נשללה כתובה מחרדית כי הסתירה טיפול נפשי

בית הדין הרבני קבע שבחברה שבה הנישואים מבוססים על שידוך ובדיקות מעמיקות, הסתרת מידע על טיפול פסיכיאטרי נחשבת להטעיה

עו"ד יוסף גביזון | פסקדיןפורסם: 20.03.20 , 06:47

בתום הליך ממושך קבע לאחרונה בית הרבני הגדול כי צעיר חרדי שעזב אשתו לא חייב בכתובה בסך 52 אלף דולר לאשתו שאותה עזב, משום שבזמן השידוך הוסתרה ממנו העובדה שבעבר היא סבלה מחרדות וטופלה בתרופות פסיכיאטריות. הדיינים - הרב אליהו הישריק, הרב מיכאל עמוס והרב אברהם שינדלר – קיבלו ערעור שהגיש הבעל על פסיקה קודמת וקבעו שגם אם האישה אינה "חולת נפש" במובן הרפואי, בחברה החרדית עצם הפנייה לטיפול נפשי ותרופתי נחשבת למום שיש לדווח עליו.

בני הזוג נישאו בשידוך לפני שלוש שנים והתגרשו תוך חצי שנה בלבד. בתחילה חויב הבעל לשעבר על ידי בית הדין הרבני האזורי לשלם את הכתובה, ובערעור שהגיש לבית הדין הגדול טען שיש לשלול מגרושתו את הזכאות לכתובה משום שהטעתה אותו כשהסתירה את החרדות והטיפול התרופתי טרם הנישואים. לדבריו, מדובר בבעיות חמורות שלו ידע עליהן מראש היה מבטל את השידוך.

האישה סיפרה שבעבר אכן סבלה מחרדות ממגע ובעקבות זאת פנתה לטיפול, שסייע לה ועזר לה להתגבר עליהן, אלא שכיום היא בריאה. היא הפנתה לחוות דעת של פסיכיאטרית שמינה בית הדין האזורי, ובמסגרתה נקבע במפורש שהיא לא סובלת ממחלת נפש, וכשירה לשמש אם ורעיה. יתרה מכך, בחוות הדעת נכתב שדווקא העובדה שפנתה לעזרה מקצועית וטיפלה בעצמה מעידה על תעצומות נפש.

(צילום: shutterstock)

אלא שהדיינים הסכימו עם עמדת הבעל לשעבר. בפסק הדין שלהם צוין שבחברה החרדית הנישואין מבוססים על הצעות שידוך ולא על היכרות ארוכת טווח. לכן, כל אחד מהצדדים עורך בדיקות מקיפות ומעמיקות על הצד השני ורק לאחריהן מחליטים אם יש התאמה ואפשר להמשיך הלאה, לפגישות היכרות קצרות ולנישואין. במצב כזה יש חשיבות עצומה לגילוי מידע מלא על המועמד, לרבות על מצבו הרפואי.

יתרה מכך, הדיינים הסבירו שטענה להסתרת מום צריכה להיבחן בהתאם לחברה שאליה משתייכים הצדדים. במילים אחרות, האבחנה הרפואית לא רלוונטית, והשאלה שיש לשאול היא אם העובדה שהאישה סבלה מחרדות וטופלה בכדורים פסיכיאטריים נחשבת למום בחברה החרדית, אף שמבחינה רפואית אין ספק כי שהיא לא מוגדרת כחולת נפש.

התשובה במקרה הזה, קבעו הדיינים, היא חיובית, שכן בחברה החרדית יש ציפייה לדווח על מום כזה לצד השני ולקבל את הסכמתו להמשיך בשידוך, בפרט כשהבעל "בחור ישיבה טוב", צעיר ובריא שלא סובל ממצב דומה.

עובדה היא, הוסיפו, כי מיד כשנודע לבעל על מצבה הנפשי של אשתו הוא לא הסכים להמשיך את הקשר ועזב אותה עוד במהלך "שבע הברכות" שלאחר החתונה. מכאן, שלו היה יודע על המצב מראש לא היה מסכים לשידוך.

לפיכך נקבע כי בחברה המסוימת אליה משתייכים הצדדים מדובר בהסתרת מום והטעיית הבעל שוללת מהאישה את זכאותה לכתובה.