שגרירים לשעבר בקהיר על מובארק: "פטריוט מצרי, רצה בשלום"
בכירים ישראלים לשעבר סיפרו ל-ynet כי הנשיא המצרי המנוח היה אדם שדבק בשלום למען יציבותה של ארצו, בעוד שאחד השגרירים שעבד איתו טען שהיה יהיר ופגע בנורמליזציה: "עד היום אין יחסים עמוקים עם מצרים". שגריר אחר לשעבר סיפר: "המהפכה הייתה עבורו טרגדיה"
נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארק, שהלך לעולמו היום (ג') בגיל 91, הספיק לאורך חייו לכהן בכמה עמדות מפתח בצבא מצרים ובמוסדות המדינה. בכירים ישראלים לשעבר, בהם שגרירים בקהיר, סיפרו ל-ynet על העבודה עם מובארק ועל אישיותו. כמה מהם סיפרו כי מובארק היה פטריוט מצרי מצד אחד, ומנגד אדם שדבק בשלום עם ישראל למען יציבותה של מצרים. שגריר אחר לשעבר ציין כי מדובר היה באדם יהיר שמנע את קידום הנורמליזציה עם ישראל.
"היו לי חמש שנים של מגעים עם מובארק כשהקמנו את השגרירות במצרים. הייתי איתו בקשרי עבודה, אבל הוא לא היה חבר אישי", סיפר אפרים דובק, שהיה שגריר ישראל בקהיר בין השנים 1990 ל-1992. "יש לי הרבה זיכרונות ממנו, הוא תמיד היה בעד מצרים ולא בעד ישראל".
דובק סיפר מזיכרונותיו כי למובארק הייתה אישיות אנוכית. "הוא חשב שכל מי שהוא לא הוא – טיפש", אמר דובק. "הוא היה איש מלא בעצמו, שהעביר הרבה חוקים אנטי-ישראליים ומנע התפתחות של הנורמליזציה עם ישראל. העובדה לכך היא שלמצרים אין יחסים עמוקים עם ישראל".
צבי מזאל, ששימש שגריר ישראל במצרים בין השנים 1996 ל-2001, סיפר כי מובארק היה ער למצב של מצרים, אך לא רצה לעשות מהפכות ורק לשמור על השלום ועל יציבות ארצו. "לא היו לו אשליות, הוא ידע שיש הרבה בעיות", הוא אמר. "הוא רצה להעביר את כהונתו בשלום. הנושא הכלכלי לא היה בראש מעייניו, אך בשלוש השנים האחרונות לכהונתו הוא החל לדאוג לכלכלה". מזאל ציין כי "הוא דיבר עם ארגונים בינלאומיים, אך זה היה כבר מאוחר מדי בעקבות תחילת המהפכה במצרים".
מזאל סיפר כי נשיא מצרים המנוח לא דמיין ששלטונו יופל במהפכה ב-2011. "הוא לא האמין שזה יקרה ושיש הפגנות נגדו. הוא חשב שהעם אוהב אותו ואהב להיות עם העם. הוא דיבר איתם, לא מלמעלה, והיה האיש שלהם", הוא אמר. "בשלב מסוים הוא הבין שהוא צריך לעזוב כי זו הייתה הדרך היחידה לעצור את הטבח שעלול היה להיות".
הוא הוסיף כי מובארק נפגע מאוד מהמהפכה במצרים. "מבחינתו זו הייתה טרגדיה גדולה", אמר מזאל. "גם בזמן המהפכה הוא התעקש שלא לעזוב את מצרים בניגוד לאחרים. הוא אמר 'זו מדינתי ואני נשאר', ואכן עד היום הוא חי בשקט אחרי משפט וריצוי עונש".
לדברי מזאל, הוא ומובארק נפגשו עשרות פעמים במסגרת תפקידו כשגריר במצרים. "הוא תמיד קיבל אותנו עם ארוחה יפה. היה לו חוש הומור וצחקנו, והוא תמיד ידע לומר מילה טובה", הוא סיפר. "הדבר המרכזי מבחינתו היה לשמור על השלום – והוא עשה זאת כפי שצריך. בתפקידו כמפקד חיל האוויר ב-73' הוא ראה את הבעיות והצרות של העולם הערבי – והבין ששלום עם ישראל טוב למצרים. הוא גם דאג למעמדה של מצרים בעולם הערבי ופעל לחדש את מעמדה בליגה הערבית".
אלוף (במיל') עמוס גלעד, שהיה ממכריו של מובארק, סיפר: "הייתי מעורב במגעים ובקשרים עם מצרים, ומובארק היה נשיא המדינה והשתתפתי בפגישות איתו. הוא היה איש מרשים, וראה את האינטרס של מצרים לשמור על שלום עם ישראל. מצרים הייתה לו חשובה מאוד. כשהפילו אותו מהשלטון זו הייתה מכה קשה לשלטון האזורי. הוא עבר סבל רב וייזכר כמנהיג חשוב".
