תופעה: ניצולי השואה בארה"ב חוזרים לבר מצווה שפיספסו
חודש לפני פטירתו זכה ניצול השואה מרדכי מילר להשלים את טקס בר המצווה שהחמיץ כילד. ניצולת השואה רחל קיבץ שנפצעה כילדה בעת פוגרום ברומניה אמרה שהיא "מרגישה בת 12 שוב". בחגיגות משותפות או פרטיות - האירוע היהודי נחגג בגאווה רבה
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
בזמן שהשניים שוחחו, התברר לרב שמילר האב מעולם לא קיים את טקס בר המצווה. כאשר הגיע לגיל 13 היה פרטיזן שהסתתר ביערות פולין בתקופת השואה. "מעולם לא הייתה לו ההזדמנות לחגוג", מספר טלדון. הודות לעזרתו המסורה השלים מילר את חגיגת בר המצווה, 75 שנים לאחר מכן. הוא עדיין היה חולה מאוד אבל בכל זאת זכה לחוות את טקס ההתבגרות שעובר כל יהודי.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- ממשלוח מנות ועד קריעת מגילה: פורים בארבעה פרקים
- כדי שהיהדות לא תאבד: הגיע הזמן לשינוי הלכתי / הרב ד"ר מיכאל אברהם
- "אל תחפשו אותנו בקלפי": החרדים שאין להם בית/
אליעזר היון וטלי פרקש
טקסי בר ובת מצווה בגיל מאוחר הפכו נפוצים בארצות הברית בשנות ה-70׳ של המאה הקודמת: יהודים מבוגרים שלא עברו את הטקס כנערים ונערות - בין אם מכיוון שגדלו במשפחות שבחרו שלא לציין זאת או שהדבר נמנע מהם בגלל נסיבות אחרות - ביקשו להשלים את הפרק החשוב הזה ביהדותם על ידי לימודים, הכנות ועלייה לתורה. מבחינת ההלכה אין צורך בטקס בר מצווה וכי כל נער יהודי נכנס בעול מצוות בהגיעו לגיל הבגרות.
הרב מספר כי כאשר הרימו את מילר על הכיסא בחגיגת בר המצווה שלו פניו זרחו מאושר למרות החולי בו היה מצוי. "אפשר היה לראות בעיניו את הגאווה, את השמחה על משהו שאני מתאר לעצמי שנשאר על סף התודעה שלו במשך 70 שנה". חודש לאחר בר המצווה שלו נפטר ניצול השואה. אולי המתין לקשור קודם את כל הקצוות.
להפעיל את הנשמה היהודית
חשיבותן של חגיגות בר/בת מצווה של ניצולי שואה, מסביר חסיד חב"ד, אינה בטקס עצמו אלא בהשלמת דבר-מה שקרה באופן אוטומטי לפני עשרות שנים. "עם הנשימה הראשונה שלך ביום הולדתך ה-13, הנשמה שלך מופעלת".לדבריו, הוא רצה להעניק למילר את האפשרות לחוות בר מצווה בגיל מאוחר כחלק ״מקשירת קצוות ודברים שהיו צריכים להיעשות ולא נעשו במהלך החיים".
בשנים האחרונות רווחת תופעת בר/בת המצווה המאוחרת בקרב ניצולי שואה וההערכה היא כי מאות יהודים שעברו את שנות נערותם במחנות הנאצים קיימו לאחרונה טקסים מאוחרים, בהיותם בשנות ה-80 וה-90 לחייהם. בראשית השנה התאספו בכותל המערבי כ-80 ניצולים מרחבי ישראל בכדי ליטול חלק בטקס הסמלי.
בנובמבר - כמה חודשים לפני כן - קבוצה מצרפת הגיעה גם היא לכותל כדי לחגוג את בר/בת המצווה שלהם. בקיץ שעבר, התקבצו עשרות כדי להשתתף באירוע בת המצווה של ניצולת השואה אדית פרנקי ב"מרכז הטיפולי היהודי" לאזרחים ותיקים בלוס אנג'לס. המקום היה צר מלהכיל את כל המוזמנים שביקשו לקחת חלק ברגע המרגש.
"זה עוזר לבנות את זיכרון השואה על ידי הבלטת החוסן והחשיבות של הזהות היהודית", מוסיף קרלוס רייס, מנהל מוזיאון השואה בקוריטיבה בברזיל את רצונם של ניצולי השואה לחדש את הקשר שלהם ליהדות.
