קרייריסטיות וגייז. זה יום המשפחה שלי
חירות ביחסים, חלוקה בנטל, פטור מרגשי האשם, לילות של שינה ופרידה מהשעון הביולוגי. ח"כ לשעבר מיכל בירן על חוויות מההורות המשותפת
השיגעון היהודי לזכות בנכדים פרנס לאורך השנים לא מעט דרמות הוליוודיות. האובססיה הלאומית הזאת, שהיא שמרנית מיסודה, לא פסחה גם על המובלעות הליברליות כביכול בחברה הישראלית, ולמעשה אולי זה הקו היחיד שמחבר בינינו וחוצה בין הקבוצות השונות בארץ.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
השילוב הזה יוצר הכלאות בין העולם הישן לבין העולם החדש שהן חסרות תקדים בחצי הכדור המערבי. הראשונה היא הנהירה של גייז לתהליכי פונדקאות בחו"ל - תהליך שמאיץ בתורו את קבלת הדגם המשפחתי החדש גם בקרב משפחות יותר שמרניות. המחשבה להפנות גב לנכד בגלל שאתה לא מסכים עם איך שההורים שלו חיים, היא דבר שכמעט לא יעלה על הדעת בתרבות היהודית.
התופעה האחות היא המגמה המתגברת של ההורות המשותפת. היא תופסת תאוצה בישראל על רקע תהליך מוכר בעולם המערבי: גידול דרמטי במספר משקי הבית של אדם יחיד. או, רווקות כדרך חיים ולא כשלב מעבר.
מצד שני, בניגוד לאירופאים, שניתן לומר בהכללה שהפסיקו לעשות ילדים, אצלנו הוויתור על זוגיות לרוב לא אומר נכונות לוותר על ילדים. וכאן מגיע הפתרון של הורות משותפת.
קרייריסטיות וגייז. שתי קבוצות שכאילו נועדו זו לזו. ממש סטארט-אפ. אי אפשר היה לפספס את מבטי הקנאה של חברותיי הנשואות כשסיפרתי להן שכבר בחודשים הראשונים אחרי הלידה ישנתי לילה שלם פעמיים בשבוע, כשנמרוד, השותף שלי להורות, שהה בחדר הספייר והיה במשמרת.
הגבולות הברורים של הקשר מעניקים לנשים יותר שוויון וחירות מאשר במרבית משקי הבית בישראל. ימי מחלת הילד למשל, נחלקים באמת בין שני ההורים, כמו האיסוף מהגן, הכביסות ושאר מטלות החיים.
החלוקה הברורה בימים נותנת פטור גורף מרגשי האשם שכל אם קרייריסטית נאלצת לחיות איתם. נגה נולדה אחרי שסיימתי שש שנות כהונה כחברת כנסת, אבל את חברותיי במשכן ראיתי כל שבוע בין הפטיש לסדן. בכנסת מרימים גבה על זה שהן מנסות להתקזז ולצאת כבר ב-20:00 במקום להישאר עד אמצע הלילה. בבית מרימים גבה על כך שבכל מקרה זה היה מאוחר מדי. בהורות משותפת אפשר לנצל את הערבים הפנויים כדי לעבוד אל תוך הלילה בדיוק כמו שאפשר לנצל אותם לפעילויות פנאי, חברים, ולמעשה אפילו לזוגיות.
נשים רבות מתקשות לאמץ את המודל בטבעיות בגלל החלום על הקמת משפחה שתגורר לה בדירה נחמדה בפרברים. אלא שממילא, כפי שמעיד שיעור המתגרשים, המודל הזה כנראה לא מתאים לכל האנשים.
אבל גם למי שבכל זאת נאחזת בחלום הזה, חשוב לדעת שהורות משותפת לא רק שלא מרחיקה אותו, אלא אפילו פותחת חלון הזדמנויות חדש. כשיש לך ילד בהורות משותפת - או ילדה מתוקה וממלאת באושר כמו במקרה שלי - את מפסיקה להביא לדייטים את השעון הביולוגי המתקתק שלך. נפתחת בפנייך קבוצה חדשה של גרושים עם ילדים, ובלי החרב הזאת שמונחת על צווארך את יכולה לחשוב בלי לחץ: האם באמת מתאימה לך זוגיות?
את יכולה להתמקד במי שעושה לך טוב ולא במי שהכי מתאים לגידול ילדים, וכצ'ופר את מקבלת כמה ערבים בשבוע בלי ילדים, מתכון קסם ידוע לתחזוק זוגיות מוצלחת. המודל גורם לך להתגעגע ולהעריך כל דקה של זמן איכות עם הילדים, ומצד שני לנהל במקביל חיים עשירים ומגוונים.
כמובן שזה לא פשוט וקל. יש אנשים שמבלים שנים בזירת הדייטים של ההורות המשותפת בלי להתקדם. משפט המחץ של אמא שלי היה: "אם תנהגי בגייז כפי שנהגת בסטרייטים, תסיימי בדיוק באותו המקום". יש גם כאלו שחושבים שאם לא מדובר בזוגיות אז אפשר להזדרז ולעשות את זה ב"קוויקי" של תהליך, כי הרי אם הסכמנו על סוג בית הספר ומספר החוגים, על מה נריב?
אבל שביל הזהב הוא תהליך ממוקד, שבו מוצאים שותפ/ה מתאימ/ה, ונכנסים לתהליך שכולל היכרות מעמיקה ותיאום ציפיות יסודי. כשעושים את זה כמו שצריך, המודל של ההורות המשותפת הוא לא סתם טרנד, אלא ההמצאה המנצחת במציאות הישראלית.
- היום מצוין יום המשפחה. מיכל בירן, לשעבר ח"כית מטעם מפלגת העבודה, היא מייסדת "החסידה" – שידוך וליווי להורות משותפת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
