כך ננצח את הקורונה
כמו שהאנושות הצליחה למגר את האבעבועות השחורות ואת האבולה, היא תוכל גם להכניע את נגיף הקורונה. הבעיה היא שכיום העולם חסר הנהגה. פרופ' יובל נח הררי מסביר מאיפה הפתרון צריך להתחיל
אנשים רבים טוענים שהגלובליזציה אשמה במגפת הקורונה, ושהדרך היחידה למנוע עוד התפרצויות כאלה היא שכל מדינה תחזור ותתכנס בתוך עצמה. עלינו לבנות חומות, להגביל נסיעות, ולצמצם את היקף הסחר העולמי. אלא שזה בדיוק להפך: למרות שסגר לזמן מוגבל הוא צעד הכרחי כדי לעצור מגפות, הסתגרות ארוכת טווח תביא לקריסה כלכלית מבלי להציע הגנה של ממש מפני מחלות מידבקות. התרופה האמיתית למגפות היא לא התבדלות, אלא שיתוף פעולה.
המאבק בקורונה - טורי דעה נוספים:
- לא לפחד כלל / פרופ' יורם יובל
- ישראל צריכה תוכנית / נדב איל
- יאללה, בואו נאשים את החרדים / יעקב פלבינסקי
- הנגיף עלול להביא לסוף המזה"ת כפי שאנו מכירים
/ קסניה סבטלובה
מגפות הרגו מיליוני אנשים הרבה לפני עידן הגלובליזציה הנוכחי. במאה ה-14 לא היו מטוסים ואוניות ענק, ועדיין המוות השחור התפשט ממזרח אסיה למערב אירופה תוך שנים ספורות. המגפה הזאת קטלה בין 75 מיליון ל-200 מיליון בני אדם – יותר מרבע מאוכלוסיית אירופה ואסיה. באנגליה, 40 אחוז מהאנשים מתו. בעיר פירנצה גוועה מחצית מהאוכלוסייה המקומית.
במארס 1520, נשא אחד של וירוס האבעבועות השחורות נחת על חוף מקסיקו. באותם ימים לא היו באמריקה רכבות, אוטובוסים או אפילו חמורים. ולמרות זאת עד דצמבר התפשטה מגפת אבעבועות קטלנית בכל מרכז אמריקה, והרגה כשליש מהאוכלוסייה.
בשנים שחלפו מאז 1918 האנושות הפכה חשופה הרבה יותר למגפות, בגלל גידול אוכלוסייה מואץ והתפתחות מערכת התחבורה העולמית. עיר ענק מודרנית כמו טוקיו או מקסיקו-סיטי מציעה לנגיפים שדות-ציד עשירים הרבה יותר מאשר פירנצה של ימי הביניים, וכלי הרכב של ימינו מהירים בהרבה מאלו של 1918. וירוס יכול להגיע מפריז לטוקיו או למקסיקו-סיטי תוך פחות מ-24 שעות. לכן אפשר היה לצפות שאנחנו נחיה היום בגיהינום מידבק, כשמגפה רודפת מגפה.
בפועל, הן השכיחות והן הנזק של מגפות ירדו בצורה דרמטית מאז 1918. למרות התפרצויות נוראיות כמו האיידס והאבולה, במאה ה-21 מגפות הורגות אחוז קטן בהרבה מהאנושות מאשר אי פעם, מאז תקופת האבן. זה מכיוון שההגנה הטובה ביותר מפני חיידקים ווירוסים איננה בידוד – היא מידע. האנושות מנצחת במלחמה נגד המגפות כי במרוץ החימוש בין מיקרובים לבין דוקטורים, המיקרובים מסתמכים על מוטציות אקראיות, ואילו הדוקטורים מסתמכים על ניתוח מדעי של מידע.
כשהמוות השחור פרץ במאה ה-14, לאנשים לא היה מושג מה גורם למחלה הנוראית ואיך אפשר לעצור אותה. עד העידן המודרני, בני אדם בדרך כלל חשבו שמחלות נגרמות על ידי אלים כעסניים, שדים זוממים או אוויר רע, ואפילו לא חשדו בקיומם של בקטריות ונגיפים. אנשים האמינו במלאכים ופיות, אבל לא יכלו לדמיין שטיפת מים אחת יכולה להכיל מיליוני טורפים קטלניים. לכן כשהמוות השחור או האבעבועות קפצו לביקור, הדבר הטוב ביותר שהרשויות יכלו לחשוב עליו זה לארגן תפילות המוניות לכל מיני אלים וקדושים. זה לא עזר. להפך - כשאנשים התקבצו לתפילות המוניות, זה הביא להדבקות המוניות.
