דליה, בת 45, הגיעה לפילאטיס בעקבות ביקור אצל רופא המשפחה.
"הגעתי לרופא עם כאבי גב. אני עובדת המון שעות ביום מול מחשב והישיבה הארוכה לא עושה לי טוב. הוא שלח אותי לאורתופד ועל הדרך המליץ לי על פילאטיס. שמעתי על זה עוד קודם אבל לא יצא לי לנסות".
דליה נרשמה לשיעורי פילאטיס מכשירים בסטודיו המיועד לכך באזור גוש דן. היא הקפידה להגיע שלוש פעמים בשבוע, נחושה לשפר את מצב הגב שלה. מדובר בסטודיו מעוצב לתפארת שמציע שיעורים לאורך רוב שעות היום, ציוד חדיש, אפליקציה מסבירת פנים לקביעת שיעורים ופקידת קבלה לבבית. ובכל זאת, שלושה חודשים אחרי שנרשמה, דליה הפסיקה את המינוי.
"פתאום התחילו לי בעיות בברכיים. בחיים לא היו לי בעיות בברכיים! הגעתי עם כאבי גב וזה ממש לא עזר. ולא רק שזה לא עזר, גם קיבלתי 'מתנה' נוספת. החלטתי שאני עם הדבר הזה לא ממשיכה".
בעשור האחרון הפילאטיס תופס תנופה מעוררת השתאות ומכוני פילאטיס חדשים נפתחים בקצב מסחרר, במרכז ובפריפריה. גם מי שלא התנסה מעולם, לבטח כבר שמע ניסים ונפלאות על השיטה. פילאטיס טוב לחיזוק רצפת האגן, פילאטיס מעולה לכאבי גב, פילאטיס עושה קסמים. הרופאים מתים עליו, המתאמנים כבר מכורים, השוק מוצף בקורסי הכשרה ועוד ועוד מדריכים חדשים מתחילים את דרכם במקצוע המבוקש.
לצד פילאטיס "רגיל", בשוק קיימים היום שלל וריאציות שונות של השיטה: יש פילאטיס עם תינוקות, פילאטיס על בר ריקוד, יוגילאטיס המשלב בין פילאטיס ליוגה, פילאטיס עם משקולות, פילאטיס-פלדנקרייז ועוד. בחדרי הכושר השיעורים לרוב ניתנים כחלק מהמינוי שרוכש הלקוח. בסטודיו המתמחה בפילאטיס, המחירים נעים בין 30 ל-100 שקלים לשיעור בקבוצה. שיעור פרטי יכול להגיע ל-400 שקלים.
אז מה זה בכלל? פילאטיס היא שיטה לחיזוק הגוף, תיקון אי האיזון השרירי, שיפור היציבה, הקואורדינציה, שיווי המשקל, הגמישות וטכניקת הנשימה. היא מתאימה לכל סוגי האוכלוסייה ודוגלת בפיתוח הגוף, המוח והנפש בקורלציה אחד לשני.
שלא כמו בעבודת משקולות בחדר כושר, פילאטיס לא שם דגש על קיצור השרירים וכיווצם, אלא דווקא על הארכתם, והוא מתמקד לא רק בשרירים החיצוניים והאסתטיים, אלא גם בשרירים הפנימיים של הגוף - אלה "המחזיקים" אותו ושאינם גלויים לעין. בניגוד לשיעורי חיטוב, בפילאטיס אין קפיצות, טלטולי גוף והתעללות בשרירים "כי אם אין תחושה של כאב, השריר לא עובד". זו לא פעילות אירובית, שריפת השומנים היא זניחה והסיכויים שתצאו מהשיעור נוטפים מזיעה קלושים. מדובר בעבודה איטית ומבוקרת המתבצעת בדופק נמוך יחסית תוך שימת דגש כמעט אובססיבי על ריכוז רב ונשימה נכונה.
בפילאטיס מזרן כוח המשיכה הוא שמייצר את ההתנגדות הנדרשת לגוף, ולשם כך נעזרים באביזרים נלווים כמו כדור, גליל, משקולות או גומייה. בפילאטיס מכשירים עובדים על מכשירים ייעודיים המורכבים ממערכות של קפיצים וחבלים, המספקים לשרירים את ההתנגדות.
