הפוטנציאל המבוזבז של הטניס העולמי / טור
למריה שראפובה היו את כל הנתונים כדי להפוך לגדולה באמת, אבל בסופו של דבר היא תיזכר יותר כאייקון אופנה שלא היססה להשתמש במראה כדי לקדם את עצמה. זאב אברהמי על קריירה שקיבלה טוויסט בעלילה
נתחיל בשורה התחתונה: מריה שראפובה סיימה את הקריירה שלה הרחק-הרחק מהפוטנציאל שהיא ואחרים סימנו עבורה. בגיל 17 היא כבר הייתה יפה וחצופה, כשניצחה את סרינה וויליאמס בגמר ווימבלדון בקרב שהזכיר יותר אגרוף במשקל כבד מאשר טניס. סוכנויות הפרסום עטו עליה והציעו אותה לכל המרבה במחיר. היו שנים ששראפובה הרוויחה בהן מעל 30 מיליון דולר, מהמרוויחות הבולטות בספורט הנשים.
מאז, שראפובה זכתה רק בארבעה תארי גרנד סלאם נוספים. היו תקופות שהנאקות שלה בעת החבטות מהקו האחורי היו החלק הכי מפורסם במשחק שלה. הכסף ממשרדי הפרסום לא הפסיק לזרום. אני לא יודע אם זה קשור, אבל זה היה לפני תקופת ה-"מי טו", ככה שמשרדי הפרסום יכלו בעצם לומר לה: "תנצחי או תפסידי, זה בכלל לא מעניין אותנו, תהיי יפה ותשתקי". שראפובה שתקה ומכרה רולקסים, נעלי ספורט ושאר מיני טובין, שיכולים לאפשר לעצמם רק עשירי העולם. היא הופיעה הרבה יותר על שערים של מגזיני אופנה מאשר מגזיני ספורט (היא גם הודיעה על הפרישה שלה במגזין אופנה).
ככה נראתה גם הקריירה של שראפובה. אם רוב הכסף נכנס גם ככה מפרסום ואם אותו פרסום כלל לא תלוי בהצלחה שלה על המגרש, אלא בעיקר על המראה החיצוני שלה, אז למה להשקיע בספורט. למרוח מייק אפ זו עבודה קצת יותר קלה מלרוץ שעתיים בבוקר ושעתיים בערב אחרי הכדור הצהוב.
ההשעיה של שראפובה ל-20 חודשים (שהומרו בסוף ב-15) לאחר שנתפסה בשימוש בחומרים אסורים, הבהירה את סדר העדיפויות של הטניסאית. שראפובה טענה להגנתה כי החומרים הללו עזרו לה להאיץ את ההחלמה מפציעות, בגלל מחלה תורשתית של משפחתה. התאחדות הטניס הפחיתה את העונש כלפיה וקבעה ששראפובה לא הייתה נוכלת שצרכה את הסמים במודע ובידיעה שהיא עוברת על החוק. אבל למציאות אין פוליטיקה. מאז שחזרה, שראפובה לא הצליחה לחזור לעצמה וסבלה מפציעות חוזרות. מי שלא חיבר בין הבריאות של שראפובה לבין השעייתה, פשוט לא רצה לעשות את הקשר.
שראפובה עדיין ניסתה להיאחז בקרנות המזבח. חוזי הפרסום לא דרשו הצלחה, אבל דרשו נוכחות מינימלית על המגרש. היא נאבקה כדי לקבל הזמנות לטורנירים, למורת רוחן של טניסאיות אחרות, שהבינו בדיוק מדוע הרוסיה מקבלת את מבוקשה למרות יכולת בינונית. פעם שראפובה הייתה המודל הנשי האידיאלי. יפה, מרוויחה, אסרטיבית ועצמאית. בעידן הנוכחי היא הפעה לסמל של העולם הישן -אישה שמנסה לפלס את דרכה בחזרה לצמרת בעזרת המראה.
היא עברה לפלורידה מרוסיה כבר בגיל שש לאחר שמרטינה נברטילובה ראתה אותה משחקת והבינה שמדובר בעילוי. היא הופרדה מאמה לשנתיים בגלל ענייני ויזה. היא זכתה ב-21 תארים בסבב, מדלית כסף אולימפית ב-2012, שהתה 21 שבועות במקום הראשון בדירוג העולמי. חוץ מווימבלדון היא זכתה פעם אחת באליפות ארצות הברית ובאוסטרליה ופעמיים ברולאן גארוס, למרות שהחימר נחשב למשטח החלש ביותר שלה ("אני מרגישה כמו פרה על קרח", העידה על עצמה), היא תמיד שמרה מרחק מכל השחקניות האחרות בסבב, כדי לשמור על תחרותיות נגדן. במקביל, נייקי גם דאגה שתמיד יהיו לה השמלות הכי יפות ואופנתיות בסבב.
על מריה שראפובה אמרו שהיא תהיה השילוב המושלם בין הטניס של סרינה וויליאמס ליופי של אנה קורניקובה, אז אמרו. וויליאמס ניצחה את שראפובה ב-20 משחקים והפסידה רק פעמיים - זה בכלל לא היה קרוב. בסופו של דבר שראפובה הייתה קרובה הרבה יותר לקורניקובה וזה אומר הכל על הקריירה שלה.
לפנייה לכתב/ת 
