"צ'ה גבארה" שמאיים להעיף את ליברפול
כובש שער הניצחון 0:1 לאתלטיקו מדריד במשחק הראשון בשמינית גמר ליגת האלופות, סאול ניגס, הוא שחקן נשמה שנלחם על עקרונות המועדון. הווינר שנחשב לאיש הביטחון של סימאונה פוגש הערב (22:00) את אלופת אירופה בגומלין באנפילד
אבל איזה הבדל בחשיבות. ה"דרדלה" מול ליברפול העניקה לאתלטיקו מדריד ניצחון ביתי 0:1 בשמינית גמר ליגת האלופות וסיכוי יותר מסביר להעפיל לרבע הגמר. הערב (ד') סאול וחבריו, מונהגים ע"י דייגו סימאונה, מגיעים לאנפילד במטרה להשלים את המלאכה ולעשות סנסציה: להדיח את ליברפול ולמחוק את טראומת העונה שעברה.
אז, לפני שנה בדיוק, אתלטיקו ניצחה את יובנטוס 0:2 במשחק הראשון בשמינית הגמר והייתה משוכנעת שתמשיך הלאה לרבע הגמר. אבל היא לא לקחה בחשבון את כריסטיאנו רונאלדו, שנתן קונצרט אישי מדהים בגומלין, הבקיע שלושער והדיח את אתלטיקו במו רגליו.
סאול דיבר השבוע על ההפסד הכואב מול יובנטוס. "אסור לנו לעשות את הטעויות שעשינו לפני שנה" הוא אמר. קל להגיד – הרבה יותר קשה לבצע. במיוחד כשמדובר במשחק חוץ באנפילד. הקבוצה הספרדית האחרונה שביקרה במבצר של ליברפול הייתה ברצלונה, ואיך הסתיים חצי הגמר בעונה שעברה כולם זוכרים. גם יתרון 0:3 מהמשחק הראשון לא הספיק אז ללאו מסי וחבריו.
תוסיפו לכך את העובדה שמאז שיורגן קלופ הגיע לליברפול היא מעולם לא הפסידה במפגש נוק אאוט כפול, ותבינו את גודל המשימה הניצבת בפני אתלטיקו. וצריך לומר, בינתיים זו עונה לא מוצלחת של האדומים-לבנים. מי שסיימה פעמיים ברציפות כסגנית אלופת ספרד מדורגת כעת רק במקום השישי בטבלה ויש סכנה של ממש שהיא לא תשחק בעונה הבאה בליגת האלופות.
אתלטיקו מתקשה להבקיע ועשתה זאת רק 31 פעמים ב-27 משחקי ליגה. רק שמונה קבוצות בליגה הספרדית כבשו פחות ממנה וסימאונה בינתיים לא מוצא פתרון ליכולת ההתקפית החלשה.
אלברו מוראטה כבש עד עתה 8 שערים בלבד וממשיך להפגין חוסר ביטחון. דייגו קוסטה חזר מפציעה ארוכה ונראה איטי וכבד. וז'ואו פליקס, היהלום הפורטוגלי הצעיר, נרכש בסכום שיא של 126 מיליון יורו, עדיין מתקשה להתאקלם בליגה החדשה. יש לו רק 4 שערים העונה, אם כי הוא נראה טוב מאוד בשבועות האחרונים ואפילו הבקיע פעמיים, נגד ויאריאל וסביליה בשבת.
הניסיון של סימאונה להקנות לאתלטיקו סגנון מעט יותר פתוח ואטרקטיבי נכשל בינתיים. אולי זה יקרה בעתיד ואולי לא, אבל בינתיים "אל צ'ולו" החליט לחזור לבסיס, למה שהוא והשחקנים שלו יודעים הכי טוב: להילחם, להיות הכי טובים ומאורגנים בהגנה, לתסכל את היריבות בכל דרך אפשרית ולנסות לעקוץ במתפרצות.
במשחק הראשון מול ליברפול זה עבד מצוין. אלופת אירופה הייתה עצבנית, יורגן קלופ נראה אובד עצות, והקבוצה הטובה בעולם לא הצליחה לבעוט למסגרת אפילו פעם אחת.
לערב אחד ה"וונדה מטרופוליטנו", האיצטדיון החדש והמודרני של אתלטיקו מדריד, התחפש לויסנטה קלדרון, האיצטדיון הישן והטוב, עם הקירות המתקלפים והאווירה של שנות ה-60. הטירוף של האוהדים הזכיר לרבים את אותם משחקים הירואיים מהקלדרון, שבהם נוצר המיתוס של אתלטיקו, של סימאונה, של הלוחמים שלא רואים בעיניים, שמשחקים עם הסכין בין השיניים ונלחמים על כל כדור כאילו החיים שלהם תלויים בכך.
