הפלסטינים שנאלצים להישאר בישראל מחפשים מקום לישון
מהיום מותרת כניסת פועלים חיוניים למשק מהגדה – אך הם נדרשים ללון בארץ למשך חודש עד חודשיים. חלק מהמעסיקים לא מספקים פתרון כמובטח, והפועלים משלמים מכיסם: "זרוקים כמו כלבים, לפחות להביא קצת כסף – ולא לראות את הילדים מתים מרעב"
היום (ד') בבוקר נכנסה לתוקפה ההוראה שלפיה פועלים פלסטינים וסוחרים מיהודה ושומרון, כאלו שעובדים בענפים החיוניים למשק, יוכלו להיכנס ולעבוד בישראל – אך יצטרכו ללון בה למשך חודש עד חודשיים, ולא יוכלו לחזור בתום כל יום לביתם בשטחים. הצעד, שנעשה במסגרת המאבק בהתפשטות נגיף הקורונה, נעשה תוך הבטחה שהלנת הפועלים תהיה באחריות המעסיקים שלהם בישראל – אך נראה שרבים מהפועלים נאלצים לשלם בעצמם על לינה, בעוד המעסיקים מעידים שאינם יכולים להרשות לעצמם הוצאות שכאלו.
יש לכם מה לספר לנו על הקורונה? מידע שטרם נחשף? סרטונים או תמונות? כתבו למייל האדום
במחסום טול כרם (שער אפרים) סיפרו הבוקר פועלים רבים מהגדה המערבית ל-ynet על החשש שלהם מההוראות החדשות, שעליהן הכריז אתמול שר הביטחון נפתלי בנט, ומהצורך למצוא מקום מגורים לחודש-חודשיים הקרובים. רבים מהם ציינו שלא יחזיקו מעמד והביעו תקווה שבכל זאת יוכלו לחזור לחיק משפחתם בעוד כמה ימים.
"אני עובד בשטחים קרוב לחמש שנים. יוצא ונכנס כרגיל. הופתעתי כששמעתי על ההחלטות שהוכרזו בגלל הקורונה", סיפר ל-ynet עלי מחמוד, תושב שכם, שעובד בענף הבניין. "אנחנו הפועלים משלמים את המחיר. אתמול התקשרתי למעסיק ושאלתי אותו אם הוא יכול לספק לי מקום לישון. הוא אמר לי 'אני לא יכול. אם תרצה תשכיר על חשבונך ולא על חשבוני. אם לא מתאים לך אז אל תגיע לעבודה'".
מחמוד, אב לארבעה ילדים, אומר כי אין לו ברירה אחרת, ולכן הוא נכנס לישראל למרות שהמעסיק שלו סירב לספק לו מקום לינה. "נאלצתי ללכת לעבודה ולפחות להביא קצת כסף, ולא לראות את הילדים מתים מרעב. בסוף סידרתי מקום לישון עבור 700 שקל בחודש".
המעסיק של מחמוד סיפר בעצמו על המצוקה שעמה הוא מתמודד כעת. "יש לי עשרה פועלים מהשטחים ואם ארצה לשלם שכירות עבור כל פועל אני בסוף אפסיד", אמר הקבלן. "המדינה הייתה צריכה להתחשב בנו ולא להרוס את הפרנסה. פשוט מי שהחליט את ההחלטות האלו הם אנשים לא-מקצועיים ומטרתם ככל הנראה הייתה רק לפגוע בפועלים".
בעל עסק אחר, מאזור המשולש, סיפר גם הוא על קושי לספק פתרונות דיור לעובדיו. "יש לי חמישה פועלים מהשטחים. סידרתי להם מקום לישון אבל הם ישתתפו בהוצאות. לא יודע איך להתמודד עם המצב. גם כך העבודה נחלשה ואין לי כסף מספיק לכל ההוצאות. הממשלה רוצה פשוט לזרוק הכול עלינו כי חושבים שאנחנו מרוויחים מיליונים, ולא יודעים שאנחנו בקושי מתמודדים".
במחסום טול כרם דיברנו גם עם סעיד, תושב ענבתא, שאמר: "אני עובד בבניין כמעט שבע שנים ולא נתקלתי בהוראות מסוג כזה. אנחנו בני אדם קודם, ומתאמצים כדי להביא אוכל למשפחות שלנו. היה עדיף לאפשר לנו לצאת ולחזור כל יום ולא להשאיר אותנו זרוקים כמו כלבים. במצב החדש המעסיק שלי אינו מוכן לשלם עבור שכירות ואוכל. כל זה צריך להיות על חשבוני. זאת אומרת חצי מהמשכורת הולכת לאיבוד".
