ד"ר רון תומר לא הספיק להתענג על תפקידו החדש כנשיא התאחדות התעשיינים, שאליו הגיע לאחר בחירות סוערות לתפקיד, ומשבר הקורונה תקף במלוא עוצמתו. מאז מתזז תומר, שמגדיר את המשבר "אחד ממצבי החירום הגדולים שבהם נתקלה התעשייה הישראלית במאה השנים האחרונות", בין דיונים עם צוות ראש הממשלה לבין טיפול בבעיות הובלה, מחסור בחומרי גלם ושאר מצוקות התעשיינים לנוכח המצב.
בישיבה של צוות ראש הממשלה שהתקיימה ביום שלישי השבוע גובשו בין היתר נהלים למניעת הדבקה במפעלי תעשייה. בין הנהלים שמשרד הבריאות אמור לאשר - איסור על כניסת זרים לשטחי המפעלים ואיסור התקהלויות, כולל בחדרי האוכל, שבהם יורשו לשבת ארבעה אנשים בלבד מסביב לשולחן אחד. במקביל מגבשים פתרונות לבעיית המשלוחים האוויריים של חומרי גלם וציוד למפעלים, בזמן שהתעופה כמעט מושבתת.
מבחינת תומר, שהוא גם מנכ"ל משותף בחברת התרופות המשפחתית אוניפארם מיקנעם, משבר הקורונה מדגיש יותר מכל למה צריך לחזק את התעשייה הישראלית. "התעשייה תורמת לחוסן של מדינת ישראל", הוא אומר, "תעשייה מקומית חזקה, שמוצריה טובים, היא לתועלת הציבור. עכשיו, עם משבר הקורונה, רואים יותר מתמיד כמה מדינה מבודדת כמונו, ומאוימת על ידי שכניה, חייבת לשמור על עצמאות כלכלית. לקורונה אין עדיין חיסון, אבל למשק יש חיסון - חיזוק העצמאות הכלכלית באמצעות תעשייה חזקה.
"במובן זה אירוע הקורונה הוא אירוע חיובי: האמירה 'עזוב אותך, נמצא כבר מאיפה להביא את המוצר מחו"ל', הופכת ללא רלוונטית. תראי את דונלד טראמפ, שאמר: 'הפכנו לשוק היצוא העיקרי של סין', ונקט צעדים להחזיר מפעלי תעשייה לארה"ב. ראש הממשלה צריך להבין שלא מספיק לחזק את הצבא, צריך גם לחסן את הכלכלה והתעשייה, כי אנחנו נחלשים".
לתומר יש הרבה כעס על הדרך בה נפתחו ענפים שונים ליבוא. "פתחו יבוא של מלט, פלדה מטורקיה, אלומיניום מסין, ופגעו בתעשיית הבנייה המקומית. טורקיה, מעבר להיותה אולי אויב, היא מדינה במשבר כלכלי, שמייצאת אלינו את העודפים שלה ואת האבטלה שלה. מה יקרה כשתיגמר המלחמה בסוריה ויתחילו בשיקומה? כל הפלדה והמלט הטורקים יופנו לשם.
"בארה"ב יש היטל על יבוא אלומיניום מסין והגבלות על יבוא מטורקיה. רק מדינת ישראל מקבלת אותם בידיים פתוחות. זה מעגל רשע: מצד אחד אומרים לנו תהיו תחרותיים, ואז פותחים את היבוא, מקטינים אותנו, ואז אומרים: אתם לא תחרותיים".
אתה בעצם מבקר את מדיניותו של שר האוצר משה כחלון?
"כחלון התחיל את תפקידו כשר אוצר עם ראייה אסטרטגית של כן לפתח מפעלים. הוא הגיע אישית להשקה של מפעל התרופות המשפחתי שלנו, שהקמנו בהשקעה של 300 מיליון שקל, ואמר כמה חשוב לו לפתח מפעלים בפריפריה שייתנו תעסוקה ושכר נאות. בדרך מתישהו הראייה האסטרטגית שלו התחלפה בראייה קצרת טווח. הוא והממשלה מכרו לציבור אשליה של מחיר זול.