פילאטיס אהוד על הממסד הרפואי כיוון שהסיכון להיפצע בזמן אימון נחשב לאפסי והסיכויים לתקן את הגוף גדולים יותר מהסיכויים להזיק לו. לא רק רופאים ממליצים עליו. השיטה כאמור נחשבת בעיני רבים לקסם מודרני ועוברת מפה לאוזן בהתלהבות.
ובכל זאת, אם לג'וזף פילאטיס, הוגה השיטה שהלך לעולמו ב-1967, הייתה אפשרות לראות מה קרה לשיטה שפיתח בעמל רב במשך שנים, סביר להניח שהוא היה דופק את הראש באחד מהמכשירים הרבים שהמציא. במרבית המקרים, כשאנשים אומרים "יש לי היום פילאטיס", אין להם שום פילאטיס. הם הולכים לפעילות גופנית שהם משלמים עליה לא מעט כסף אבל בינה לבין השיטה שג'וזף פילאטיס יצר יש קשר קלוש, אם בכלל.
"כשאני מאבדת את המחשבות שלי, אני עושה פילאטיס. שם זה המרכז של הגוף והנפש. אישה חייבת לעמוד זקופה, גם אם אכלה חמאה יום קודם”
(מרלין מונרו, אחת מתלמידותיו הראשונות של פילאטיס, מתוך ריאיון למגזין LIFE ב-1952)
ג'וזף פילאטיס נולד ב-1881 בכפר קטן סמוך לעיר דיסלדורף בגרמניה לאב ממוצא יווני שהיה מתעמל מצטיין ועטור מדליות באתלטיקה קלה ולאם גרמנייה שעסקה בנטורופתיה. פילאטיס היה ילד רזה, אסתמטי, חלש וחולני, והילדים בסביבתו נהגו להציק לו ולאיים עליו לעתים קרובות. אחת מהפעמים הללו נגמרה בדרך טראגית: אבן שהשליכו לעברו ילדים פגעה בעינו השמאלית וראייתו ניזוקה לצמיתות. מתוך רצון להגן על עצמו מהבריונות התחיל פילאטיס הצעיר להתעניין בשיטות שונות של הגנה עצמית ופיתוח הגוף. רופא המשפחה נתן לו ספר אנטומיה ישן שרצה לזרוק, והוא החל ללמוד בשקדנות על גוף האדם. "למדתי כל עמוד, כל חלק בגוף, ועברתי לחלק הבא רק אחרי שידעתי בעל-פה את הפרק הקודם", סיפר בעבר.
עד גיל 14 הוא הספיק ללמוד על שיטות התעמלות שונות מהמערב ומהמזרח ועיצב את גופו הנערי ברמה כה גבוהה עד שהתקבל לשמש כדוגמן לאיורים של מנחים אנטומיים. בשנות ה-20 לחייו הפך למתאגרף ומתעמל מצליח ועסק גם בצלילה וסקי. בשנת 1912 היגר לאנגליה לטובת המשך אימוניו כמתאגרף ומצא עבודה כפעלולן בקרקס. הג'וב הצדדי הוביל למסע הופעות עטור שבחים ברחבי אנגליה שנקטע עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
פילאטיס נכלא יחד עם מהגרים נוספים במחנה לאסירי מלחמה בלנקסטר. בתקופת שהותו במקום לימד את חבריו למחנה היאבקות והגנה עצמית. שם החל לתכנן ולפתח אט אט את סדרת תרגילי האימון המקורית שלו, אותה כינה ברבות הימים "Contrology".
בהמשך הועבר למחנה אחר באי מאן. שם, בזכות הבנתו בגוף האדם, הפך למעין אח סיעודי ובנה תוכנית שיקום לחולים ולפצועי מלחמה. עבור חלק מהתרגילים הוא פירק מזרנים, חיבר את קפיצי המזרן לעמודי המיטות ובעצם שדרג את מיטות בית החולים למכשירי התעמלות. באותו המחנה החל ליצור את המכשירים שגרסאות שלהם משמשות היום באימוני פילאטיס מכשירים.
