אנגליה, שבדיה וספרד: הורים ישראלים משתפים
המשפחה מברצלונה שהחליטה לשכור בית עם משפחה נוספת, המלונאים וילדיהם שהפכו להיות אורחים במלון של עצמם ובני המשפחה שקופצים על טרמפולינה כדי להתאוורר: משפחות ישראליות המתגוררות בחו"ל מספרות איך הן מתמודדות עם הסגר
אם מישהו היה אומר לפני חודש שכולנו נהיה סגורים בבתים, לא נלך לעבודה, לא יהיו מסגרות לילדים ויהיה מחסור באלכוג'ל ובמסיכות לפנים - היינו מניחים, כנראה, שהוא השתגע. אבל המציאות הבלתי נתפסת הזו, היא החיים כרגע במרחב המודרני בכל רחבי העולם.
יצאנו לבדוק איך חוות משפחות ישראליות המתגוררות מעבר לים את השינוי בשגרה המוכרת עקב מגפת נגיף הקורונה, ואילו פתרונות יצירתיים הם מצאו בניסיון להתמודד עם הסיטואציה החדשה.
קיראו עוד:
מה הקשר בין מלחמת הכוכבים לקורונה?
בת 14 בודדה בבידוד בבית החולים
משפחת פורת I ברצלונה, ספרד
כאן מסתגרים בכיף:
דידי (35), מורה ובעלת סטודיו ליוגה, אורי, יזם, לילה (בת 4) ואומה (בת שנה).
פז"ם מעבר לים:
שלוש שנים.
"ברצלונה בסגר מוחלט, וזה מרגיש כמו יום כיפור אחד ארוך", משתפת דידי, אם המשפחה. "מצד שני, אין אווירה של לחץ גדול מדי. בגדול, אנחנו בתחושה שהעיתונות פה מנסה להרגיע ושהמקומיים, עד לפני רגע, לא ממש התעסקו בנושא הקורונה בשיחות הפנימיות ביניהם, בניגוד אלינו הישראלים".
איך נראה סדר היום?
דידי: "עשינו מהלך גאוני, ונכנסנו לבידוד בבית ששכרנו עם משפחה נוספת, ואנחנו ממש מנהלים פה גן, כשהמבוגרים עושים ביניהם משמרות וחולקים בעומס. יש לו"ז שמתחיל במעגל פתיחה בתשע בבוקר, ומשם מתחילות להיערך פעילויות מגוונות עד השעה 17:00.
"כשיש שמש - יוצאים לגינה, משתוללים או אוספים עלים וענפים ליצירה. במקביל, התחלתי ללמד יוגה דרך האינטרנט, בעיקר נשים בהריון, ואנחנו גם דואגים להעלות מפעם לפעם תכנים לאינסטגרם עם רעיונות לתרגול יוגה שאפשר לעשות עם הילדים בבית".
איך תיווכתם את השינוי לבנות?
"סיפרנו ללילה שיש וירוס שבגללו צריך להישאר קצת יותר בבית ולשטוף את הידיים היטב, כדי שנוכל להישאר בריאים וחזקים. עשינו ניסוי חמוד שבו לקחנו קערת מים עם סבון וקערת מים עם פלפל שחור, והראינו לה מה קורה כשהאצבע עם הסבון נכנסת לקערת המים עם הפלפל ("החיידקים") ואיך הם בורחים מהסבון - וזה מאוד דיבר אליה".
הדילמות החדשות:
"לא צפו אצלנו בטלוויזיה בבית, אז היום הדילמה היא כמה, מתי ובאילו תכנים מותר לצפות. דילמה נוספת היא כמות הקניות הנדרשת; בגלל שאנחנו משתדלים לצמצם את היציאה מהבית. כל תרבות הצריכה שלנו השתנתה לחלוטין - מצד אחד לא רוצים לקנות דברים שיתקלקלו ויזרקו, ומצד שני לא רוצים להגיע לסופר כל יומיים".
חושבים חיובי:
"לצד האינטנסיביות והקושי, אני נהנית מאוד מה'ביחד' הזה של כולנו. עבר רק שבוע מאז שנכנסנו לסגר, ומרגיש שאומה בת השנה התחילה לדבר הרבה יותר, הבנות מתקרבות ביניהן ויש רגעים משפחתיים יפים שאני בטוחה שנזכור תמיד".
