מספיק מבט קצר ביצירותיו של המאייר פיליפ פקר (43) כדי להבין שמדובר באדם שהתברך בכישרון רב. ציוריו היפים והעדינים שולחים אותך אחורה בזמן, היישר אל ספרי ילדים ישנים ותמימים.
פקר הפך את כישרונו הבולט למקצוע, הוא מתפרנס מאיור ומלימוד איור. לאחרונה, במסגרת קורס קומיקס שהוא מעביר לילדים קטנים, קיבל פקר הצעה מחבר ללמד אותם גם אנימציה באמצעות אפליקציות חינמיות. באותו הרגע הוא נרתע: "ברגע ששמעתי שהוא עומד לשלוח לי אפליקציות נבהלתי ואמרתי, לא תודה", הוא מספר, "אני לא רוצה עוד אפליקציות, אשאר עם הניירות. אלמד את הילדים פרספקטיבה, הבעות פנים, איך לספר סיפור, אני מוכן גם לבשל בשבילם – רק לא לפתוח עוד אפליקציה".
פקר מגדיר את עצמו כטכנופוב, אדם החושש מטכנולוגיה - לא בעיה פשוטה במקצוע כה טכנולוגי כמו איור. "יש בטכנולוגיה עומס של אפשרויות, אופציות, מקשים וחיבורים. זה מפחיד. בכל פעם מחדש אני מוצא את עצמי חוזר על ארבע, עם הזנב בין הרגליים, אל הנייר והעיפרון", הוא מספר. "אני אומנם מתבאס שעל הנייר אי אפשר ללחוץ 'ביטול' ואין איך לשמור את העבודה, אבל אני מעדיף להתחיל הכול מהתחלה ולהישאר עם הטעויות שלי. אנימציה, למשל, אני לא עושה כבר הרבה שנים בגלל הטכנופוביה. בעבר, כשהייתי עושה, במקום ללמוד תלת-ממד, העדפתי לצייר ערימות על גבי ערימות של ציורים. זה לא נגמר רק באיור עצמו - לא מזמן לקוח הציע לשלם לי בביט, העדפתי שישלם לי בהזדמנות אחרת במזומן כי אני פשוט לא יודע מה זה ביט. אני יודע שזה סוג של כסף שהוא איכשהו מעביר לי אותו, אבל אני לא יודע איך זה קורה...".
אלו לא ימים קלים לטכנופובים. משבר הקורונה רק מדגיש את התלות שלנו בטכנולוגיה. אהבה היא ריחוק, זה צו השעה - והקשר האנושי הצטמצם לכדי שיחת ועידה ב"זום". ולמרות, ואולי יש שיגידו בגלל, שהטכנולוגיה תופסת מקום כל כך משמעותי בחיינו – הפחד ממנה רק הולך וגובר. אוניברסיטת צ'פמן בקליפורניה ערכה לפני חמש שנים מחקר שבו 1,500 איש התבקשו לדרג 88 גורמי פחד שונים. הפחדים חולקו לעשר קטגוריות שונות – והתוצאות לימדו כי קטגוריית הפחדים הטכנולוגיים הייתה שנייה רק ל"אסונות טבע" בדירוג חששותיהם של הנבדקים. סדרת הטלוויזיה המבריקה "מראה שחורה" מציגה כמה תרחישים בדיוניים אך הגיוניים בבסיסם של ההשלכות האפלות שעלולות להיות לטכנולוגיה, ושל הפחדים הכרוכים בה כמו אובדן שליטה, היעדר פרטיות ועוד.
"הטכנופוביה כיום כואבת יותר מבעבר – ובכל יום היא רק הולכת ונהיית כואבת יותר", מסביר יוסי בהר, מאמן טכנולוגי שבמסגרת עבודתו מלווה טכנופובים ועוזר להם להתגבר על החשש הגדול. "אני מקבל כל מיני פניות", הוא מספר, "הייתה מישהי שחיפשה אהבה הרבה זמן. הסברתי לה על אתרי שידוכים באינטרנט, פתחנו יחד פרופיל והסברתי לה איך לתפעל אותו. מהר מאוד היא הבינה ששם נמצא הפתרון עבורה. הייתה לקוחה שאמרה לי שהיא קיבלה לפטופ לפני חצי שנה – ומאז הוא עדיין סגור אצלה בארון כי היא מפחדת לפתוח אותו. קבענו פגישה, פתחנו יחד את החבילה וחיברנו אותה לאינטרנט. היום היא כבר שועלת פייסבוק".
ממה בעצם נובעת טכנופוביה? ישנה כמובן הסיבה הטבעית והברורה – אנשים מבוגרים שלא גדלו עם הטכנולוגיה, וכעת בבת אחת נאלצים להתאים את עצמם לעולם שונה בתכלית מזה שהכירו. סופר המדע הבדיוני המפורסם דאגלס אדאמס הגדיר זאת יפה: "כל מה שהומצא כשהיית בין גיל 15 ל-35 הוא חדש, מרגש ומהפכני ותוכל לעשות בו קריירה. כל מה שהומצא אחרי גיל 35 הוא בניגוד לסדר הטבעי של הדברים".
