ישראל צריכה תוכנית
לטייוואן יש תוכנית. לדרום קוריאה יש. לסין ודאי הייתה. גם לבריטניה, אבל תוכנית גרועה. לישראל יש צעד, ועוד צעד, אבל אין לה יעד, ואין לה אמצעים למימושו. ונניח שכל המדינה תהיה בהסגר שלושה שבועות. ואז מה?
את המילים הבאות אי אפשר לדחות לסוף המאמר. אי אפשר לסיים איתן. הן צריכות לפתוח. אין וירוס מסוכן יותר לחיי אדם מאשר כרסום וריסוק הדמוקרטיה. זו איננה סיסמה. משטרים שאינם פועלים תחת פיקוח פרלמנטרי, שאינם כפופים לשלטון החוק, מעניקים לאזרחיהם כמעט תמיד תוחלת חיים נמוכה, ונלווים אליה עוני ודיכוי.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
מגפת הקורונה כולה הייתה כנראה יכולה להימנע אם בסין הייתה עיתונות חופשית שאליה היה הולך הרופא הסיני בבית החולים שאיתר את המגפה. אבל ראש העיר של ווהאן רצה לשבור שיא גינס של ארוחה משותפת, הרופא נלקח למשטרה, העיתונות המפלגתית לא דיווחה. ארבעה חודשים לאחר מכן אנחנו עם אלפי מתים ומיליוני מובטלים, והיד עוד נטויה. בחסות הקורונה הכנסת לא יכולה להיסגר, ושאון השידורים החיים לא יכול להחריש את הצורך בביקורת פרלמנטרית. והעקרונות האלה צריכים להיראות, בגלוי ובגאון.
מה שנעשה אתמול בכנסת על ידי היו"ר אדלשטיין הוא מגונה. דווקא בעת משבר שומרים על הדמוקרטיה והכללים, ולא נועלים דיון כמו גנבים בלילה, כי מישהו לא אהב את הרוב. אמון הציבור הוא חלק הכרחי במאבק במגפה. והמגפה כאן.
אל תטעו. המספרים קפצו אתמול והיום (ה') כי מספר הבדיקות קפץ. והם יעלו. עם יותר הסגר או בלעדיו, המצב הוא ממילא שהמדינה מושבתת. הילדים בבית. חצי מההורים לא עובדים. להיעזר בסבא וסבתא מסכן את חייהם. מאות אלפי דורשי עבודה. אנשים שלא יודעים איך יגיעו אחרי פסח. המענקים, דחיית תשלומי המשכנתה, כל זה לא יימשך לנצח. השעון דופק במהירות לקראת פשיטות רגל ומחירים גבוהים מאוד של המשק.
בכירי משרד הבריאות ניהלו את המשבר עד כה בסבירות ובתבונה. ישראל אכן החילה חובות בידוד לפני כל העולם. זמן יקר נקנה. אבל השאלה היא עבור מה. כי מטושים לבדיקות לא קנו בזמן הזה, זה כבר ברור, ותוכנית אסטרטגית גם לא התנסחה. ראש הממשלה הוביל קו עקבי ומחמיר, גיבה את מערכת הבריאות במה שביקשה, אבל עושה רושם שלא ידעה בדיוק מה לבקש.
נכון לשלשום: המטושים בישראל עמדו בפני סיום, ובמשרד הבריאות החליטו להפוך את כשל הבדיקות לאידיאולוגיה. הם לא זקוקים לבדיקות קורונה. הם יבדקו מדגמית. בדיקות זה לא ריפוי. מה שחשוב זה הסגר, וכמה שיותר ממנו.
יש פה בעיה מתפתחת, והיא פשוטה למדי: ישראל זקוקה לתוכנית. לטייוואן יש תוכנית. לדרום קוריאה יש תוכנית. לסין ודאי הייתה. גם לבריטניה הייתה תוכנית, אבל גרועה. לישראל יש צעד, ועוד צעד, אבל אין יעד, ואין אמצעים למימושו.