"אם רוצים לשנות את יוקר המחיה, צריך טיפול שורש: טפל בשאלה למה עלויות הייצור בארץ גבוהות כל כך ומי אשם? הרי הכי קל להגיד תייבאו עגבניות מטורקיה. אבסורד שחיילי צה"ל אכלו עגבניות מטורקיה. מזל שיזמנו בהתאחדות את חוק הטקסטיל, שמחייב את הצבא לתת עדיפות במכרזים למדים לתוצרת הארץ. עכשיו במשבר הקורונה, כשסין סגורה, צריך להגיד לנו תודה שדאגנו להמשך קיום מתפרות בצפון באמצעות חוק הטקסטיל. יכול להיות שעוד חודש חיילי צה"ל היו נשארים בלי מדים חדשים. כחלון רוצה להוריד את יוקר המחיה? בבקשה, תשנה את יוקר הייצור של התעשייה, שמעלים לה כל הזמן ארנונה, שכר עבודה, רגולציה כבדה, ואז יירד יוקר המחיה. המדינה היא זו שלא מייצרת סביבה תחרותית, בגלל עלות הייצור הגבוהה בישראל, שהיא אחראית לה".
איך אתה מגדיר את יחס הממשלה לתעשייה?
"הממשלה שמה את התעשייה במקום של 'בעיה', ומאז רואים רק נסיגה בתעשייה. כשבא משקיע שמסתכל עשר שנים קדימה והוא רואה שהממשלה לא מעודדת תעשייה - הוא לא משקיע. במצב הזה התעשייה מתחילה להיות מיושנת, הציוד כבר לא מתוחכם, הייצור כבר לא תחרותי, ובסוף באים ואומרים לך שאתה לא תחרותי ואולי כדאי בכלל לסגור את הענף כולו.
"זה כמו שמישהו מדביק אותך במחלה ברגל, ובמקום לתת לך אנטיביוטיקה הוא יקטע לך אותה, ואחר כך הוא עוד יטיח בך שאתה לא יודע לרוץ מספיק מהר. זה תיאטרון אבסורד קלאסי, וכולנו נמצאים בהצגה הזאת. כמות המפעלים שבורחים מישראל לחו"ל מטורפת. בשיא, התעשייה הישראלית הייתה 22% מהתל"ג (התוצר הלאומי הגולמי). היום היא מתחת ל־13%".
הטענה נגד התעשיינים היא שהם מנסים למנוע יבוא כדי לחסל תחרות.
"אני בעד חשיפת המשק ליבוא, כל עוד היבוא הוגן, וכל עוד המדינות שמהן אנחנו מייבאים פתוחות באותה המידה לתעשייה הישראלית. אנחנו מדינה של תשעה מיליון תושבים שיכולים להרוויח הרבה מאוד מלהיות יצואנים לכל העולם. אבל דברי עם התעשיינים ותביני כמה קשה להיות יצואן לאירופה, ותשמעי כיצד באירופה מעדיפים חברות מקומיות תוך קיפוח של חברות ישראליות. בזמן הזה אנחנו ממשיכים לפתוח את היבוא בלי גבולות, והצרכן בקצה לא מרוויח מזה כלום כי את הרווח היבואנים השאירו אצלם. אז מצד אחד התעשייה והעובדים שלה נפגעים, ומצד שני הציבור לא מרוויח מהיבוא זולת קבוצה מאוד מסוימת.
"הפתרון בעיניי הוא שאם הממשלה קובעת שמגזר מסוים הוא לא תחרותי, התחרות תבוא מבית, על ידי קידום יצרנים ישראלים נוספים שייכנסו ויחוללו תחרות. לא צריך למהר לפתוח את הענף כולו ליבוא, שנעשה בתנאים לא שוויוניים. כשתהיה תחרות מבית, הכלכלה הישראלית תשחק משחק סכום אפס, כך שגם אם יצרן אחד הפסיד מכירות, יצרן אחר הרוויח. כשעשיתי בלונדון דוקטורט ברוקחות, ראיתי איך בסופרמרקטים גאים בתוצרת המקומית. על הבשר והגבינות היה כתוב במובלט: מייד אין אינגלנד".
התעשיינים הקטנים טוענים שההתאחדות לא מייצגת אותם, שהיא דואגת לגדולים.
"זה אחד היעדים שלי - לקדם את הקטנים והבינוניים. הם הרי הכלי להגברת התחרות. במקום להביא מחו"ל, תנו להם תנאים לצמוח, להיות גדולים ולהוות תחרות מבית. לכן לראשונה יזמתי תפקיד של סגן נשיא לענייני מפעלים קטנים, ומיניתי לתפקיד את איילת נחמיאס ורבין (חברת הכנסת לשעבר ממפלגת העבודה ובת למשפחת תעשיינים שבבעלותה מפעל "תבליט פלסטיק" להשקיה וטכנולוגיית מים - נ"ז)".