עם סיום המלחמה חזר פילאטיס לגרמניה והעביר אימונים פיזיים ושיעורי הגנה עצמית למשטרה הצבאית של המבורג. ב-1925 הוזמן לאמן את צבא גרמניה החדש אולם סירב כיוון שלא התחבר להלך הרוח הפוליטי-מדיני שנרקם באותה תקופה בגרמניה והחליט לעזוב. בגיל 45 עלה על ספינה ליעד הבא: ארה"ב. באותה הפלגה פגש את קלרה, אחות במקצועה ומי שלימים תהפוך לאשתו ותפתח בצמוד אליו את שיטת האימון הפופולרית.
עם הגעתם לניו יורק פתחו פילאטיס וקלרה את מכון הפילאטיס הראשון. זה קרה בשדרה השמינית, באזור עמוס בתי ספר לריקוד, חדרי חזרות לרקדנים וסטודיות למחול. בגלל הקרבה הפכה שיטת הקונטרולוג'י לפופולרית בקרב רקדנים שתרגלו אותה על מנת להתחזק ולהשתקם מפציעות. מהר מאוד השמועות על האימון הייחודי והמתגמל עשו כנפיים, ועל דלתות המכון הידפקו לא רק רקדנים, אלא גם רופאים, עורכי דין ובעלי מקצועות חופשיים אחרים. ועדיין, פילאטיס לא הגיע למיינסטרים. המונח היה מוכר רק בניו יורק ורק למעטים.
עד מותו פיתח פילאטיס את שיטת האימון שלו: סדרות של עשרות תרגילים פיזיים המבוצעים על כ-40 מכשירים ייעודיים. הוא הותיר אחריו תיאורים מדויקים למדי של התרגילים המקוריים. אף על פי כן, גם אם אתם מתאמנים בפילאטיס באופן קבוע, סביר מאוד להניח שאת רובם אתם בכלל לא מכירים (או מכירים וריאציות מסוימות שלהם). גם ברוב המכשירים לא נתקלתם מעולם. איך זה יכול להיות?
"אני חייב להיות צודק. כל חיי לא נטלתי כדור, כל חיי לא נפצעתי אפילו פעם אחת. כל תושבי המדינה, כל תושבי העולם צריכים לעשות את התרגילים שלי. הם יהיו מאושרים יותר" (ג'וזף פילאטיס)
פילאטיס היה גאון בכל הנוגע לגוף האדם, אבל ניהול עסקים, ככל הנראה, לא היה הצד החזק שלו. אף שהותיר תיעוד מסודר למופת של השיטה, הוא מעולם לא רשם עליה (או על המכשירים שפיתח) פטנט.
ולא רק רישום פטנט היה חסר פה, ג'וזף אף עודד את התלמידים שלו לפתוח מכונים חדשים וללמד את השיטה שלו. לאחר מותו רבים מהם אכן עשו זאת - הכשירו מורים חדשים שהכשירו בתורם מורים חדשים וכן הלאה.
המורים שלמדו ישירות מפילאטיס את השיטה מכונים אלדרס (Elders). הם הדור הראשון שהכשיר את הדור השני. המורים שיוצאים היום לשוק הם דור מי-יודע כמה. השיטה עברה ממדריך אחד לאחר וכל אחד לקח לעצמו את החירות היצירתית לשנות בה משהו. חלק טענו כי תרגיליו של ג'וזף קשים מדי בצורתם המקורית. פילאטיס הלך והתפשט בעולם, ללא פיקוח. מכוני פילאטיס נפתחו חדשות לבקרים והשיטה החדשנית התגלגלה מניו יורק ליתר ארה"ב ומשם לאירופה, לדרום אמריקה וכן, גם לישראל.
כיום השינויים מרחיקי לכת עד כדי כך שהמקור כבר טושטש לחלוטין. גם המכשירים המדוברים שטרח כל כך לפתח בדיוק קפדני ובהתאמה מושלמת לשרירי גוף האדם עברו אבולוציה. תחילה ייצר אותם בעצמו, אחר כך שיתף פעולה עם חברת גרץ. עם מותו, חברות שונות גילו שהפוטנציאל העסקי גדול מכדי לוותר עליו והחלו לייצר מכשירים שונים שאמנם מבוססים על הדבר האמיתי, אך לא נבנו לפי הרישום המקורי. הבכירה שבהן, חברת Balanced Body, נחשבת עד היום ליצרנית מכשירי הפילאטיס הגדולה בעולם.
