למרות זאת, השקט לא שב לעוטף. יום למחרת ביצע הג'יהאד האיסלאמי פיגוע צליפה על גדר המערכת בדרום הרצועה מאחת מעמדות התצפית שלו. הפיגוע כשל. צה"ל לא תקף בתגובה, מרחב הדיג נותר רחב והפועלים מעזה המשיכו להיכנס בהמוניהם. עולם כמנהגו נוהג.
עובר עוד יום, וישראל המשיכה לספק תופינים לחמאס. הפעם היה זה השליח הקטארי שנכנס עם 12 מיליון דולר, סכום חסר תקדים מאז שהחלה פרקטיקת מזוודות המזומנים המחולקים לתושבי הרצועה בזמן שאתם קוראים שורות אלו.
חולף לו סוף שבוע שקט ואביבי של דרום אדום, ואתמול (יום ראשון) לפנות בוקר שולח הג'יהאד האיסלאמי שניים מפעיליו הצבאיים להטמין מטען רב עוצמה על גדר המערכת בדרום הרצועה. השניים מתגלים על ידי מערך התצפיות של צה"ל, מתפתח ירי, אחד מהם נהרג והשני נפצע. באורח פלא, כוח התצפיות של חמאס, שבימים כתיקונם מזהה כל ילד פלסטיני שמנסה לברוח מהרצועה, "לא הצליח" לראות שני מבוגרים שפוסעים לאיטם לעבר הגדר ונושאים מטען כבד.
ואז הגיעה הטעות הטקטית - על פי מדיניות שר הביטחון, ישראל מחזיקה בגופות מחבלים ובמחבלים חיים כחלק מהמערכה המוצדקת לשחרור השבויים והחללים שמוחזקים בעזה. אלא ש"תופסת הגופות" המחרידה, שבמהלכה ניהל דחפור של צה"ל מאבק עם הפלסטינים על גופה מרוטה של מחבל, החדירה אש וזעם בתושבי עזה שחסמו כבישים ודרשו נקמה. חמאס, גם לו רצה - והוא לא ממש רצה - לא יכול היה לעצור את הסחף. המטחים נורו, הג'יהאד האיסלאמי קיבל אחריות. חמאס הפנה את המבט ואיחל הצלחה לשני הצדדים. ובכל השבוע האחרון, מתנות המתפ"ש נותרו שרירות וקיימות - וכך גם הבוקר.
אבל על הסיפור הזה צריך להסתכל מגובה רב יותר. כבר חמישה שבועות שישראל רצה בריצת אמוק לעבר הסדרה עם חמאס. לא רק רצה, אלא גם טסה לקטאר כדי לוודא שמזוודות המזומנים ימשיכו להתגלגל בשערי מעבר ארז, בואכה חמאסטן.
חמאס הוא ארגון שאחד מראשיו הוא אדם שחושב, פועל ואפילו מדבר כמו מאפיונר. יחיא סינוואר הריח ממרחק את ההתאהבות של מערכת הביטחון במונח ההסדרה, מהרבה סיבות: מהבחירות הקרבות ועד המערכה מול איראן בסוריה והרצון הלא מוסתר של צה"ל שלא לנהל שתי חזיתות במקביל. הריח וניצל, עד תום.
חמאס לא צריך לעשות בעצמו את העבודה המלוכלכת. יש לו תמיד את הג'יהאד האיסלאמי, ילד הפרא שישמח להתעמת עם ישראל בכל הזדמנות. אז המדיניות היתה פשוטה: מפסיקים את הפרחת הבלונים, אבל כאשר הג'יהאד מוציא פיגוע צליפה או מטען - מרימים מבט אל השמיים ומחפשים את ציפור הכחל רחב המקור שלעיתים מבקרת באזור.
וכאן מסתתרים שני כשלים. האחד - בישראל לא דאגו לוודא שחמאס יאכוף את השקט על שאר הפלגים, ובראשם הג'יהאד האיסלאמי. עם קצוות פרומים שכאלה אי אפשר לייצר שקט. אם חמאס רוצה שקט ברצועה – גם הציפורים יחשבו פעמיים לפני שהן מצייצות. אך חמאס רצה גם שקט וגם רעש. כאמור, שיטות של מאפיה.
הכשל השני הוא שבישראל עשו הכל כדי להסתיר מהציבור את ההליכה למסלול ההסדרה. כל גורם, מהדרג המדיני ועד מערכת הביטחון, סירב לדבר בשמו על ההליך. כל הקלה שניתנה לחמאס עברה מתחת לרדאר, או שהתחבאה עמוק בתוך הודעות מפולפלות לתקשורת. את הפרטים סיפקו בדרך כלל המקורות מעזה. מי שאמיץ מספיק ללכת להסדרה, שיהיה גם אמיץ דיו גם לבוא חשבון מול הציבור ולהסביר את המדיניות, ההזדמנויות והסיכונים.
מבחינת חמאס, אגב, המונח הסדרה בכלל לא קיים. רק אתמול בצהריים הכריז בכיר חמאס, מחמוד א-זהאר, כי "אין הבנות עם ישראל". לדבריו, "ההתנגדות מפעילה לחץ על ישראל ומאלצת אותה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי הרצועה. אין רגיעה תמורת רגיעה". ובהשאלה לאותו מערכון של הגשש: חמאס מחזיק בתפקיד של מי שמקריא את רשימת הדרישות, והג'יהאד האיסלאמי מקבל את תפקיד ההוא ש"דוחף את האלמנט''.
לפנייה לכתב/ת 