זה היה ללא ספק הערב המרגש ביותר שעבר על אוהדי אתלטיקו מאז שעזבו את הויסנטה קלדרון ועברו לבית החדש בצד המזרחי של מדריד. ומי כמו סאול יודע בדיוק על מה מדובר.
החמיץ את האליפות ההיסטורית
למרות שהוא רק בן 25, סאול ניגס הוא אחד השחקנים הוותיקים של אתלטיקו והמנהיג האמיתי של הקבוצה. הוא החל לשחק בקבוצה הראשונה לפני 8 שנים. כשאתלטיקו הגיעה לגמר ליגת האלופות ב-2014 הוא היה מושאל לראיו וייקאנו ולכן גם החמיץ את הזכייה באליפות ספרד באותה שנה. אבל כשחזר ב-2015 ביסס את מעמדו בהרכב של סימאונה והפך מהר מאוד לאחד השחקנים הבולטים.
סאול מעולם לא היה סקורר גדול, אבל רבים מהשערים שהבקיע היו וירטואוזיים. בלתי נשכחים. בדרבי מול ריאל ב-2015 הוא נכנס כמחליף במקום קוקה ואחרי כמה דקות כבש במספרת מדהימה בניצחון 0:4. בחצי גמר ליגת האלופות ב-2016 הוא חלף בכידרור על פני מספר שחקנים וירה לרשת של מנואל נוייר. אתלטיקו ניצחה 0:1 בדרך לגמר.
גמר ליגת האלופות 2016 היה ללא ספק הרגע הקשה והטראומטי ביותר בקריירה של סאול. הדרבי מול ריאל מדריד בסן סירו הוכרע בדו-קרב פנדלים לטובת ה"בלאנקוס". סאול היה זה שבעט במדוייק את הפנדל השלישי. מי שהגיע אחריו, חואנפרן, החמיץ. ההחמצה היחידה והגורלית.
רק ארבעה מהשחקנים שפתחו בהרכב בגמר ההוא לפני כמעט ארבע שנים עדיין משחקים עדיין בקבוצה: השוער הסלובני יאן אובלאק, קוקה, סטפן סאביץ' וסאול.
סאול ניגס הוא ווינר בנשמתו. 38 שערים הוא כבש במהלך הקריירה שלו במדי ה"רוחיבלאנקוס", ובאף משחק שבו הוא הבקיע הקבוצה לא הפסידה. המאזן המרשים שלו עומד על 33 נצחונות ו-5 תוצאות תיקו.
לסאול גם אין שום כוונות לעזוב את אתלטיקו. החוזה שלו יסתיים רק ב-2026. סעיף השיחרור שלו עומד על 150 מיליון אירו. האוהדים מעריצים אותו ואת הנחישות שלו. לאוהדים הוותיקים הוא מזכיר את דייגו סימאונה מהתקופה בה שיחק בקבוצה. הכינוי שלו הוא "צ'ה גווארה". מתאים מאוד לדימוי הלוחמני של הקבוצה ושל המאמן שלה.
בראיון ל"גארדיין" האנגלי סיפר סאול: "סימאונה הוא האדם היחיד שמעריך עד הסוף את העבודה שלי. אני משחק כמעט כל דקה. הוא יודע אני סובל כשאני משחק בעמדות שאני לא אוהב, אבל הוא מעריך את מה שאני עושה ואני לא יכול להגיד לו 'לא'. אני יכול להתאים את עצמי ומלא הערכה למועדון: הם התייחסו אלי כאל בן משפחה מאז שהייתי צעיר מאוד".
על העונה הלא פשוטה שהקבוצה עוברת הוא אמר: "אני לא חושב שאנחנו צריכים להשתנות. אנחנו צריכים להישאר מה שהיינו תמיד. מה שאיפשר לנו להתמודד. זו שנה קשה, שנת מעבר. הרבה שחקנים חשובים עזבו. הגיעו שחקנים חדשים אבל הם צעירים, כאלו שלא מכירים את המועדון וצריכים להסתגל. באתלטיקו אתה חייב להרגיש את רוח המועדון, להאמין בה. ואם לא, אל תישאר. יום אחר יום אחר יום אחר יום. אימונים, אימונים, אימונים, עד שזה הופך לאוטומטי. ואם נמות, שזה יהיה על העקרונות שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