אתה מנכ"ל משותף בחברה המשפחתית אוניפארם יחד עם אחיך, גם הוא דוקטור לרוקחות. איך הגיעה המשפחה לתעשיית התרופות?
"אבי התחיל את העסק בבית ילדותי בתל־אביב, כסוכן של תרופות. ב־1995, אחרי שסיימתי את הלימודים בלונדון, קנינו את קבלן המשנה שלנו והפכנו לתעשיינים. בתחילת הדרך הייתי הולך לקופת חולים לקבל הזמנות. היום אנחנו מעסיקים 230 עובדים ונחשבים חברה גדולה ובין ספקי התרופות הגדולים לקופות החולים. אנחנו יצרני תרופות מרשם גנריות (שתוקף הפטנט עליהן פג וגם חברות אחרות יכולות לייצר אותן - נ"ז) בכל התחומים - לחץ דם, צרבת, כולסטרול, אנטיביוטיקה. אנחנו החברה השנייה המובילה בארץ לתרופה לאין־אונות לגברים (אחרי ויאגרה - נ"ז).
"הניסיון בחברה הפך אותי ללוחם. 20 שנה אני לוחם בחברות התרופות הגדולות בעולם, שמנסות על ידי השימוש בפטנט להאריך את המונופול שלהן בישראל, ולשמר את המחיר הגבוה של התרופה, כי כשהפטנט נגמר המחיר נחתך. אנחנו משקיעים מיליוני שקלים בשנה בשכר טרחה לעורכי דין ובהליכים משפטיים נגדן, ומעולם לא הפסדנו, למרות שתבעו אותנו על הפרת פטנט בסכומים של מאות מיליונים. ניצחון שלנו זה רווח לציבור. אנחנו יודעים להילחם חכם ולנצח, ואת זה הבאתי להתאחדות. ברגע שאתה בטוח שאתה צודק, הסיכוי לנצח גובר".
מה הנזק מצמצום פעילותה של טבע, מתחרה שלך, בארץ?
"זה אסון. כאזרח, כואב לי. טבע הייתה ספינת הדגל. כשאוניפארם עוד הייתה קטנה, ולקוחות בחו"ל לא הכירו אותנו, השתמשנו בשם של טבע כסמל לאיכות של תרופות מישראל. בעיניי זה אסון, אנחנו איבדנו אחת מאבני היסוד בתעשיית התרופות בישראל ואת הגאווה שלנו.
"מזל שהשלמנו את המפעל החדש שלנו ואנחנו מסוגלים לכסות על מחסור שקיים במוצרי טבע. סגירת מפעל התרופות של טבע בהר חוצבים, שהיה אחד הגדולים שלה, גרמה נזק ליצוא הסחורות הישראלי ואובדן ידע ענק. מדובר בתקלה שאינה הפיכה ובבכייה לדורות".
בארה"ב תעשיית התרופות הופכת לאחת השנואות, בגלל מחיריה הגבוהים. מה המצב בישראל?
"ישראל, בניגוד לארה"ב, הרבה יותר תחרותית. מאחר ששוק התרופות כל כך ריכוזי ומרוכז בידי קופות החולים, מחיר התרופות נמוך ביחס לארה"ב. אצלנו גם אין לובי לתעשיית התרופות, וסל הבריאות יחסית רחב וכולל תרופות רבות מסובסדות".
אתה בעד סיוע לאל על?
"אל על חשובה לכולנו, גם לתעשיינים, לא רק לטיסות לחו"ל, אלא גם בנושא הטסת מטענים. בלי אל על נהיה במקום קשה. לכן המדינה חייבת לסייע לאל על ולמפעלים ועסקים אחרים שנתקלים כעת בבעיות תזרים וירידה בהכנסות".
אפרופו משבר הקורונה, גם תעשיית התרופות תלויה בסין?
"גם בתרופות סין היא אזור התעשייה של העולם, לא במוצר המוגמר אבל בחומרי גלם - אבני הלגו הראשונות בהרכב של תרופות. כל תרופה, גם המתוחכמת ביותר, מכילה חומצות בסיסיות למשל, שמיוצרות בסין. אבל גם הודו חזקה בתחום. באוניפארם אנחנו לא מייבאים מסין בגלל בעיית איכות. ההודים והאירופאים יותר טובים. יש בארץ מלאי של חומרי גלם ותרופות לכמה חודשים קדימה. לנו יש גם מלאים ליצוא, שבשעת הצורך יופנו לשוק המקומי".
פורסם לראשונה: 08:35, 13.03.20