משפחת פישר I ניו יורק, ארה"ב
כאן מסתגרים בכיף:
איתי (42), מנכ"ל חברת ההייטק sports information group, נילי (41), ד"ר לביוטכניקה והנדסת מזון, דני (בת 12), אורי (בן 9) ואלי (בת 5).
פז"ם מעבר לים:
שנתיים לונדון, חמש שנים בגיברלטר, שנתיים בניו יורק.
"לפני שבועיים, כששלחתי הודעה במשרד לעובדים שכאמצעי זהירות אני סוגר את המשרד ומבקש מכולם לעבוד מהבית - כולם הסתכלו עליי כמו על משוגע", מספר איתי, אב המשפחה. "הסברתי שאני בקשר עם הארץ ואנחנו בערך עשרה ימים אחרי ישראל, אז אני מבין את הכיוון.
"בהמשך, החלטנו לא לשלוח את הילדים לבית ספר, כשבאותו הזמן הכל עוד היה פה כרגיל. בהתחלה, הסנטרל פארק וגני המשחקים היו מלאים באנשים שהרגישו שמדובר בסוג של חופש, אבל עכשיו המצב שונה וכולם נשארים בבית. ניו יורק ריקה ושקטה".
התוכניות המשפחתיות שהשתבשו:
איתי: "בתי הבכורה ואני היינו אמורים ללכת להופעה של בילי אייליש ב'מדיסון סקוור גארדן', וההופעה התבטלה ערב לפני. בנוסף, סבא וסבתא היו צריכים להגיע לבקר אותנו לשבועיים באפריל, וביטלו. כל המצב הזה מגביר את הגעגוע ליקרים לנו, שאותם לא ראינו הרבה זמן".
איך נראה סדר היום?
"השבוע מתחילים לימודים מרחוק, כל יום עד השעה 14:40, בתקווה שזה ייצר מעט שגרה. חוץ מזה, מדי יום אנחנו יוצאים לרכוב על אופניים בחוץ במשך כשעתיים ובבית משחקים משחקי קופסה, רואים טלוויזיה, משחקים בפלייסטיישן ומנסים להעביר את הזמן. כמובן שחוגים כמו פסנתר, כדורגל ושחייה - בוטלו, אבל כעת מסתמן שחוג הגיטרה שאורי משתתף בו, יועבר בקרוב דרך ה'פייס טיים'".
חלוקת התפקידים:
"את הבית נילי מחזיקה וביד רמה, יש לציין, כי אני צריך להמשיך לעבוד. בנוסף, בימים אלו היא נמצאת בתהליך של הסבת מקצוע להיות מדריכת כושר פרטית, ומעבירה לילדים שיעורי ספורט. ביטלנו גם את העוזרת בתקופה הקרובה, כך שכעת כולם מנקים יחד את הבית והילדים עורכים ומפנים את שולחן האוכל".
הקושי הכי גדול:
"העובדה שאי אפשר להיפגש עם אנשים נוספים, וגם בחוסר של ה'ספייס' ובתחושה שלעתים אין אוויר. כולם מבינים את המצב, חוץ מהקטנה שמתקשה להבין עדיין את כל המצב, ומתוסכלת שלא יכולה ללכת לגן ולהיפגש עם החברות. יכול להיות, שבאחד מסופי השבוע הקרובים ניסע להתאוור קצת מחוץ לעיר, אבל כרגע אנחנו בבית, עובדים על הכלה וסבלנות, למרות שזה לא תמיד מצליח".
משפחת אשכנזי I חאקו, קוסטה ריקה
כאן מסתגרים בכיף:
טוני (בת 37) ואיזו (50), בעלים של מלון הבוטיק Izu's place ושל מסעדה בעלת אותו השם, אמה (בת 3) ואליה (בן שנתיים).
פז"ם מעבר לים:
טוני מתגוררת בקוסטה ריקה במשך שבע שנים, איזו מתגורר שם במשך 20 שנה.
"זו אמורה להיות שיא העונה, זמן שהוא עמוס בטירוף. למרות זאת, נאלצנו לסגור את המלון באופן סופי, והשארנו פתח עבור מטיילים ישראלים שנתקעו", מספרת טוני. "אנחנו נמצאים כרגע במתכונת של חופש מסוג אחר. המזל הוא, שהתושבים כאן הם אנשים מאד רגועים וממושמעים, וכולם נשארים בבתים".