במהלך המאה האחרונה מדענים, רופאים ואחיות ברחבי העולם אספו מידע ויחד הצליחו להבין הן איך מגפות מתפשטות והן איך אפשר לעצור אותן. תורת האבולוציה הסבירה מדוע ואיך מחלות חדשות מתפרצות ומחלות ישנות נהיות קטלניות יותר. חקר הגנטיקה סייע למדענים להציץ בספר ההפעלה של מחוללי המחלות. בעוד שאנשי ימי הביניים אף פעם לא גילו מה גרם למוות השחור, לקח למדענים פחות משבועיים לזהות את נגיף הקורונה, למפות את הגנום שלו ולפתח מבחן אמין לזיהוי חולים.
ברגע שמדענים הבינו מה גורם למחלות, הם יכלו לפתח אמצעי נגד יעילים יותר. האנושות מנצחת במאבקה מול האויבים הזעירים שלה תודות לחיסונים, אנטיביוטיקה, היגיינה משופרת ותשתית רפואית טובה יותר. ב-1967, וירוס האבעבועות השחורות עוד הדביק כ-15 מיליון אנשים והרג כשני מיליון מהם. אבל בעשור שלאחר מכן מאמץ עולמי משותף לחסן אנשים נגד אבעבועות זכה להצלחה כה גדולה, שב-1980 ארגון הבריאות העולמי הכריז שהאנושות ניצחה, ושהווירוס נעלם מעל פני האדמה. בשנת 2019 אף אדם לא נדבק או מת מאבעבועות שחורות.
מה מלמדת אותנו ההיסטוריה הזאת על מגפת הקורונה הנוכחית? ראשית, היא מלמדת שאי-אפשר להגן על עצמנו על ידי כך שנסגור את הגבולות לתמיד. זכרו שמגפות התפשטו במהירות אפילו בימי הביניים, הרבה לפני הגלובליזציה. לכן אפילו אם נצמצם את הקשרים הבינלאומיים שלנו לרמה של ממלכת אנגליה ב-1348 – זה לא יהיה מספיק. כדי להגן על עצמנו באמת בעזרת בידוד, לא די בחזרה לימי הביניים. צריך לחזור כל הדרך לתקופת האבן. האם זה משהו שאנחנו יכולים או רוצים לעשות?
שנית, ההיסטוריה מלמדת שהגנה אמיתית מושגת בעזרת שיתוף של ידע מדעי ועזרה הדדית גלובלית. כשמדינה אחת נפגעת ממגפה, חשוב שהיא תחלוק את המידע על המחלה בכנות ובלי חשש מקטסטרופה כלכלית – וחשוב שמדינות אחרות יוכלו לבטוח במידע הזה, ויסכימו לעזור למדינה הנפגעת במקום להחרים אותה. ברגע זה סין יכולה ללמד מדינות אחרות בכל העולם לקחים חשובים רבים לגבי מגפת הקורונה, אבל זה דורש אמון ושיתוף פעולה בינלאומי.
אולי הדבר החשוב ביותר שאנשים צריכים להבין לגבי מגפות כאלה, זה שהתפשטות המגפה במדינה אחת מסכנת את כל המין האנושי. כי וירוסים עוברים אבולוציה מהירה. מוצאם של וירוסים כמו הקורונה הוא בבעלי החיים, עטלפים, למשל. כשווירוס קופץ לבני אדם, בתחילה הוא לא מותאם היטב לנשאים אנושיים. כשווירוסים מתרבים בתוך בני אדם, הם לעיתים עוברים מוטציות. לרוב המוטציות אין שום השפעה. אבל מדי פעם מוטציה כלשהי הופכת את הווירוס ליותר מידבק או יותר עמיד למערכת החיסון האנושית – והזן החדש הזה מתפשט במהירות באוכלוסייה האנושית.
מאחר שאדם בודד עשוי לשאת בתוכו טריליוני וירוסים שעוברים תהליך בלתי פוסק של שכפול, כל אדם שנדבק נותן לווירוס טריליוני הזדמנויות חדשות להתאים את עצמו לבני אדם. כל נשא הוא כמו מכונת מזל שמפיקה טריליוני כרטיסים – והווירוס צריך רק כרטיס זוכה אחד כדי להתפרע.
זו איננה השערה בעלמא. זה, למשל, בדיוק מה שקרה בהתפרצות האבולה ב-2014. ההתפרצות החלה כשכמה וירוסי אבולה קפצו לבן אדם מחיה כלשהי – כנראה עטלף. הווירוסים האלה גרמו למחלה קשה לבני אדם, אבל הם עדיין היו מותאמים לחיות בתוך עטלפים יותר מאשר לגוף האנושי. מה שהפך את האבולה ממחלה נדירה יחסית למגפה איומה הייתה מוטציה אחת בגן אחד של וירוס אבולה אחד, שהדביק אדם אחד, איפשהו באזור מאקונה שבמערב אפריקה. המוטציה איפשרה לווירוס האבולה המשודרג – שנקרא "זן המאקונה" – להתחבר לקולטן הכולסטרול של תאים אנושיים. בדרך כלל, קולטנים אלו אחראיים להכניס כולסטרול לתוך התאים. עכשיו, במקום כולסטרול, הם התחילו להכניס אבולה. זן המאקונה החדש היה מידבק פי ארבעה לבני אדם.
