מה בין משמורת משותפת לחזקת הגיל הרך
אף שחזקת הגיל הרך עודנה שרירה, גם בתי המשפט מבינים שיש לצמצם אותה ככל האפשר ולהכיר באבות כהורים שווי ערך גם כשהילדים קטנים
(צילום: shutterstock)
לפני כמה שנים געשה הארץ בעקבות ההלכה הידועה כבע"מ 919/15 שביטלה את החיוב במזונות לילדים מעל גיל 6 כשההורים חולקים משמורת משותפת ומצב הכנסותיהם דומה. פסק הדין המנחה הזה ניתן על בסיס המציאות שהראתה כי משמורת משותפת הפכה ל"דרך המלך" בפסיקות בתי המשפט, ובעקבותיה אף הוחלט לא אחת להפחית את סכומי המזונות ולעיתים אף לבטלם כליל.
אז מהי בעצם משמורת משותפת? מדובר בהסדר משפטי בין שני הורים שמגדירים כי מעמדם ההורי לא ישתנה בעקבות הפרידה וחלוקת הזמנים עם הילדים תישאר כשהייתה. התרגום המעשי הוא שזמני השהות עם הילדים מחולקים ביניהם באופן שווה.
הפאזל של חלוקת הזמנים שונה ממשפחה למשפחה: לעיתים נקבע שהילדים ישהו יום אחד אצל הורה אחד ויום שני אצל הורה אחר לסירוגין, לעיתים עסקינן בשבוע-שבוע ולעיתים החלוקה נקבעת בצורה שונה כשהעיקרון המנחה הוא שוויון זמנים.
תנאי יסוד למשמורת משותפת הוא סמיכות מגורים בין ההורים לאחר הפרידה, שכן ברור שאין לטלטל את הקטינים ברחבי הארץ בבקרים או בלילות. יצוין כי עוד טרם קביעת ההלכה, כאשר ייצגתי זוגות מהמגזר הקיבוצי כשבני הזוג נפרדו אך נותרו להתגורר באותו קיבוץ או בקיבוצים סמוכים נקבעה, הלכה למעשה, משמורת משותפת וחלוקת זמנים שווה. עם זאת, ישנם מקרים שבהם נקבעה משמורת משותפת גם כאשר ההורים גרים במקומות מרוחקים.
תנאי נוסף וחשוב לא פחות הוא תקשורת טובה בין ההורים. לא אחת בתי המשפט שללו אפשרות למשמורת משותפת בשל מחלוקות עמוקות שלא מאפשרות שיתוף פעולה בין ההורים, אף אם הם עומדים בתנאים הפיסיים למשמורת משותפת מבחינת סמיכות מגורים.
אחריות הורית משותפת, לעומת זאת, היא מצב שבו בית המשפט מגדיר מראש ששני ההורים שווי ערך במעמדם לגבי כל החלטה הנוגעת לקטין, אך אחד מהם הוא ההורה המשמורן והשני "הורה מבקר", כך שחלוקת זמני השהות אינה שווה. במשטר זה של משמורת לרוב יחויב ההורה המבקר לשלם מזונות להורה המשמורן.
בכל מקרה אחרי פרידה שני ההורים נשארים אפוטרופוסים שווי מעמד, וכאשר נדרשת הכרעה בסוגיות חינוכיות כגון טיפול רגשי-פסיכולוגי או חס וחלילה טיפול רפואי פולשני נדרשת הסכמה של שניהם.
כאשר ההורים מסכימים על משמורת משותפת או על משטר של אחריות הורית משותפת, נחסכים הליכים משפטיים קשים וארוכים. ואולם, כאשר מתגלעת ביניהם מחלוקת בנושא בית המשפט נדרש להכריע למי תינתן המשמורת: לאם או לאב.
הליך כזה מלווה בדרך כלל בגורמי מקצוע כמו פסיכולוגים ועובדים סוציאליים ולעיתים בתי המשפט אף ממנים אפוטרופוס לדין לקטינים – עורך דין, בדרך כלל מטעם הסיוע המשפטי, אשר מייצג את עמדת הקטינים ובוחן את טובתם.
חזקת הגיל הרך ומשמורת משותפת
הנטייה לקבוע ביותר ויותר מקרים כי המשמורת תהיה משותפת לוותה בשיח הציבורי באמירות שלפיהן חזקת הגיל הרך פסה מהעולם. אלא שהדברים לא מדויקים שכן החזקה עדיין מעוגנת בסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות ולפיה ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות שמצדיקות להורות אחרת.
עם זאת, לא ניתן לומר שלמשטר המשמורת המשותפת אין כלל השפעה על האופן שבו מיושמת החזקה. רק לאחרונה פסק בית המשפט למשפחה בחיפה (השופטת גילה ספרא-ברנע) כי חזקת הגיל הרך עוד חיה ונושמת ולכן המשמורת על הילדים הקטנים שטרם הגיעו לגיל 6 ניתנה לאם. ואולם, בצד זאת נקבעו לאב הסדרי ראייה רחבים ביותר והאם אף חויבה להעמיד תנאים פיסיים הולמים לקיום המפגשים ולדאוג ליחידת דיור בה יוכל האב להיפגש עם הקטנות בסמוך למקום מגוריה.
המסקנה העולה היא כי הרוחות החדשות שנשבו בשנים האחרונות לעניין משמורת הקטינים מחלחלות גם לפסיקה המתבססת על חזקת הגיל הרך. אף שהחזקה לא נמחקה מספר החוקים בתי המשפט מתאימים את הפסיקה לחיים עצמם, גם אם באיחור ניכר.
אין ספק כי שוויון בין ההורים, אחריות הוריות משותפת ומשמורת משותפת הם משטר משפטי נכון וראוי לקטינים אשר ממילא מוצאים עצמם מול מציאות משפחתית חדשה.
המשפט הידוע כי מתגרשים מבני הזוג אך לא מהילדים הפך לקו מנחה בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה אך יש צורך גם בקביעה חד-משמעית של המחוקק. בתקופה שבה אבות מבקשים שוויון בגידול הקטינים, חזקת הגיל הרך הפכה אנכרוניסטית והגיע הזמן לבטלה.
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד נאוה סרף-הרשקוביץ היא בעלת משרד העוסק בדיני משפחה
- הכותבת לא ייצגה בתיקים המאוזכרים
- הוא שותף באתר פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