"העניין הוא שיש סיבה לכל פרט הכי קטן במכשירים המקוריים", מסבירה אורלי אורן, בעלת סטודיו לפילאטיס קלאסי בנווה צדק בתל אביב, ספורטתרפיסטית, מדריכת פילאטיס ומכשירת מדריכים כבר למעלה מ-20 שנה, "ל-Balanced Body מעולם לא היה את הרישום המדויק לפיו אמורים לייצר את מכשירי הפילאטיס. הם פשוט לקחו מכשיר קיים והעתיקו אותו, אבל אז הלקוחות אמרו 'תראו, התלמידים מתלוננים שזה עור, אולי תייצרו מחומר אחר? פה הקפיץ נוקשה מדי, אפשר לרכך?, זה קטן מדי, זה צר מדי, אפשר להגדיל?' וכו' וכו'. בשורה התחתונה, מרבית מכשירי הפילאטיס שיש היום בעולם בכלל לא מבוססים על מאות הניסויים שג'וזף ערך ועל הידע שלו באנטומיה ובפרופורציות גוף האדם. הקפיצים הם לא אותם קפיצים, המזרן הוא לא אותו מזרן והרצועות הן לא אותן רצועות".
מי שמחזיק עד היום ברישום המדויק שלפיו אמורים לייצר את מכשירי הפילאטיס הוא שון גאלגר, אחד ממורי הפילאטיס הבכירים בארה"ב. ב-1996 יצא יחד עם רומנה קריזנובסקה (תלמידתו של פילאטיס מהדור הראשון שהלכה בינתיים לעולמה) למאבק משפטי מתוקשר מול Balanced Body Inc. השניים שאפו להפוך את המונח פילאטיס לסימן מסחרי.
באוקטובר 2000, בתום מאבק בן ארבע שנים, פסק בית המשפט בניו יורק כי המונח כבר טבוע עמוק במיינסטרים כמותג גנרי כיוון שאנשים מקשרים אותו לצורת התרגיל. במילים אחרות, פילאטיס הפך לחלק מהשפה הכללית לתיאור פעילות גופנית המבוססת על התנגדות. ולפיכך, פילאטיס, כמו יוגה וקראטה, הוא שיטת תרגול ולא סימן מסחרי.
רבים היו מאושרים מהפסיקה. מדריכי פילאטיס שעד אותו הרגע נאלצו להשתמש במילים חלופיות ומשפטים ארוכים מסורבלים כמו "אני מעביר פעילות גופנית המבוססת על משנתו של פילאטיס" כדי לתאר את משלח ידם רק כי חששו מתביעה, יכלו כעת לנשום לרווחה. "דמיינו שהייתם מורים ליוגה ולא הייתם יכולים לומר 'יוגה' – היו מאלצים אתכם לתאר את זה בדרך אחרת", אמרה מארי חוסה בלום-לורנס, מדריכת פילאטיס מאז 1980. "ככה הרגישו כל מדריכי הפילאטיס".
"תמיד יהיו נוכלים שיבטיחו לציבור כי בידיהם השיטה האחת והיחידה להשיב להם במהירות את בריאותם. הם יציעו טיפולי קסם כוזבים, קיצורי דרך, תרופות ושירותים ויגזרו קופון על חשבונם של אומללים. מובן שטיפולים מסוג זה לא רק לא מצליחים להשיג את התוצאות שהם טוענים, אלא שבמקרים רבים הם יגרמו נזק רב מתועלת. האנשים היחידים שירוויחו הם המפרסמים עצמם, על חשבון הקורבנות התמימים שלהם. שיטות הוקוס פוקוס נשארות הוקוס פוקוס, גם אם תקראו להם בשמות אחרים" (ג'וזף פילאטיס)
בדיעבד, להחלטה של בית המשפט היו שתי השלכות מרכזיות: הראשונה, השם פילאטיס שוחרר לעולם והפך לפופולרי ואהוב. משיטה אליטיסטית ששמורה רק ליודעי דבר, הפך פילאטיס לפעילות נפוצה, בדיוק כפי שפילאטיס טען שצריך להיות. השנייה, אם עד עכשיו אנשים עוד השתדלו לדבוק בעיקרי השיטה, כעת הם היו חופשיים ללמד כל העולה על רוחם ולקרוא לזה פילאטיס. ההגנות נפרצו, החומות נפלו והאפשרויות נפתחו.
