הישראלים שנשארו בבית: "זאת הולכת להיות תקופה קשה"
רוב העובדים בבנייני המשרדים באזור התעשייה בפתח תקווה נשארו בבית. אלו שכן התייצבו הכריזו: "אנחנו לא מפחדים מהקורונה". בינתיים, המסעדות מסביב נסגרו ובכבישים נסעו בעיקר השליחים שמביאים את האוכל למשרד: "אנחנו כמו הכבאים הגיבורים של ניו יורק". היום הראשון להגבלות על המשק
שעת בוקר מאוחרת באזור התעשייה של פתח תקווה. הרחובות כמעט ריקים מאדם ומגרש החניה הגדול שמול משרדי בזק בינלאומי שומם ברובו. בימים רגילים יש כאן פקקי תנועה כבדים וקשה למצוא חניה. ביום הראשון של ההדממה החלקית במשק – אפקט הקורונה מסייע לנהגים והתחושה בכבישים היא כמו של סוף שבוע.
למרות הנסיעה החלקה והחניה המרובה, אחת העובדות של בזק בינלאומי נראית מודאגת. "בכלל הקורונה חלק גדול מהעובדים עובדים מהבית, אולי 30% הגיעו היום לעבודה. זאת הולכת להיות תקופה קשה, בייחוד למשפחות עם ילדים קטנים".
מנגד, אדווה דגה, שעובדת גם היא בבזק בינלאומי, הגיעה לעבודה עם הרבה אנרגיות. "אני לא מפחדת מהקורונה. הייתי יכולה לעבוד מהבית היום אבל אין לי בבית אווירה שמתאימה לעבודה". לגבי ההיסטריה בציבור לאגור מזון למצור היא צוחקת ומשתפת שלמרות שהיא רגועה, המשפחה שלה בלחץ.
"אבא שלי קנה מצרכים שיספיקו לחודש, כולל חבילות רבות של נייר טואלט", סיפרה. "המחסן שלנו בבית מלא, אבל אני לא מפחדת. אני לומדת שמאות ומה שהכי מפריע לי זה שהפסיקו לנו את הלימודים".
הכניסה לבניין רם הגבוה בפתח תקווה, שבימים כתיקונם מלא בתנועה ובאנשים, עמד הבוקר כמעט שומם. מוטי גוטרמן, מנהל בית רם, התקין בכניסה ללובי, בהתאם לרוח התקופה, עמדה ציבורית לחיטוי וניקוי ידיים עם אלכוג'ל. "בענייני הקורונה אני לא סומך על הממשלה ועל דרך קבלת ההחלטות שלה", סיפר. "אני לא בטוח שכל השיקולים להשבתת המשק לא קשורים למשפט של נתניהו".
במרפסת הקטנה שמשקיפה עלינו מהקומה הראשונה מצטופפת חבורת עובדות עליזה שיצאה להפסקת סיגריה. נראה שהן רגועות ובכלל לא לחוצות לגבי המצב. אחת מהן צועקת: "כל הכבוד לביבי. הוא מנהל את העניינים כמו שצריך".
מבט קצר בחבורה מראה שהן לא ממש מצייתות להנחיות החדשות של ראש הממשלה ומשרד הבריאות – הן עומדות בצפיפות ונוגעות קלות אחת בשנייה. אחת מהן הסבירה: "אנחנו בהפסקת עישון – כאן אין השגחה. אנחנו לא חולות ואנחנו עושות מה שאנחנו רוצות".
"השליחים - כמו הכבאים הגיבורים בניו יורק"
שעת צהריים והמסעדות הרבות שסביב המתחם סגורות ומשדרות אווירה של דיכאון ופחד מפני העתיד. גל מיכלוביץ, השף והבעלים של מסעדת רובן, מראה בצער רב את המסעדה שלו שבימים כתיקונם מלאה בשעות האלה בלקוחות רעבים. היום, הכיסאות היו על השולחנות והאווירה כבדה.
"אנחנו לא מפחדים מהקונות, אני סומך על הממשלה", אמר. "המטבח שלנו עובד ואנחנו פתוחים למשלוחים. בתחילת הקורונה בעיקר הזמינו פסטות ועכשיו מתחילים להזמין בשר. אני קורא ללקוחות שלנו להזמין אוכל בלי פחד!".
ברחובות השקטים עיקר התנועה היא של שירותי השליחים השונים, שטסים על רכבים דו גלגליים ומסכנים את הבטיחות של מי שמעז להסתובב על המדרכה. אחד השליחים, שכמעט דרס את הולכי הרגל, שיתף במחשבות. "עכשיו הבאתי חומוס, ומפה אני טס לסושי. אנחנו, השליחים של הטייק אווי בקורונה, זה כמו הכבאים הגיבורים בספטמבר 11 בניו יורק, כולם ממש רעבים ואנחנו מאכילים את האנשים".
קפה מרקט, שנמצא בסמוך, פתוח באופן מפתיע ומספק שירות מלא. חגי שניר, הבריסטה הוותיק, מזמין את הלקוחות הקבועים שלו, שלא יודעים שהוא פתוח, להתפנק במאפים טריים. "מלחיצים את הציבור באופן מיותר, צריך להמשיך את החיים. בואו לשתות קפה, הכל נקי וטרי".
על המדרכה הסמוכה, לבושה בבגדי ספורט אופנתיים, אודליה שלו מבצעת מתיחות רגליים ותרגילי גמישות. בשגרה היא עובדת כמלצרית, ועכשיו לצערה היא מובטלת. "אין עבודה וסגרו את חדר הכושר – אז עכשיו אני עושה כאן כושר".
היא לא מפחדת מהקורונה והסיטואציה כולה משעשעת אותה, והיא מנצלת את המצלמות כדי להודיע לציבור: "אני מחפשת עבודה כבייביסיטר".
לפנייה לכתב/ת 
