תיאוריית הקישור / על הניצחון של ריאל בקלאסיקו
הקפאת הרגע בו סימן קרוס לוויניסיוס לצאת לדרך, שניות לפני שכבש, מציגה בצורה הטובה ביותר את ניצחון ריאל על ברצלונה. הבלאנקוס עלו לפסגה על חשבון היריבה, אבל לא פחות חשוב הראו שהם טובים ומחוברים יותר. הקישור, שבין השאר אחראי גם לקלאסיקו החלש ביותר של מסי, הוביל אותם לשם
מהפך הוא כנראה אחד הדברים הכי דרמטיים ומעניינים בספורט. קבוצה אחת מנצחת יריבה, עוברת אותה ועולה לראש הטבלה על חשבונה - אין דבר גדול מכך, מערבב יצרים באופן ישיר כל כך. ריאל מדריד עלתה אתמול (ראשון) על חשבון ברצלונה לפסגה אחרי ה-0:2 בקלאסיקו, חשוב ומרשים, אבל במקרה של השתיים היכולת בעימותים הישירים ביניהן אולי לא פחות משמעותית. ובעימותים האלה היה ברור שריאל, כקבוצה, היא הטובה יותר.
ויניסיוס חושף את הסיבה לניצחון
לא תמיד תוצאה משקפת את מה שקורה על המגרש, בטח לא אם השער שמשנה את המשחק מגיע בזכות פגיעה של הכדור בשחקן הגנה, אבל הפעם כן. לניצחון של ריאל בברנבאו צריך להוסיף את התיקו המאופס בקאמפ-נואו, שגם בו ריאל הייתה הקבוצה הדומיננטית. ג'רארד פיקה התייחס בסיום לכך שריאל הנוכחית אינה קבוצה אדירה לדעתו. בהשוואה לקבוצות אחרות של ריאל זה כנראה נכון, אבל מה זה אומר על ברצלונה הנוכחית, זו שבפעם הראשונה זה 45 שנה לא מצליחה להבקיע בשני משחקי הקלאסיקו של העונה?
ברצלונה של אחרי רכישת פרנקי דה יונג, בטח ברצלונה של אחרי הגעת קיקה סטיין, הייתה אמורה להבליט את משחק הקישור שלה, ולכן אין כמו ההבדל בקישור, לטובת ריאל, כדי להציג את ההבדלים. שתי הקבוצות עלו עם קישור מעובה יחסית, אבל בעוד דה יונג, ארתור (במחצית השנייה) ואחרים איבדו כדורים באזורים מסוכנים כל שחקן קישור בלבן היה מעולה.
קאסמירו חילץ הכי הרבה כדורים, כמובן, מנע מלאו מסי להיכנס לאזורים חביבים עליו ואפילו רשם תיקול אחד עם העקב; פדה ואלוורדה נבחר לשחקן המצטיין , לפעמים הייתה תחושה שהוא משחק בשלוש עמדות; איסקו הצליח לשמור על הכדור בכל פעם שניסו ללחוץ אותו, עשה תנועה מעולה בלעדיו ואיים על השער - הופעת וינטג' לא מספיק מוערכת שלו; טוני קרוס דייק ב-64 מתוך 65 מסירות, ועשה את המהלך שהביא את המשחק לריאל.
זו לא רק המסירה של קרוס, שהפכה לבישול לוויניסיוס, אלא תנועת היד, ההכוונה לברזילאי לרוץ בזמן הנכון ולמקום הנכון. תנועת היד הזו היא תמונת המשחק, אולי אפילו תמונת מצב. מרטין בריית'ווייט, שחלם, הוא אמנם מצטרף חדש, אבל איך יכול להיות ששחקני ברצלונה נותנים לקרוס, מוסר עילאי, את כל הזמן שבעולם לבחון את המגרש, להספיק לסמן עם היד ולמסור ללא לחץ כשהוא קרוב לשער של טר שטגן? לא מדובר באחד שהם רואים משחק בפעם הראשונה.
בצד של ריאל היו לא מעט גיבורים - קרבחאל במשחק מושלם משני הצדדים, קורטואה ועצירותיו מול ארתור ומסי, ויניסיוס שהפך לכובש הקלאסיקו הצעיר בשנות האלפיים, 26 ימים מוקדם יותר מהפרעוש - אבל הקישור היה הבולט ביותר. גם הגנתית. ברוב המשחק שתי הקבוצות שיחקו בהגנה 2-4-4 עם קשר מרכזי באגף, דייגו סימאונה סטייל, ובמערך הזה הקישור של ריאל עשה עבודה גדולה בלצמצם כל הזמן את המרחק בינו לבין קו ההגנה, ובכך לא לאפשר למסי לקבל את הכדור בין הקווים.
למסי היה קשה. הוא ירד יותר ויותר לאחור, כשלפעמים כל שחקני ברצלונה, למעט טר שטגן והבלמים, היו לפניו. זה לא היה המשחק שלו, וקשה להיזכר בקלאסיקו פחות טוב של מסי. הוא עבר שחקן בכדרור רק פעם אחת, ורשם את אחוז ההצלחה בדריבל הנמוך ביותר מבין אלה שניסו. הריצה מול מרסלו בדרך לשער של קורטואה מציגה בצורה הטובה ביותר את הערב שלו.
מסי לא אשם, כמובן. כבר תקופה ארוכה שהוא זה שמשאיר את ברצלונה בחיים במשחקים. תקופה ארוכה שהוא מחכה לצוות מסייע, שפשוט לא נראה מספיק טוב, ושהפעם התפרק במחצית השנייה. זה צריך להיות הפחד הגדול של ברצלונה. לאו דווקא התוצאה - הקרב עוד יהיה צמוד. לאו דווקא איבוד הנקודות, אלא הדרך. כרגע היא הקבוצה הפחות טובה.
לפנייה לכתב/ת 