בשנות ה-70 של המאה הקודמת האנושות הצליחה למגר את וירוס האבעבועות השחורות, כי כל האנשים בכל המדינות חוסנו בו-זמנית. אם אפילו תושבי מדינה אחת לא היו מחוסנים, זה היה מסכן את האנושות כולה, כי כל עוד וירוס האבעבועות השחורות המשיך להתקיים ולהתפתח איפשהו, הוא תמיד יכול היה להתפשט שוב משם לכל מקום.
במאבק נגד נגיפים, האנושות צריכה לשמור היטב על הגבול. אבל לא על הגבול בין מדינות, אלא על הגבול בין העולם האנושי לבין ממלכת הנגיפים. כדור הארץ רוחש המוני נגיפים, ונגיפים חדשים מתפתחים ללא הרף בגלל מוטציות גנטיות. הגבול בין ממלכת הנגיפים לבין עולם בני האדם עובר בתוך הגוף של כל אחד ואחת מאיתנו. אם וירוס מסוכן כלשהו מצליח לחצות את הגבול הזה באיזושהי נקודה בעולם, זה מעמיד בסכנה את כל המין האנושי.
במהלך המאה האחרונה האנושות ביצרה את הגבול הזה יותר מאי פעם. מערכות בריאות מודרניות נבנו כדי לשמש כחומה על הגבול, ואחיות, רופאים ומדענים הם השומרים שמסיירים לאורך החומה והודפים מסתננים. אלא שמקטעים ארוכים של הגבול הושארו חשופים. יש מאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם שאינם נהנים אפילו משירותי בריאות בסיסיים. זה מסכן את כולנו. אנחנו רגילים לחשוב על בריאות במונחים לאומיים, אבל מתן שירותי בריאות טובים לאיראנים ולסינים מגן גם על ישראלים ואמריקאים מפני מגפות. האמת הפשוטה הזאת צריכה הייתה להיות ברורה לכולם, אך לרוע המזל היא חמקה מהבנתם של כמה מהאנשים החשובים בעולם.
כיום האנושות נמצאת במשבר חמור לא בגלל וירוס הקורונה לבדו, אלא גם בגלל מחסור באמון אנושי. כדי לנצח מגפות, אנשים צריכים לבטוח במדענים, אזרחים צריכים לבטוח ברשויות, ומדינות צריכות לבטוח זו בזו. בשנים האחרונות פוליטיקאים חסרי אחריות עירערו בכוונה את האמון שלנו במדע, ברשויות ובשיתוף פעולה בינלאומי. כתוצאה מכך אנו עומדים כעת בפני משבר חמור בלי שיש לנו מנהיגים עולמיים שיכולים להוביל, לארגן ולממן תגובה עולמית מתואמת.
במהלך מגיפת האבולה של 2014, ארה"ב מילאה תפקיד של מנהיגה. ארה"ב מילאה תפקיד דומה גם בזמן המשבר הכלכלי של 2008, כשהיא ליכדה מאחוריה מספיק מדינות כדי למנוע קריסה כלכלית מוחלטת. אבל בשנים האחרונות ארה"ב התפטרה מתפקידה כמנהיגת העולם. הממשל הנוכחי בוושינגטון מציע פחות תמיכה לארגונים בינלאומיים כמו ארגון הבריאות העולמי, והבהיר לעולם היטב שלארה"ב אין יותר חברים – יש לה רק אינטרסים. כשמשבר הקורונה החל, ארה"ב העדיפה להתבונן מהצד במתרחש, ועד כה נמנעה מלקחת על עצמה תפקיד של מנהיגה. אפילו אם בסופו של דבר היא תנסה לעשות זאת, האמון בממשל האמריקאי הנוכחי נשחק עד כדי כך, שמדינות מעטות יסכימו ללכת אחריו. מי רוצה ללכת אחרי מנהיג שהסיסמה שלו היא, "אני קודם"?
האנושות נמצאת בקרב מול וירוס הקורונה, אבל המאבק החשוב יותר מתנהל בתוך האנושות עצמה. אם המגפה הזאת תעצים עוד יותר את חוסר האמון העולמי, זה יהיה ניצחונו הגדול ביותר של הווירוס. כשאנשים מפולגים, הווירוסים חוגגים. לעומת זאת, אם המגפה תביא לשיתוף פעולה עולמי הדוק יותר, זה יהיה ניצחון לא רק על וירוס הקורונה, אלא על כל המגפות העתידיות. ×
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
