חצי אדם, חצי מדהים: על הקריירה המפוארת של וינס קרטר

קרטר עלה מהספסל. טריי יאנג הוביל את הכדור מעבר לקו מחצית המגרש, וקרטר עבר את קו החצי בעצלתיים מאחוריו. יאנג מסר את הכדור לאחור לקרטר, ופנה לחסום את השומר שלו כדי שקרטר יקבל זריקה חופשית מהשלוש. קרטר הניח את הכדור מעל ראשו בשתי ידיו, ידו השמאלית עזבה את הכדור וידו הימנית, בשיא הגובה, שיחררה לכיוון הסל זריקה יפהפייה, כמו מאות לפניה, שבקושי נגעה ברשת.

וינס קרטר נפרד(צילום: AP)

הכוכב הוותיק הלך לחבק את יאנג (שנולד בשנה שבה נכנס קרטר לליגה, 1998), השעון תיקתק לאחור, השחקנים משתי הקבוצות המתינו בסבלנות לתת לקרטר חיבוק פרידה, הקהל צעק "תודה לך וינס", בעוד הוא ירד במנהרה לכיוון חדרי ההלבשה, כשיצא משם חיכה לו החלק השני של חייו.

לא רצה להיות ג'ורדן

כדי להעריך את הקריירה של קרטר, לא צריך להסתכל על המספרים. הם שם, אבל הם לא יוצאי דופן. אין שם אליפויות או תארים אישיים. הוא היה מטביען בחסד. לוליין של הטבעות שבלט בעיקר בקרקס האולסטאר השנתי. כדי להעריך אותה צריך להבין ולהפנים שהיא הייתה יכולה להיראות לגמרי אחרת. שבמקום להיות באור הזרקורים, קרטר היה חייב לברוח לצל.

בשנות התשעים, כשהתברר שמייקל ג'ורדן הוא תופעה חד פעמית מפעימה בשמי הליגה וכשחברת המשקאות "גייטורד" השיקה קמפיין שנקרא "תהיה כמו מייק", החלו אנשי השיווק לפמפם כל שחקן קולג' מבטיח בשם "בייבי ג'ורדן". מארק מייקון היה השחקן הראשון שנפל לבור הזה ונעלם מהליגה, הרולד מיינר נעלם לחור השחור של ג'ורדן הבא יותר מכל הבטחה אחרת. שחקנים אחרים כמו גרנט היל, פני הארדווי או ג'רי סטקהאוס לא הצליחו לממש את הציפיות מהם. הדרך היחידה להתחמק מהחור השחור הזה הייתה להתגרות בו או לברוח ממנו. קובי בראיינט הגיע לליגה במטרה להדיח את ג'ורדן מכסאו. לברון ג'יימס הבהיר מראש שהוא הולך להיות לברון הראשון ולא מייקל השני. קרטר הגיע מאותה מכללה שבה שיחק ג'ורדן, צפון קרוליינה, ולשניהם נתונים פיזיים די דומים. כדי לברוח מהחור השחור, קרטר היה חייב לפתח גישה אחרת למשחק.

לא רצה להיות היורש של ג'ורדן(צילום: AP)

"ההשוואה הייתה ברורה לי", אמר קרטר בראיון עיתונאי בתחילת השנה, "מייקל היה השחקן הכי טוב בעולם וזה היה בסדר מבחינתי. לא הייתי מוכן בשום אופן להיות הוא. לא רציתי להרוס יריבים וחברים לקבוצה בשם התחרותיות, לא רציתי את המבט הכועס-מאיים הזה על הפרצוף. רציתי להישאר מי שאני. זה היה יותר חשוב לי מעוד תואר אליפות". כשטרייסי מגריידי הצטרף לקרטר בטורונטו הם היו אמורים להיות ג'ורדן ופיפן הבאים. במקום, השניים, קרובי משפחה, רבו ביניהם ושניהם עזבו בסופו של דבר את הקבוצה.

השנים האחרונות של קרטר בליגה מחדדות את הגישה שאפשרה לו לשרוד ולהיות אהוב במשך 22 שנה. שלהי הקריירה הוא הזמן בחייהם של כוכבים ותיקים שבהם הם מוותרים על שכר גבוה רק בשביל ההזדמנות לרכב על גבו של כוכב צעיר יותר בדרך לאליפות. בשביל וינס, השיקול היחיד היה איפה הוא יוכל לתרום יותר. לא עניין אותו להיות שחקן עשירי אצל טים דאנקן או לברון ג'יימס. הוא נדד בפאתי הליגה, והמשיך לתרום מספרים דו ספרתיים בנקודות ודקות למשחק בסקרמנטו, דאלאס, ממפיס ואטלנטה.

במקום תואר אליפות, יש לו תואר אקדמי(צילום: AP)

הרגע הגדול: תואר אקדמי

יש בקריירה של וינס קרטר שלושה רגעים מונומנטליים. הראשון היה תחרות ההטבעות של שנת 2000. למי שלא זוכר. תחרות ההטבעות בוטלה בגלל חוסר עניין ב-1998, השנה שבה נכנס הוא נכנס לליגה, האולסטאר לא התקיים ב-1999 בגלל השביתה. קרטר החזיר את התחרות לחיים. כל מה שאתם רואים עכשיו בתחרות ההטבעות לא היה קורה בלעדיו. אני יכול לכתוב עוד אלף מילים על מה שקרטר עשה שם, אבל זה לא דבר שקוראים עליו, זה דבר שרואים אותו.

וינס קרטר מטביע מעל וייס באולימפיאדה(צילום: גטי אימג'ס)

הרגע החשוב ביותר, שמסביר הכי טוב את הקריירה שלו, קרה ב-21 במאי 2001. יומיים לפני כן, הוא קלע 39 נקודות והוביל את טורונטו למשחק שביעי ומכריע בפילדלפיה בחצי גמר המזרח. קרטר עזב את מכללת צפון קרוליינה ב-1998 אחרי השנה השלישית שלו, אבל הבטיח לאימו שיסיים את התואר ועמד בהבטחתו. טקס הסיום שלו היה אמור להיערך באותו היום שבו נערך המשחק המכריע נגד פילדלפיה. קרטר טס במטוס הפרטי של בעלי הקבוצה לצפון קרוליינה, נכח בטקס, חזר למשחק, נתן משחק פחות מבינוני והחטיא את הזריקה המכרעת. טורונטו הפסידה בנקודה. כולם דיברו על חוסר המחויבות שלו. "אני לא נותן למה שאנשים אומרים להשפיע עלי", אמר אז, "אם הזריקה האחרונה הולכת סנטימטר ימינה אף אחד לא היה מדבר על זה יותר. טקס הסיום יישאר אצלי לנצח. לא כולם יכולים לקפוץ גבוה כמוני או לדייק בזריקה כמוני, אבל כולם יכולים לסיים תואר מאוניברסיטה. אני מעדיף שילמדו את זה ממני".

וינס קרטר נכנס לליגה בעונה מקוצרת בגלל סכסוך עבודה בין השחקנים לבעלים. הוא עוזב את הליגה בעונה שנקטעת בגלל מגפה היסטורית. בין לבין, כשנעצום עיניים, נזכור אותו מתעופף באוויר עם ראשו באיזור הטבעת. אבל האמת היא שהוא שרד כל כך הרבה זמן והזדקן בצורה כל כך מכובדת כיוון שהוא תמיד השכיל לשמור שתי רגליים על הקרקע.