המצב של פילאטיס כיום בעולם זהה למצב בישראל בכל הנוגע לגני ילדים עד גיל 3 - כל אחד יכול. כל אדם יכול ברגע זה ממש לשכור מרתף כלשהו, לקנות מספר "מיטות פילאטיס" ולהתחיל להעביר שיעורי פילאטיס. הוא לא עובר על החוק וגם לא מציג מצג שווא. לעומת זאת, כשאדם מציג את עצמו כפיזיותרפיסט בשעה שאין לו את ההכשרה המתאימה לכך, מדובר בעבירה פלילית.
המצב הבעייתי ביותר מתקיים בשיעור פילאטיס מזרן בחדרי הכושר, שבהם מספר המתאמנים עשוי להגיע ל-20-25 בני אדם. מדובר מתאמנים משתנים, בגילאים שונים וברמות כושר שונות בתכלית זה מזה. כולם ספונים בחלל אחד עם מדריכה אחת שגם אם תעשה שמיניות באוויר, לא תוכל להתייחס לצרכים וליכולות הפיזיות של כולם, לבקר ולדייק אותם. היא מציגה את התרגילים, הם מחקים אותה. יש מי שאומרים שתרגול כזה רחוק שנות אור ממה שג'וזף פילאטיס ייחל וכיוון אליו.
פילאטיס נכון אמור להיות מותאם ליכולתו של המתאמן, ותרגול לא נכון לאורך זמן רב יכול לגרום נזק. נוסף על כך, אם מגיעים לפילאטיס עם בעיה גופנית מסוימת, ביצוע תנועה לא נכונה שוב ושוב ושוב יכול להחמיר אותה. כך קורה שאנשים נרשמים לספורט שיקומי/טיפולי כדי לפתור בעיה פיזית מסוימת, ועשויים לסיים אותו עם פגיעה חמורה יותר - בתוספת חור בארנק.
"גם המאושרים הכי גדולים מהפסיקה של בית המשפט, אנשים מקהילת הפילאטיס שהתנגדו לכל אורך הדרך למה ששון ניסה לעשות, לא שיערו בנפשם לאן המונח פילאטיס יידרדר", אומרת אורן.
אורן נחשבת לנושאת הדגל של הפילאטיס הקלאסי בישראל. עד היום היא למדה, בין היתר, אצל קאתי גרנט, אחת מה- Elders, והספיקה לעבור תשעה קורסים שונים בפילאטיס בחו"ל, האחרון שבהם התקיים ביוני שנה שעברה באתונה. היא מארחת מדריכי פילאטיס מכל העולם, תרגמה לעברית את הספר של פילאטיס ואף יצרה סרט על חייו, אותו היא מקרינה מפעם לפעם בסטודיו שלה.
"הבעיה העיקרית היא היעדר רגולציה ובקרה בענף", היא מסבירה, "נכון לרגע זה, סבתא שלי שלא עשתה פילאטיס יום אחד בחייה יכולה מחר לפתוח סטודיו, לפרסם את עצמה ברשתות החברתיות, להוסיף כמה המלצות מזויפות ו... הופ. היא מורה לפילאטיס. זה תחום פרוץ לחלוטין. יש לא מעט בנות צעירות שעושות קורס קצר אחרי הצבא כי לא בא להן להשקיע עכשיו שנתיים בלימודים. אני לא כועסת כי אני מבינה שאנשים צריכים להתפרנס, אבל בעיניי, מדריך פילאטיס ראוי, לפני שנתיים וחצי-שלוש של הכשרה, בכלל לא מבין במה מדובר. מגיעים אליי אנשים עם פרקינסון, נשים בהיריון, אנשים עם פריצות דיסק חמורות שבקושי זזים. בלימודי הבסיס שנותנים היום אף אחד לא מלמד איך להתמודד עם זה".
שני עשורים חלפו מאז פסיקת בית המשפט. גאלגר, האיש שנאבק והפסיד, כבר בן 65. הוא הבעלים של סטודיו פילאטיס יוקרתי במנהטן ונחשב לאחת מהאושיות הבכירות והנערצות בקהילת הפילאטיס העולמית. בשיחה מביתו בני יורק הוא מודה בצער שהידרדרות המונח פילאטיס לא מפתיעה אותו.