איך תיווכתם את הנושא לילדים?
טוני: "זה גיל שקשה להסביר. לאמה הסברתי שיש הרבה אנשים חולים בחוץ בווירוס, והכי טוב עכשיו זה להשאר בבית ולשטוף הרבה ידיים".
סדר יום:
"את הגנים הפרטיים לא סגרו, אבל החלטנו לא לשלוח. מדי בוקר אנחנו אוכלים ארוחת בוקר ביחד, מציירים וקופצים בטרמפולינה. חם כאן מאוד כרגע, יש 30 מעלות עכשיו - אז נכנסים לבריכה כמה פעמים ביום. יש כאן הרבה מרחב, אז הסגר מרגיש פחות חנוק".
תוכניות משפחתיות שהשתבשו:
"היינו אמורים לארח את ערב פסח המרכזי של בית חב"ד עם כל המטיילים של קוסטה ריקה, כמובן שזה בוטל. במקום זה, נחגוג את פסח רק אנחנו".
רגע של אופטימיות:
"יותר זמן איכות עם הילדים, שחסר לי מאוד ביום-יום בגלל העבודה האינטנסיבית מאחר ואנחנו חיים במלון. כאמא, אני מרגישה כעת יותר סובלנית לצרכים שלהם".
משפחת סלע I שטוקהולם שבדיה
כאן מסתגרים בכיף:
שרית (40) יועצת קונמארי ויוצרת תוכן, דניאל (40) סמנכ״ל שיווק, ליה (בת 11) תלמידת כיתה ו', בן (בן 8) תלמיד כיתה ג' והכלב דרוגו.
פז"ם מעבר לים:
שמונה שנים.
"מייל שנשלח לפני יותר משבוע וחצי ממנכ"ל רשת בתי הספר (שמונה 17 גנים ובתי ספר), בו נכתב שבית הספר ממשיך לפעול כרגיל ואין גם חובת בידוד למי שחזר מאיטליה ולא מראה סימפטומים, גרם לנו לקבל החלטה שאנחנו נכנסים לבידוד מרצון, מספרת שרית אם המשפחה. "
בשבדיה, כפיית בידוד נתפסת כפגיעה בזכויות הפרט, ולכן גם אסור לשאול אנשים מאיפה הם חזרו. עשינו באותו יום קנייה גדולה בסופר, ונסעתי להביא מבית הספר את האייפדים והספרים של הילדים", היא מוסיפה.
סדר יום:
שרית: "קמים כל יום בין 09:00-08:00 בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר ולומדים לרוב עד השעה 12:00בצהריים. בן זוגי ואני עוזרים להם, ותוך כדי גם עובדים מהבית. במהלך היום אנחנו יוצאים להפסקת טרמפולינה בגינה, אותה הרכבנו מחדש למרות שיש כאן עדיין ימים שהטמפרטורה צונחת לשלוש מעלות בחוץ, וזה הדבר שהכי מעסיק אותם בימים אלו. בהמשך אוכלים ארוחת צהריים, ואז חוזרים שוב לשעה של לימודים. לאחר מכן לרוב זה זמן מסך, גינה, ארוחת ערב ואז שוב זמן מסך - לרוב ביחד. לעתים, אנחנו גם יוצאים התאוורר ביער הנמצא בסמוך לבית".
איך תיווכתם את הנושא לילדים?
"לא הסתרנו כלום. אמרנו להם שבגלל המצב החלטנו כולנו להישאר בבית עד להודעה חדשה, ושבאמצע החיים יש לנו פתאום זמן שהוא רק שלנו. במקביל, ביקשנו מהשכנים לא לשלוח את הילדים לבוא לשחק אצלנו. הם ענו שהם עובדים כרגיל ושאין להם ממש דעה בנושא".
הדילמות החדשות:
"הידיעה שאתה גר במדינה שלא דואגת לך בזמנים קשים ושבית הספר של הילדים שלנו הוא לא המקום הבטוח - ערערה אותנו לגמרי. אחרי שמונה שנים כאן, עוד לפני הקורונה, הרגשתי שמיציתי את החיים כאן, וזה היה ממש הקש ששבר את גב הגמל. הכי קשה לי כרגע הוא לא להיות בארץ".