ונניח שכל המדינה תהיה בהסגר שלושה שבועות עכשיו. מלא. בצווים. ואז מה? ראשית, תהיה הדבקה מאסיבית במשפחות עצמן. רוב ההדבקה בקורונה — בתוך המשפחה. חישוב פשוט של מהלך המחלה (52-22 יום) וימי הדגירה (5-3 ימים) מעלה שעד שכל בני המשפחה יידבקו, ויבריאו, יחלפו חודשיים לפחות. לא יהיה הסגר לחודשיים. כשהם ייצאו בחזרה לישראל ללא הסגר הם ידביקו אחרים; ההתפרצות שוב תבער, רק שכולם יהיו עניים יותר. הרבה יותר.
אמש נשאל מנכ"ל משרד הבריאות בדיוק על כך. מה ייתן הסגר שבגללו אחר כך יהיה אפשר לשחרר. הוא אמר שזה ייתן למערכת זמן "להיערך" ו"ללמוד" את הנגיף לקראת ההתמודדות איתו. עם כל הכבוד, זו לא תשובה מתקבלת על הדעת: בכל יום שעובר עומדת הפרנסה של יותר אנשים בסכנה, ופרנסה זה גם בריאות. לא לוקחים נשק גרעיני של סגר ומפוצצים אותו בלי תוכנית. תלמדו תוך כדי תנועה.
משרד הבריאות רוצה לא לזוז. הוא חסם בגופו בשבועות האחרונים את המעבדות של קופות החולים, של האוניברסיטאות ומכוני המחקר, שהציעו להגדיל מאוד את הבדיקות. הבדיקות אולי לא מדויקות מספיק (הן לא יאתרו נשא שהנגיף דוגר אצלו) אבל הן מה שיש. באסיה בודקים חום בכניסה לכל בניין. האם זה שיטה מושלמת? לא. ולא לכל מי שיש חום יש קורונה. אבל זה מה שאפשר, אז הם עושים גם את זה.
יש רק תורת לחימה אחת שעבדה נגד הקורונה, והיא הגרסאות השונות של אסיה. כולן כוללות בדיקות המוניות – דרום קוריאה בדקה את כל החברים בכת אחת, כ-200 אלף בני אדם. כולן כוללות הרחקת חולים מחברת הבריאים, בידוד למי שנשאר בבית אחרי שהחולה יצא ממנו, ווידוא שהם לא נדבקו.
כל המהלך הוא איתור החולים, בדיקה, בידוד החולים מהבריאים — ואז טיפול. אלה הצעדים שארגון הבריאות העולמי ממליץ עליהם. אין פה קיצורי דרך. המטרה היא להגיע לאפס חולים. אפס. סין תחווה עוד התפרצויות, אבל יש לה מנגנונים לאיתור מהיר, שליפה מהירה של החולים, הסגרי בזק, בדיקות ענק. אנחנו צריכים מנגנונים כאלה גם. ואם יהיה לנו אותם - כל המשק יוכל לחזור לעבוד. דרום קוריאה עובדת, ויש שם כמאה חולים חדשים ביום. טייוואן עובדת. וסין חוזרת לעבודה.
ישראל איננה איטליה, וגם לא ספרד או צרפת. היא מדינה קטנה וזריזה. יש לה מערכות לשעת חירום שכמעט לא הופעלו. במקום להסתער על המשבר הזה בניסיון להכחיד את הנגיף מהאוכלוסייה המקומית, היא מיטלטלת בין צעד לצעד.
אולי יש למשרד הבריאות תוכנית אחרת, היא מבריקה וזולה יותר. האנשים שם עובדים לילות כימים ועושים את מיטבם. התוכנית הזו צריכה להיות מוצגת למקבלי ההחלטות, וצריכה להתקבל החלטה. הסגר ללא בדיקות נרחבות באוכלוסייה הוא בלימת חירום. אין זמן לתוכנית המושלמת; חייבים תוכנית עכשיו, עם אופק ברור. ואם תהיה כזו, והישראלים יידעו שדרוש הסגר של שבועיים, שלושה או יותר, אבל שבסוף יש סבירות לחזור למצב נורמלי - הם יתגייסו.
- הכותב הוא עורך חדשות החוץ ב"רשת"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