ככל שטקסי בר/בת המצווה המאוחרים הפכו נפוצים יותר, אומר רייס, כך גם מגוון הדרכים בהן מציינים הניצולים היהודיים את האירוע: יש כאלה שעוברים את טקס ההתבגרות לבדם, בעוד אחרים בוחרים בחגיגה קבוצתית שמארגנות עמותות.
בדצמבר האחרון ארגנו "ועידת התביעות" יחד עם "התאחדות עולי רומניה" בחיפה ו"קרן הכותל המערבי" טקסי בר/בת מצווה המוניים ל-50 ניצולים יוצאי רומניה. "אני מרגישה שוב כמו בת 12", אמרה ניצולת השואה רחל קיבץ שנפצעה כילדה בעת פוגרום ברומניה לג'רוסלם פוסט, "זה פשוט מדהים".
לחגוג בר מצווה פעמיים
בנובמבר שעבר ביום השנה ה-81 לליל הבדולח בברזיל, חגג אנדור שטרן, בן 91, את בר המצווה שלו בבית הכנסת בסאו פאולו. באותו היום, ציין פרד בֶּהרַנד בן ה-93 את בר המצווה השני שלו בניו ג'רזי. "הבר מצווה הראשון שלי נערך בכיתת בית ספר בקובה עם 20 משתתפים בלבד והמתנה היחידה שקיבלתי הייתה סידור תפילה משומש", משחזר בהרנד, "הנסיבות כל כך שונות עכשיו. האירוע היה מאוד שמח, אירוע שלעולם לא אשכח".
בזמן השואה נאסר אביו של ניצול השואה ונשלח למחנה הריכוז זקסנהאוזן. לפני שלקחו אותו הנאצים, הספיק להחביא בכיסו ״יד״ של ספר תורה (המשמשת לציון נקודת הקריאה בתורה) שמצא ליד בית כנסת ישן. במסגרת עסקה עם הנאצים שוחרר מהמחנה, בתנאי שיעזוב מיד את גרמניה. לפני שעברו לארצות הברית, שהתה המשפחה במשך שנה בקובה ובמהלכה חגג בהרנד את בר המצווה הראשון שלו.
אותה ״יד״ לקריאת התורה שהחביא אביו לפני שנעצר על ידי הנאצים שימשה 80 שנה מאוחר יותר את בהרנד בבר המצווה השני שלו. "הכול התחבר לדרך יפה ומשמעותית להוכיח שהיטלר לא ניצח", אמר לארי האנובר, מורה לבר מצווה שכתב יחד עם בהרנד את זכרונותיו.
להשיב את מה שנגזל
ג׳וני יבלון בן ה-93 ממונטריאול קנדה, רואה בטקס בר המצווה המאוחר סוג של סגירת מעגל מול הנאצים. הוא מספר כי היה בעיצומם של הלימודים לבר המצווה שלו בפולין כשפרצה המלחמה, נדד בין מחנות ריכוז ואיבד רבים מבני משפחתו, בהם 16 דודות, דודים ובני דודים.
אחרי המלחמה השתקע יבלון בקנדה ונדר שלא ידרוך לעולם על אדמת פולין. אולם אחרי שאשתו סאלי נפטרה שכנע אותו ידיד להשתתף במצעד החיים שהוביל הרב פיני גנייביש ב-2018.
הרב הציע ליבלון להמשיך במקום שהפסיק ולהשלים את טקס בר המצווה באותו בית כנסת שאליו היה הולך כילד. "זו הנקמה שלך", הוא אמר לו, לפי התיאור המופיע באתר מצעד החיים הבינלאומי. "אתה חייב את זה לעצמך, להשיב לעצמך את מה שנלקח ממך".וזה בדיוק מה שהוא עשה.
את בר המצווה שלו חגג בבית הכנסת בטיקוצ'ין, מוקף בפנים צוהלות. "זה היה סוריאליסטי", אומר גנייביש, "היינו בבית כנסת שהיו בו פעם 4,000 חברים – שכולם נרצחו ביום אחד. ובכל זאת הנה, אחרי 79 שנה, הוא חזר לפעולה כדי לאפשר לשורד אחד להשיב לעצמו את מה שנגזל ממנו". לאחר הטקס רקדו הנאספים סביב יבלון, שחייך בגאווה. "ככה נאבקים באנטישמיות", אמר. "מראים גאווה יהודית באמצעות השכלה".
לפנייה לכתב/ת 