"מה שקרה הוא במובנים רבים מה שאמרתי שיקרה, עבודת חייו של מר פילאטיס לא נלמדת כפי שהוא רצה שהיא תילמד. במקום זה משתמשים בשמו כדי לקדם כל מיני סוגים של תרגולים ומכשירים שעשויים להיות קרובים למה שהוא המציא או שונים כמו חומוס ומיונז. מהכתבים שלו ומכמות הזמן שהוא בילה בתיעוד השיטה שלו כדי להבטיח שהיא תיעשה איך שהוא רצה שהיא תעשה, די ברור שברגע שהוא פיתח תרגיל שעבד - הוא לא הכניס בו שינויים".
"כעיקרון, אני מאמין שאפילו פילאטיס רע יהיה טוב יותר מרוב האימונים האחרים שנמצאים שם בחוץ, אבל כעת, כשגם האימונים האחרים האלה נקראים 'פילאטיס', אז אני לא יודע מה לחשוב".
מה אתה ממליץ למישהו שאוהב להתחיל להתאמן בפילאטיס? מה עליו לבדוק לפני?
"בעולם הפילאטיס הנוכחי, בו אין סימן מסחרי ואין סטנדרטים, עולם בו מישהו יכול לומר שהוא 'מדריך פילאטיס' ולהתכוון ל'למדתי פילאטיס פעם בשבוע' או 'הסתפקתי בקורס מקוון' או פשוט 'שילמתי כסף עבור תעודה ומסגרתי אותה', הצרכנים חייבים להיזהר ולחפש מישהו שיש לו הכשרה נרחבת.
"תוכנית הכשרת מורי הפילאטיס שרומנה ואני פיתחנו בתחילת שנות ה-90 מחייבת את המועמד לצבור תחילה 70 שיעורי פילאטיס ולהיות מסוגל לבצע את האימונים המתקדמים במערכת. אם עמד בתנאי הקבלה, הלימודים מחייבים למידה דידקטית ו-600 שעות במצטבר של צפייה בשיעורים בהוראת מורים אחרים (200 שעות לכל אחת מהרמות - בסיסית, ביניים ומתקדמת, א.ס). בתום לימוד כל אחת מהרמות מתקיים מבחן בכתב ומבחן מעשי. אז אם צרכן מחפש מורה מיומן היטב, בעיניי, אלה אמורים להיות הסטנדרטים לחיפוש".
אורן מאמינה שהשינוי חייב להגיע ממוסדות המדינה: "חוק מנהל הספורט צריך להכיר בפילאטיס כמקצוע, ופילאטיס צריך להילמד באוניברסיטאות תחת פיקוח של המל"ג", היא טוענת, "זה אמור להיות תואר שיש לו תנאי קבלה מסוימים ושנמשך ארבע שנים, עם סטאז' בסופו. חייבים ללמוד אנטומיה ברמה גבוהה, פיזיולוגיה ברמה גבוהה, תפקוד של איברים פנימיים, פסיכולוגיה של המתאמן, תזונה וכו', שאדם יוכל לפתוח סטודיו לפילאטיס רק אחרי שהוא עבר כך וכך משוכות, כמו בהרבה תחומים אחרים. מדריך פילאטיס צריך להכיר את גוף האדם על בוריו".
אפשר בכלל למצוא היום בישראל פילאטיס אותנטי?
"באופן מפתיע, ישראל, למרות שהיא מדינה קטנה, היא מעצמה בפילאטיס ובהחלט ניתן למצוא בה שיעורי פילאטיס קלאסי שקרובים למה שג'וזף הגה עם אנשים שלמדו לעומק את השיטה. העניין הוא שאנשים בודקים אם נוח להם השעה במערכת, האם זה קרוב לבית, כמה זה עולה להם והאם המדריכה חמודה. אלה פרמטרים חשובים אבל לא מספיקים".