הוא הוסיף: "מה שאני יכול לעשות זה להשכיר דירה משותפת שמתגוררים בה לפחות שבעה אנשים בכדי שנסתדר, וזה גם מהווה סכנה בגלל נגיף הקורונה. אם חס וחלילה יהיו מחלות אצל הפועלים אז ממשלת ישראל תהיה אחראית לתוצאות. המעסיק שלי אמר לי שהוא מוכן להשתתף בחצי מההוצאות ושאת השאר אני אשלם מהכיס. זה לא משתלם לי אבל מצבי החברתי והכלכלי מכריח אותי לסתום את הפה ולהמשיך בעבודה עם הסבל והכאב".
תייסיר עבד אלרחים, תושב אזור שכם, אמר כי הוא חושש להידבק בקורונה, אך לדבריו אין לו ברירה חוץ מלהמשיך לעבוד בישראל. "בני משפחתי מחכים שאביא להם אוכל ושתייה", הוא אמר. לדבריו, גם הוא יצטרך לשלם מכיסו על מקום מגורים. "אני לא חושב שהמעסיק שלי יכול לספק לי מקום לישון כי מה שקרה היה בהפתעה. הוא יכול לסדר לי ליום-יומיים, שלושה, שבוע, אחר כך הוא יתחיל לסבול. בסוף אני אשלם מכיסי כדי לישון במקום מתאים. אין פועל שנכנס דרך המעבר בהרגשה טובה. כולם מפחדים מהנגיף. אולי תוך שלושה ימים ייפגע מישהו מהווירוס ואם יחזור כל המשפחה שלו תלך".
איימן אבו וורדה, תושב ג'נין, העיד על בלבול בקרב הפועלים. "לפי ההוראות אני צריך לעזוב את המשפחה ואם אני אחזור לבית בלי עבודה לא אמצא אוכל. אני לא יודע מה לעשות. יצאתי והשארתי בבית רק 30 שקלים".
לדבריו, "אני נאלץ לישון באחד הבניינים. אולי יביאו לנו מזרן ודברים. כרגע לא ידוע לי. מקווה שהמצב יהיה יותר קל. במקום שתהיה תקופה של חודשיים לפחות שיקצרו אותה לשבוע, כדי שנוכל לחזור לבית ולהיות עם המשפחה ולסדר דברים ולהביא בגדים, אבל חודש וחצי זאת תקופה מאוד ארוכה ובעייתית".
בניגוד לרוב אלו שנכנסו הבוקר ממחסום טול כרם, היו כמה שהעדיפו לחזור לביתם ולא להיכנס לישראל בגלל ההנחיות החדשות. "אני לא מוכן לישון שעה בישראל", סיפר מתעב מלחם, מכפר אכתאבה שליד טול כרם. "לישון ליד הילדים שלי שווה את כל הכסף שבעולם. זה המצב. אף אחד לא יכול לסבול חודשיים מחוץ לבית. כל הפועלים שנכנסו ורוצים לישון לא יסבלו יותר משלושה או ארבעה ימים ויחזרו לבתיהם. מי שיש לו אישה וילדים לא יעזוב אותם. כל המצב לא מסתדר לי".
לפי ההנחיות שפרסם אתמול משרד הביטחון, תותר כניסתם של פועלים וסוחרים פלסטינים רק לסקטורים חיוניים למשק, בתחומים הבאים: בריאות, חקלאות, סיעוד, ובניין. תחומים נוספים יוגדרו בהתאם לצורך ובאופן פרטני על ידי משרד הביטחון ורשות החירום הלאומית. כניסת הפועלים תתבצע תוך הלנתם למשך חודש-חודשיים בישראל. כאמור, לפי הודעת שר הביטחון, ההלנה, על כל היבטיה, תהיה באחריות המעסיקים, בכפוף להתחייבויות שיסוכמו מול מערכת הביטחון.
מעברי הסחורות ימשיכו לפעול כרגיל. האיסור על כניסת ישראלים לשטחי A ו-B יימשך גם הוא, כמו גם הסגר ברצועת עזה - שבה עדיין לא דווח על מקרי הידבקות בקורונה. גם הסגר על בית לחם, שם אותרו מקרי הידבקות רבים, יימשך.
בשגרה, יצוין, נכנסים לשטח ישראל, מדי יום, כ-120 אלף עובדים פלסטינים מהגדה. הם מועסקים בענפי החקלאות, בניין, תעשייה, מלונאות ועבודות מזדמנות אחרות. מדובר בכוח עבודה משמעותי למשק שאין לו תחליף. אותם עובדים בעלי היתרי עבודה שבים מדי יום לבתיהם בגדה המערבית.
לפנייה לכתב/ת 