רגעים של אושר:
"ה'ביחד' שנכפה עלינו. בסוף, אחרי שהכול ייגמר, זה יהיה זיכרון ילדות מתוק לילדים שלי".
משפחת מרום I לוס אנג'לס, ארה"ב
כאן מסתגרים בכיף:
עידו (44) סמנכ״ל כספים בחברת סטארט-אפ, כרמית (42) חשבת בתחום המסכים הדגיטליים, יוני (12.5), מאי (9.5), נוי (7.5) וליהי (4).
פז"ם מעבר לים:
9 שנים במצטבר.
"מבחינת חדשות אנחנו מחוברים לערוצים הישראליים, כך שמעודכנים כל הזמן", מעיד עידו. "לפי רמת ניהול המשבר - מרגיש שהיה בטוח יותר להיות בישראל במצב כזה".
תוכניות משפחתיות שהתבטלו:
עידו: "החל מהיום שלפני חופשת האביב (12 במרץ), אנחנו נמצאים בבית, וכמובן שכל התוכניות לחופשה, ביניהן טיול לסן פרנסיסקו וללאס וגאס - התבטלו. ההורים של כרמית, אשתי, היו אצלנו ובמאמץ לא פשוט הצלחנו לעלות אותם על הטיסה האחרונה שיצאה לישראל, במקום הטיסה המקורית העתידית שלהם שבוטלה. גם התוכניות לקיץ, שכוללות תמיד ביקור בארץ והשנה גם בסימן חגיגות בר מצווה - עומדות כעת בסימן שאלה".
סדר יום:
"כרמית מבשלת ומסדרת בזמן שאני עובד, מאי עוזרת להפעיל את הקטנות והן גם עוזרות להכין אוכל. אנחנו רוקדים מול הטלוויזיה, הרבה מסכים ובגלל שגרים בבית פרטי - יש לנו גינה פרטים שאפשר לצאת לשחק בה. יש גם מגרש כדורסל ונדנדות, וזה בהחלט מקל עלינו את ההסתגרות בבית".
על איזה ערכים שמים דגש בימים אלו?
כרמית: "ערך 'תעזבו אותי באמא שלכם', תנו לי דקה לנשום".
משפחת שגיא I לידס, אנגליה
כאן מסתגרים בכיף:
נטעלי (43), דוקטור לפסיכולוגיה ומרצה באוניברסיטה, ושני המתבגרים - דניאל (16) ואוריה (14).
פז"ם מעבר לים:
10.5 שנים.
"אני בבחירה מודעת שלא להילחץ כי זה מחמיר את כל המצב, ולמרות זאת האווירה מעט לחוצה יותר בשבוע האחרון", מספרת נטעלי, "עושים קצת יותר קניות, למרות נסיון כושל לקנות נייר טואלט. אני מעבירה את ההרצאות שלי באונליין, ומטפלת בדברים בעיקר דרך 'סקייפ' כרגע".
התוכניות שהשתבשו:
"הילדים היו אמורים להיפגש בפסח עם אבא שלהם, שגר בארץ, ולא יכולים. עיקר הקושי שלהם נובע מחוסר הידיעה מתי נוכל לראות את המשפחה בישראל".
סדר היום:
"הם לא הולכים לבית הספר כבר כמה ימים, אבל קיבלו משימות ממני ויעשו קורסים 'אונליין'. אוריה, למשל, מתכנן ללמוד קורס בלטינית, דניאל אמרה שתתאמן בריקודים. אני מתכננת לסדר את הבית, ולנסות להמשיך בשגרה ככל שניתן. למשל, מקפידה על שגרת הספורט שלנו, ובנוסף כולנו גם מבשלים ומנקים, למרות שהם תמיד שותפים פעילים - אז ככה זה גם עכשיו".
איך תיווכת להם את השינוי?
"מתייחסת לזה כאל תקופה של ניקיון פנימי וחיצוני. שיעור באמצעותו ניתן ללמוד על חזרה לפשטות - פחות קניות וללא מסעדות, ויותר חיבור למשפחה ולחברים. אמרתי להם שכולנו נידבק ברמה כזו או אחרת, וזה יעבור. מלמדת לא להילחץ, להתרכז בחיובי ולבחור לא לתת לקורונה לנהל אותנו".
