היום העצוב בחייו של אוהד ספורט / טור
אנחנו הולכים לקראת ימים קשים. אם הספורט נעצר, אין טעם לייפות את המציאות. השנה הזו בספורט עלולה להיזכר כפריט טריוויה "לידענים בלבד"
זהו, זה נגמר. אין יותר ספורט באף מקום. לא כדורגל ישראלי
ולא עולמי.
לא NBA ולא כדורסל ישראלי. שממה. הדבר הכי קרוב לספורט שנראה בתקופה הקרובה זה אם נלך לפארק ונתפוס אנשים משחקים, וגם זה לא בטוח. כולם בבידוד, העולם נעצר.
כל השנה אנחנו מחכים לחודשים מרץ-אפריל, חודשים של הכרעה, "מרץ המשוגע" כמו שקוראים לזה במכללות בארה"ב. לאט לאט צפינו בכל העולם שלנו קורס: דחיית הליגה האיטלקית דווקא בעונה הכי צמודה שלה מזה כמה שנים, אח"כ משחקים ללא קהל בליגת האלופות. ב-NBA ננוחם? ממש לא כי שחקנים התחילו להידבק ולהדביק אחד את השני.
יציעים ריקים. הסן פאולו עובר חיטוי(צילום: EPA)
אמש נותרנו רק עם הפרמייר-ליג, ליגת העל שלנו והבונדסליגה, וכעת כולן כבר בוטלו. בימים כל כך קשים וחסרי ודאות, כל מה שאנחנו רוצים זה מעט אסקפיזם, כמעט שכחנו שהמציגים הינם בני אדם כמונו. זה לא הוגן לבקש מהספורטאים להעמיד את עצמם בסיכון רק כי משעמם לנו בבית.
כל מה שעברנו בעונה הזו צפוי להימחק מספרי ההיסטוריה. העונה ההיסטורית של ליברפול אחרי 30 שנה? כרגע מדובר באליפות עם כוכבית. אליפות מספר 4 ללברון ג'יימס? חכה לשנה הבאה. צמד מדהים למרקוס יורנטה באנפילד שמעיף את אלופת אירופה? ישמש בעיקר בחידוני ספורט בפאבים ברחבי העולם, פריט טריוויה לידענים בלבד.
נזכרים בהם פעם בארבע שנים. לינוי אשרם עוד מחכה לאולימפיאדה ראשונה(צילום: אורן אהרוני)
את המכה האמיתית חטפו הספורטאים האולימפיים, פעם בארבע שנים אנחנו נזכרים שהם קיימים. ארבע שנים הם מחכים לחודש הזה בו עיניי כל העולם יהיו נשואות אליהם. בלי כדורגל ובלי כדורסל. עכשיו מפעל חייהם בסכנה מוחשית, וכל מה שהם עבדו בשבילו כל החיים עלול ללכת לפח. במקרה של דחיית האולימפיאדה בשנה, אף אחד לא מבטיח להם שהם יישארו באותו כושר או חלילה לא ייפצעו. דבר שמכניס לפרופורציה את דחיית ענפי הכדור, שמלווים אותנו 24/7.
אנחנו הולכים לקראת ימים "לא פשוטים". משום מה אנחנו משתמשים ב"לא פשוט" במקום "קשה" כדי להקל על הסיטואציה. אם הספורט נעצר, אז אנחנו הולכים לימים קשים. אין טעם לייפות את המציאות. אנחנו הולכים לקראת שבועות קשים מאוד בהם הכל יידחק הצידה, וכל מה שנותר לעשות זה לקוות שיהיה בסדר.
ובאמת, נקווה שהקורונה תיעלם מחיינו תוך מספר שבועות. יש גבול לארוחות המשפחתיות ולסדרות שאני מוכן לצפות בהן. אפילו בינג' של הסופרנוס או פאודה נגמר בשלב מסוים ונצטרך לעבור לצד האפל של נטפליקס, כל מיני הפקות שדחפו רק כדי שהם יוכלו לומר "יש לנו מעל ל-10,000 כותרים". עד מהרה נחזור לראות טלנובלות סוג ג' מרוב שיעמום וסרטים שאפילו בערוץ הולמרק המיתולוגי סירבו לשדר. אסור שזה יקרה, הספורט חייב לשוב במהרה. אנשים עלולים לאבד את שפיות דעתם. למעשה, אני מתחיל להרגיש את זה כבר עכשיו. משעמם לי.
לפנייה לכתב/ת 
אוהדי יובנטוס
צילום: EPA
מומלצים