גלעד סיפר על אישיותו של מובארק. "הוא תמיד היה מדבר לעניין, לא הלך סחור סחור. איש צבא נוקב מאוד ומחוספס שתמיד נקט מדיניות ברורה. הוא ראה בשמירה על השלום עם ישראל חלק משמירה על מצרים ועמוד תווך ליציבות האזורית".
30 שנות שלטון במצרים
בסוף החודש שעבר עבר מובארק ניתוח בקהיר, שלאחריו סבל מסיבוכים ואושפז בטיפול נמרץ. הוא כיהן כיהן כנשיא בין 1981 ל-2011, אז הודח במהפכה שבה הפגינו מיליונים נגד שלטונו – אחת מני רבות בתקופת "האביב הערבי". הוא הואשם והורשע ב-2012 בהרג מפגינים ובשחיתות, אך ב-2017 – כמה שנים אחרי ההפיכה שבה עלה לשלטון איש הצבא עבד אל-פתאח א-סיסי – זוכה מובארק מאישומים אלו.
שעה קלה לאחר הדיווחים על מותו של מובארק שנפוצו בכל רחבי העולם הערבי, אישרו זאת במשרד הנשיא המצרי. מטעם א-סיסי נמסר כי הוא אבל על מותו של "מנהיג צבאי וגיבור מלחמה". הוא שלח תנחומים למשפחתו של מובארק, והכריז על שלושה ימי אבל במדינה, החל ממחר. הנשיא לשעבר ייטמן מחר בשעות אחר הצהריים, ולווייתו תצא ממסגד אל-מושיר טנטאווי שבקהיר. כלי התקשורת במצרים דיווחו כי תיערך לו לוויה צבאית.
מובארק נולד ב-4 במאי 1928 בכפר אל-מוסולוחה, צפונית לקהיר. אביו שימש כפקיד בית משפט. בגיל 19 החל מובארק את לימודיו במכללה צבאית – מכללת הקצינים. את שירותו הצבאי עשה כטייס בחיל האוויר, לאחר שעבר השתלמות בברית המועצות. בצבא המצרי הוא התקדם בסולם הדרגות. במהלך מלחמת ההתשה
הוא היה ראש מטה חיל האוויר ובמלחמת יום הכיפורים
היה מפקד החיל. הוא השתתף בתכנונה ובניהולה של המלחמה.
באוקטובר 1981 נרצח הנשיא אנוואר סאדאת, ומובארק (שנפצע באותה התנקשות) היה לנשיא ולראש המפלגה הלאומית הדמוקרטית, מפלגת השלטון. ב-2005 הוא ניצח כאשר גרף 85% מהקולות. מובארק נבחר לנשיאות בשלוש מערכות בחירות נוספות (כמועמד היחיד), ב-1987, ב-1993 וב-1999. הוא נבחר פעם נוספת ב-2005.
בניגוד למנהיגותם הראוותנית של קודמיו, נאצר וסאדאת, מובארק נחשב למנהיג מצניע לכת. כשנעשה נשיא, הדגיש את ההבדל שבין מדיניותו למדיניות סאדאת: הוא בלם את הדהרה הפרועה לקראת כלכלה של שוק חופשי, עצר את הליברליזציה במשק וחזר לפיקוח ממלכתי. במקביל, פעל לשיכלול והרחבת מערכת התשתיות במצרים. מובארק אף פיתח את תחום התיירות במצרים, בה אוצרות היסטוריים רבים, ומדיניותו הובילה לשיפור יחסי של המצב הכלכלי של תושבי המדינה.
כמה ימים לאחר תחילת ההפגנות והמהומות נגדו, שפרצו בהמשך להפיכה בתוניסיה ועל רקע המצב הכלכלי הקשה והשחיתות השלטונית, הוא הודיע כי לא יעביר את השלטון לגמאל, הצעיר מבין שני בניו. בהמשך, הכריז מובארק גם כי לא יתמודד שוב בבחירות, מינה לראשונה סגן נשיא והצהיר כי יעביר חלק מסמכויותיו לאותו סגן, עומר סולימאן. אבל רק לאחר שגם זה לא סיפק את ההמונים בכיכר א-תחריר, אמר סולימאן ב-11 בפברואר 2011 את המילים שכמעט כל המצרים רצו לשמוע: "מובארק התפטר".
בחודש אפריל 2011 הוא נלקח לחקירה עם שני בניו, ופונה ממנה לבית חולים בשארם א-שייח, לאחר שחש ברע. הוא ובניו הועמדו לדין וביוני 2012 הורשע מובארק במעורבות בהרג מפגינים ונגזר עליו מאסר עולם. במרץ 2017 בית משפט לערעורים במצרים זיכה סופית את מובארק מכל אשמה. הוא הובל אז לאולם הדיונים באלונקה. כמו בדיונים הקודמים שנערכו בעניינו בחמש השנים קודם לכן הוכנס מובארק לכלוב, כמקובל בבתי המשפט במצרים, וממקומו מאחורי הסורגים טען כי הוא אינו אשם.
לפנייה לכתב/ת 