לא מספיקים? תלוי את מי שואלים. שלי ואסף בר, שני מדריכי פילאטיס מנוסים, מאמינים שעלות וזמינות הם פרמטרים משמעותיים ביותר. זו הסיבה שהם הקימו את ''פרילאטיס'' – מיני-סטודיו המחולק לחדרים אישיים עם מיטת פילאטיס (רפורמר) לאימון פרטי. המקום פתוח 24/7 (כלומר, אתם יכולים להתאמן גם ב-4 בבוקר, אם מאוד מתחשק לכם), ההרשמה מתבצעת באמצעות אפליקציה והמחיר למנוי חודשי נמוך משמעותית בהשוואה לפילאטיס במכון רגיל. מי המדריכה, אתם שואלים? ובכן, אין אחת כזו. יש מדריכה וירטואלית על המסך.
מה לגבי דיוק התרגיל? זה בעצם טיפול בלי מטפל.
אסף: "יש היום המון נשים שעושות פילאטיס מזרן בבית מול יוטיוב. גם להן אין מי שידייק אותן. במקום יוטיוב אנחנו מספקים להם תוכנית אימונים שלמה ומובנית וגם מספקים להן את המכשיר עצמו. הפרילאטיס הוא כמו רובין הוד של העולם כי הוא פותח את השיטה לכולם".
שלי: "אנשים יכולים להגיע לדיוק באמצעות שלושה דרכים: הקשבה - אם אומרים להם מילולית מה לתקן, ראייה - אם מדגימים את התרגיל מולם והם מחקים אותו, או מגע - אם עוברים בין המתאמנים ומתקנים אותם פיזית. הפרילאטיס מציע את השניים הראשונים. פילאטיס מכשירים רגיל מציע את הראשון ואת האחרון כי הרי המדריכה לא מדגימה את התרגיל בדרך כלל. בימים אלה ממש אנחנו עובדים על טכנולוגיה של בינה מלאכותית. אדם שמגיע לשיעור ויקבל לייב-פידבק על הביצוע של התרגיל".
נכון לעכשיו יש רק סטודיו פרילאטיס אחד והוא ממוקם בתל אביב אבל הזוג בר כבר רואה קדימה: "הרעיון שלנו הוא לפזר המון 'נקודות פילאטיס' קטנות בערים", הם מסבירים, "הפרילאטיס לא בא להחליף סטודיו פילאטיס בוטיק אלא לחשוף את השיטה לכמה שיותר אנשים. יש אנשים עם בעיות ספציפיות שצריכים מדריך צמוד אליהם וכבר יצא לנו להגיד למישהו 'עזוב, לא מתאים' ולהפנות אותו לסטודיו רגיל, אבל יש הרבה אנשים שמסתדרים עם זה מעולה".
מרבית מתאמני הפילאטיס עדיין מגיעים לשיעורים עם מדריכות חיות ונושמות, חלקן ככל הנראה לא היו עומדות בתקנים של יוצר השיטה. אבל מתברר שגם אם הן למדו אותה לעומק, יש מי שימנע מהן להעביר אותה הלאה: הלקוחות.
דנה (שם בדוי), 30, עברה קורס הכשרת מדריכי פילאטיס לפני כמה שנים והתקבלה לעבודה כמדריכה בשני חדרי כושר שונים ובמכון פילאטיס. כשרק התחילה הייתה נלהבת ונחושה להעביר את בשורת הפילאטיס לעולם, אבל אז חיכתה לה הפתעה.
"אחרי שני שיעורים בחדר הכושר ניגשו כמה מהמתאמנות להנהלה והתלוננו עליי. אמרו שזה לא האימון שהן ציפו לו, שזה קל מדי, שהן לא מרגישות שהן מזיעות בשיעור, שהתנוחות לא נוחות... לא הייתה לי ברירה, הבנתי שאני חייבת לשנות את השיעור ולהתאים את עצמי ללקוחות. הם רוצים להשיג גוף חטוב ושרירי כמה שיותר מהר, ולא בא להם לבזבז את הזמן על תהליך התקדמות פיזי ונפשי שהוא לרוב איטי ודורשני ואחרי הכול, הם אלה שמשלמים.
אבל הם משלמים על פילאטיס.
"נכון, אבל אין להם באמת מושג מה זה פילאטיס. הם לא יכולים להצביע על תרגילים מסוימים ולומר 'זה פילאטיס וזה לא'. מבחינתם, אם יש מזרן על הרצפה ובמערכת השעות כתוב 'פילאטיס' - זה מספיק".
