פארק הג'ורה בקמפיין הבחירות

פוליטיקה היא לא ספר של חנה בבלי, אבל שיטת "השפרץ טינופת ככל יכולתך" של בלפור מתעלה אפילו על דונלד טראמפ בבחירות 2016

עינב שיףפורסם: 27.02.20 , 12:01

(צילום: AFP)

ח"כ גדעון סער נורא נעלב בשמו של ראש הממשלה מהסרטון של כחול לבן, שמשווה בין בנימין נתניהו ובין נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן. "נחצה קו אדום", התבכיין אתמול הפוליטיקאי שרק לפני כמה חודשים השתוקק לשתף כיצד סביבתו של נתניהו לא בוחלת בהשמצות כלפיו וכלפי כל מי שנחשד במגע איתו. סער, שעוד לפני קריאת התיגר הכושלת בפריימריז הסכין עם שיטת "השפרץ טינופת ככל יכולתך" של בלפור, נזכר שהוא בעצם טיפוס מאוד אנין. הנחמה מול הצביעות והדמגוגיה היא שגם זה לא יעזור לו: אם נתניהו ירכיב את הקואליציה הבאה, סביר להניח שטקס ההשפלה המסורתי יתקיים כסדרו.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

סער, כמו אחרים, יודע שאין סימטריה בין הליכוד וכחול לבן כשזה נוגע לקמפיין שלילי. כולם הבינו שהבדיחה הקבועה, "הליכוד שוקל קמפיין חיובי", היא בעיקר על חשבון כתבים פוליטיים שמדבררים אותה. בסוף מגיע הסקר או מחקר העומק שקובע: מתנפלים. ואז, בהינתן האות, לא חוסכים: וואי-וואי-וואי מה גבי אשכנזי אומר בקלטות הפרשה שהציבור איבד בה עניין לפני עשור, או ליתר דיוק כשלושה ימים אחרי הפרסום. כשהצו יוסר, האדמה לא תפסיק לרעוד. ולא תאמינו מה קובעת חוות הדעת מפי ה"מומחה" על בריאותו הפיזית והנפשית של בני גנץ. וחכו! אתם לא מבינים מה יש לאיראנים עליו בגלל הטלפון שלו! והסרטונים שהולכים שם!

דבר נוסף שברור לסער, ולכל מי שמסכים עם הטקטיקות השפלות האלה, הוא שביניהן ובין התאמה להנהגה (ובטח לא לאידיאולוגיה) אין שום דבר. כל המאמץ הזה לא נועד לגייס קולות חדשים וגם לא להלהיב את התומכים המושבעים, אלא לשבור את אלה שמתלבטים, שתוהים, שהספק מקנן בהם. ככה, בין השאר, דונלד טראמפ גבר על הילארי קלינטון ב-2016. הוא זרע מבוכה ובלבול שהשאירו אנשים בבית.

בישורת האחרונה של בחירות 2020, המכונה המשומנת של נתניהו ‑ בכנסים וברשתות החברתיות, בקרב דוברי המפלגה והחסידים בתקשורת - אפילו מתעלה עליו.

והעובדה האחרונה שכל אותם מתרחצים ברפש הפנימו היא הנוהל: אם התוצאות יחייבו, כל ה"משוגעים" ו"הסוטים" וה"חיקוי עלוב" יהפכו תוך שניות לשותפים לגיטימיים, רצויים, מוערכים. מה שאומרים בבחירות נשאר בבחירות. עכשיו זה עכשיו. בשם האחדות. בשם עתיד ילדינו.

בחירות זה לא יום כיף של מסאז'ים בספא, ופוליטיקה היא לא ספר של חנה בבלי. אולם דרוש עיוורון מוחלט, או חוסר יושר קיצוני, כדי להתעטף באיזון קדוש ולשווק אנחות ייאוש בנוסח כולם אותה אשפה. בהחלט, יש הבדל מהותי בין הבעת חשש מצעדים שיצמצמו את הדמוקרטיה (לפי תפיסה מסוימת) לעומת פתיחת כל הסכרים והזרמת נהרות של ג'ורה, פעם אחר פעם, תוך גלגולי עיניים וצעקות אבל מה עם זה ומה עם ההוא. אבל מה שלא הורג, מחשל. ואם שנה של ביוב לא שכנעה אותו לחפש עבודה אחרת, אולי בני גנץ יותר מוכן ממה שזה נראה.