מגשימי החלומות

בשיתוף מפעל הפיס

"הגשמתי חלום, אני עוזרת לתלמידים להצליח"

אחרי שסיימה את לימודיה לתואר הראשון בביולוגיה, הבינה אמאני עאבדי שהדרך הטובה ביותר להשפיע היא בקידום תלמידים להישגים, ולכן הסבה את מקצועה להוראה. "אני יודעת בדיוק מה החזון שלי, ורוצה שכל תלמידיי ילמדו ביולוגיה בכיף"

אמאני עאבדי (26) מכפר עראבה בצפון הארץ סיימה תואר בביולוגיה, אבל הרגישה שהיא לא מגשימה את עצמה בתחום החקר. היא עבדה במעבדות חקר, בתחום התקשוב, אפילו בחנויות בגדים, אבל כלום לא הסב לה אושר, הנאה וסיפוק. אז היא החליטה לתרגם את הידע שלה ולהעביר אותו לדור הבא: תלמידי תיכון.

אמאני עאבדי. "שמחה על ההחלטה"

עבאדי נרשמה ללימודים בטכניון ובעזרת מלגה של מפעל הפיס צוותה לאחד מבתי הספר האזור והייתה מחויבת להשקיע 360 שעות בקידום התלמידים. "החלטתי להשקיע את השעות שניתנו לי במסגרת המלגה בתלמיד אחד, בכיתה יב', שממש התחברתי אליו. הוא היה צריך עזרה בביולוגיה. רציתי לעזור לו ולגרום לו להצליח", היא מספרת.

עאבדי מספרת שבניגוד לעבודה במעבדה, שם הסיפוק מגיע רק לאחר תקופה ארוכה והתוצאות לא נראות מיד, עם התלמידים היא מרגישה שהוא מגיע באופן מיידי, שיש עזרה לתלמידים ותועלת אמיתית מאחורי המקצוע.

"התלמיד הזה, למשל, ממש לא ידע כלום בביולוגיה. הוא השקיע בהרבה תחומי עניין, אבל בביולוגיה לא הצליח להגיע לרמת ההישגים הנדרשת. ליוויתי אותו לאורך השנה. ישבתי איתו יומיים בשבוע, כל פעם כמעט שלוש שעות ברצף. כולם ודאי מתארים לעצמם כמה קשה לתפוס את תשומת ליבו של נער מתבגר במשך שלוש שעות בנושא כמו ביולוגיה, אבל הוא נהנה, הבין, וזה עבד מצוין".

אז נכון, עאבדי מודעת לעובדה שהשכר של מורים לא בשמים, אבל תחושת השליחות ותנאי העבודה הנוחים גורמים לה להרגיש נפלא עם הבחירה שלה להפוך למורה בישראל.

"המלגה עוזרת לי להגשים חלום, בזכות השעות שביליתי עם התלמיד, בבדיקת מבחנים, בצפייה בשיעורים של מורות אחרות, הבנתי איך אני רוצה להתנהג, מה החזון שלי ואיך להביע את עצמי בתוך כל המערכת הזאת", אומרת עאבדי. "למדתי איזו מורה אני רוצה להיות. אני מאוד שמחה על ההחלטה שלי וכבר מחכה להתחיל לעבוד במשרה מלאה ומסודרת, כדי שאוכל לעזור לתלמידים לגשת לתחום הביולוגיה, בקלות ובכיף".

"הרגע הזה שהתלמידים מבינים איך לפתור את התרגיל בעצמם, שווה הכל"

בגיל 60 מצא את עצמו אמנון הרץ עומד בפני יציאה מוקדמת לפנסיה ממקום עבודתו. הוא בחר לחפש מקום עבודה חדש כדי שיוכל להמשיך בעשייה, אבל לא מצא משהו שתאם את ציפיותיו, במקביל השתעשע ברעיון להפוך למורה והיום הוא מלמד מתמטיקה בכיתות י' ויא'

אמנון הרץ (60) עבד במחלקת המחשבים של עיתון גלובס במשך שנים. לפני כשנתיים וחצי נאלצה המערכת להתמודד עם סבב פיטורים כפוי והרץ מצא את עצמו מוצא לגמלאות. "במשך חצי שנה חיפשתי עבודה והשתעשעתי ברעיון של להיות מורה. לא היה פשוט למצוא עבודה ואלה שכן מצאתי, הציעו שכר זעום, מה שגרם לי לחשוב - אם כבר שכר זעום, אז לפחות במשהו שאני אוהב לעשות".

וכך החליט הרץ להסב את מקצועו למורה למתמטיקה ולשם כך הגיע לאוניברסיטה העברית בירושלים. "מאחר שהיה לי תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב, ניתנה לי ההזדמנות בתוך שנה ללמוד ולהפוך למורה ל-5 יחידות מתמטיקה. לצורך העניין קיבלתי כמה מלגות, אחת מהן הייתה ממפעל הפיס, והתחלתי ללמוד. פגשתי חברים טובים ונהניתי מכל רגע".

כיום, עובד הרץ ביבנה בבית ספר ומלמד כיתות י' ויא' מתמטיקה ברמת 5 יחידות לימוד. "אין ספק שמדובר במקצוע קשה. לא חשבתי שיהיה עד כדי כך קשה, ואני לא עובד משרה מלאה. אומרים שהשנה הראשונה קשה ביותר כי אני גם צריך לחזור על כל החומר המקצועי, אני צריך לזכור לדבר עם ההורים, עם התלמידים, להכין מערך שיעורי בית, לבדוק מבחנים והשילוב לא פשוט".

אמנון הרץ. "אתגר וסיפוק"

אז למה הרץ בוחר להמשיך? ובכן, כי זה פשוט גורם לו להרגיש מצוין. "אני אוהב את צוות המורים, את העבודה, את האתגר ואת הסיפוק. תמיד אהבתי חידות חשבוניות ואתגרים ויש תרגילים במתמטיקה שברגע שמבינים אותם, התחושה היא עילאית. אני אוהב לחלוק את התשוקה שלי עם התלמידים ולראות איך העיניים שלהם נדלקות ברגע שנופל האסימון. זה נותן לי הרגשה טובה, לדעת שבזכותי הם מבינים, שהחומר מסתדר ומתיישב להם טוב בראש".

הרץ מתכוון להמשיך וללמד לפחות עד גיל 67, וגם אז הזרוע עוד נטיה. "שמעתי שאחרי גיל 67 ניתן לקבל שליש משרה, ואני אשמח אם יתנו לי. למרות הקושי אני מבסוט. מי שעובד במחשבים ודאי יבין אותי, התחושה היא כמו של עבד. עובדים שעות נוספות כל הזמן, נותנים את הנשמה לעבודה בשביל משכורה טובה יותר אמנם, אבל ברגע שלא צריכים אותך זורקים אותך. בבתי ספר, תמיד יצטרכו מורים. מהרגע שהחלטתי שאני עושה הסבת מקצוע הפסקתי להסתכל על מודעות עבודה בתחום המחשבים והרגשתי שלם עם עצמי, ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון. כשאתה מורה, תמיד יתקשרו להציע לך עבודה, מה שלא קורה במחשבים, וזה כל ההבדל".

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

בשיתוף מפעל הפיס