הורים משתפים: רעיונות לימי הקורונה

נראה שהקורונה לא הולכת להיעלם כל כך מהר מחיינו, והורים וילדים מוצאים נחמה בפעילויות מקוריות ומהנות, כי פתאום יש המון זמן ולא ממהרים לשום מקום. מי יודע, אולי אפילו בעוד 15 שנים, כשישאלו את הילדים שלכם על התקופה הזו בבית, הם יזכרו אותה כאחת התקופות היפות.   

אולי יעניין אתכם גם:

איך יוצרים עם הילדים לוח חזון?

האמא שדורשת - "מורים, תנמיכו ציפיות!"

"איפה נהיה אם יהיה עוצר?"

הרצאות טד בסלון

"ברגע שהוכרז על סגירת מוסדות החינוך, חשבנו איך אפשר לנצל את הזמן בצורה הכי טובה ולתת לילדים כלים שיעזרו להם גם בעתיד", מספרת עינת שגיא אלפסה, אמא לשני זוגות תאומים (8 ו-14). אימצתי רעיון שכתבה אחת האימהות בקבוצות וקבענו שבכל ערב אחד מבני המשפחה יעביר הרצאה בסגנון טד על נושא שהוא בוחר. מבחינתי יש פה רווח כפול - גם שדרוג היכולת לבנות הרצאה ולדבר מול הקהל וגם ההזדמנות של כל אחד מבני המשפחה לשתף את השאר בתחום עניין שלו".

לומדים לבנות הרצאה(צילום: אלבום פרטי)

עוד היא מוסיפה - "עלמה הייתה הראשונה והעבירה הרצאה על המחזמר המילטון ומלחמת העצמאות האמריקאית. אחר כך ניר בעלי שיתף את הילדים באהבתו לכדורגל דרך סיפור מונדיאל 82. יהונתן העביר לנו פעילות מאתגרת על פתרון כתב סתרים. אלה העבירה הרצאה על השינויים שחלו בפסטיגל לאורך השנים, איתמר ידבר על עופות דורסים ואני אשתף אותם בשערוריות של בית המלוכה הבריטי.

"בשבוע הבא צפויות לנו הרצאות נוספות בנושאים חדשים. בינתיים כל חברי המשפחה משתתפים בפעילות בשמחה ומשקיעים. הגדולים עוזרים לקטנים בתכנון ההרצאות. בסוף כל הרצאה מוחאים כפיים ונותנים משוב, עם דגש על משוב חיובי. הילדים כבר שאלו אם נמשיך במנהג אחרי שנחזור לשגרה".

בישולים בלי סוף

"בימי הקורונה האלו, המבקשים מאיתנו התכנסות ומשפחתיות, אנחנו מוצאים עצמנו הרבה ביחד, ועם צרכים רבים ומגוונים", אומרת נירית תורג'מן, אמא לשבעה ילדים בני 19 עד שלוש. "הקמנו אוהל בחדר המשפחה, בו ישנו ארבעה ילדים בלילות הראשונים, סוג של שבירת שגרה בתוך הבית. מצאנו עצמנו אוכלים כמעט בכל יום שתי ארוחות משפחתיות, דבר שקורה בדרך כלל רק בשבת. בישולים בלי סוף, תחושה שאוכלים כל מה שיש.

"אנחנו משתדלים בכל יום לעשות הקרנה של סרט או הצגה ברשת, קוראים ולומדים ביחד, ואפילו חדר השינה שלנו, שהכלל אומר, שאין כניסה לילדים, הפך למוקד משפחתי הכולל רגעים מיוחדים לימות הקורונה. אין ספק שיש הרבה חוסר ודאות ודאגה, אך גם יש כל כך הרבה יופי של ביחד, של הנאה ממה שיש, של שמחה מפשטות, במקום חיפוש של עוד ועוד בחוץ".

אוהל, בישולים ומשחקים(צילום: אלבום פרטי)

"מאז שאני זוכרת את עצמי, אמא שלי היתה יושבת בסלון כששתי מסרגות מחוברות לידיה", מספרת ענת קלו לברון, אמא לשלושה ילדים. "היא היתה רואה טלוויזיה וסורגת, מדברת וסורגת, נותנת הוראות וסורגת. כשהייתי קטנה ביקשתי ממנה שתלמד אותי ומהר מאוד עזבתי את זה. אבל מתברר שסריגה זה כמו אופניים, הגוף לא שוכח איך רוכבים ואיך סורגים.

"כשהבנו שאנחנו הולכים להשאר בבית הבנות שלי ביקשו ממני שאקנה להם צמר ומסרגות ואלמד אותן לסרוג. באופן ממש מפתיע תוך שניות הן קלטו את זה והתמכרו לזה. בהתחלה זה התחיל כצחוק - 'אני לא יכולה בלי הסריגה שלי', כאילו שמאז ומעולם הן סרגו אבל עכשיו הן טוענות שיש בזה משהו שבאמת מרגיע אותן".

משחקים ויצירות

"אצלנו קמים בבוקר מתי שרוצים, בתנאי שזה לא אחרי שמונה וחצי-תשע", מספרת רעות רוזן גדסי, אמא לשתי בנות (שלוש וחצי ושנה וחצי). "יש לנו זמן 'מפגש בוקר' שבו הן יושבות על הספה עם הבננה או משהו קטן אחר. מדברים קצת על מה שקורה. בדרך פשוטה אני מנסה לתווך לגדולה את המצב ומה זו הקורונה, מתקשרים בוידאו לסבא וסבתא, וגם הגננת של הגדולה שולחת סרטון כל בוקר והיא מרגשת אותי ממש.

"אחר כך יש זמן משחק קצר, ארוחת בוקר, שוב זמן משחק, קצת יצירה. היום למשל עשינו גם קצת התעמלות וקראנו בספרים. כשהקטנה ישנה צהריים עשינו אתמול עוגיות והיום נעשה צבעי מים. זה מתיש ומעייף אבל משתדלים לשמור על שגרת יום, על תחושה של כיף, בעיקר בשביל הבנות שלא מבינות, ונהנים מהזמן המשפחתי ביחד".

יש זמן לכל דבר(צילום: אלבום פרטי)

מכירים את הבית

"דווקא בימים אלא של חוסר וודאות נכון יהיה להתחבר לאחד מבסיסי הביטחון של האדם, השייכות למקום", אומרת הדס שמואל, אמא לשלושה ילדים. "מכיוון שאני ושלושת ילדיי בבית כל היום, התחלנו לשחק 'הכר את המקום'. ביום יום כל אחד מילדיי מכיר רק את מרחב המחייה שלו פחות או יותר, ולכן מצאתי בנוכחות השוטפת הזדמנות להכרות של עוד חלקים בבית.