אבל טכנופוביה איננה נחלתם הבלעדית של אנשים מבוגרים. ישנם גם לא מעט צעירים בשנות ה-40-20 לחייהם שמתקשים להתמודד עם הקצב המטורף שבו הטכנולוגיה מתקדמת וכובשת שטחים נוספים מחיינו. קחו לדוגמה את וואטסאפ - קשה להאמין, אבל אפליקציית ההודעות שהפכה לחלק אינטגרלי מחיינו הושקה בסך הכול לפני עשר שנים, והפכה לנפוצה כמה שנים טובות לאחר מכן. כיום מי שאינו בעל וואטסאפ עלול למצוא את עצמו בקושי חברתי של ממש.
בניגוד לטכנופובים מבוגרים, שעבורם הסיבות לחשש הן די ברורות, אצל טכנופובים צעירים ישנם כמה גורמים שעלולים לגרום לרתיעה מטכנולוגיה. "ישנם כאלו שפשוט לא אוהבים שינויים, טוב להם באזור הנוחות שלהם", מפרט בהר. "כשאתה מחליף להם משהו, אם זה טלפון או אפילו גרסה של תוכנת וורד – זה יכול לשגע אותם ולהוציא אותם מפוקוס לגמרי. לפעמים זה ממש מתבטא בתסמינים פיזיים של רעד, זיעה ואפילו בכי. יש כאלו שפשוט עסוקים מאוד, ובגלל מחסור בזמן לא התפנו ללמוד דברים חדשים, ויש גם אנשים שעוסקים תקופה ארוכה במלאכת יד כמו למשל אמנות או כתיבה, ופשוט לא התפנו לעניין הטכנולוגי. עם הזמן הם מתחילים להרגיש שיש להם סוג של אחוזי נכות, הם מבינים שאין להם ברירה אלא ללמוד להשתמש בטכנולוגיה".
וכן, כמו בכל תחום בחיים - גם בטכנולוגיה יש עניין של כישרון. ישנם אנשים שמגע עם מחשבים וציוד טכנולוגי בא להם יותר בטבעיות, בעוד אחרים נוטים להסתבך - מה שעלול להידרדר לרתיעה ולהימנעות. "בהחלט אפשר לומר שהגישה לטכנולוגיה היא איזשהו שריר, שאצל אנשים מסוימים עלול להיות לא מפותח דיו", אומר בהר. "כל אחד מאיתנו בנוי אחרת. יש לי לקוחה שממש לא מסוגלת להבדיל בין שמאל וימין, אז פשוט הדבקתי לה תוויות באוטו כדי שתבין מה הווייז אומר לה. אי אפשר להכריח אף אחד ללמוד משהו, אבל חשוב להבין מה הוא רוצה להשיג".
ג', מנהלת עמותה בשנות ה-30 לחייה שהעדיפה שלא להזדהות בשמה, היא עוד דוגמה לטכנופובית צעירה. היא פועלת לתיקון חברתי וזקוקה מאוד לטכנולוגיה בעבודתה, שכוללת שינוי מדיניות וקידום חקיקה – אבל מתקשה מאוד להסתדר איתה.
"אני יודעת לכתוב בפייסבוק וללחוץ על ה'פרסם', אבל ברגע שרוצים ממני דברים יותר מורכבים כמו דרופבוקס או גוגל דוקס זה נהיה הרבה יותר מסובך עבורי", היא מספרת ומפרטת: "חברה פתחה לי לינקדאין, וזו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהצלחתי להיכנס אליו. אני נואמת המון מול קהל, אבל מצגות לעצמי לא הכנתי כבר שנים. יש מישהי שמכינה לי את המצגות, ואני צריכה לשבת לידה ולהסביר לה מה אני רוצה. זה גוזל המון זמן וזה נורא מביך. שולחים לי זימונים, אבל אני לא מצליחה לפתוח אותם כי אין לי מייל של גוגל, אף פעם לא הסתדרתי איתו. הייתי מעדיפה שבמקום זימונים אנשים פשוט יגידו לי מתי הם רוצים להיפגש, ואני אכתוב את זה ביומן הנייר שלי. עכשיו התחיל הטירוף הזה של הזום, כל העולם ואשתו רוצה שאעלה מולו בזום, אבל אני פשוט לא שם. ילדה בת 12 עם אינסטגרם יותר מתוחכמת ממני טכנולוגית".
אז איך אפשר להתמודד עם הקושי הזה, שהולך ונהיה יותר ויותר מטריד ומגביל? הפתרון המתסכל והצפוי הוא כמו ברוב הפחדים – פשוט לקפוץ למים. בעצם לא חייבים תחילה להכניס את כל הגוף, אפשר רק לשכשך רגליים. "אני מסביר ללקוחות שלי שאין ממה לפחד. אף כפתור לא גורם להשמדה עצמית, בוא תלחץ על הכפתורים ולא יקרה שום דבר רע", מסביר בהר. "קורה שאני מציע ללקוח להיכנס לפייסבוק. תחילה הוא מסרב, אבל אז הוא מבין שהוא מחמיץ תמונות של הילדים שלו ועוד דברים מעניינים, והוא מתרצה".
טריק שמציע בהר לאלו החוששים מרשתות חברתיות, הזירות השוקקות ביותר של העידן הטכנולוגי, הוא שימוש בפרופיל חסוי. ניתן לפתוח פייסבוק ללא תמונת פרופיל, אפילו בשם בדוי, ולא להציע חברות לאף אחד. במצב כזה הנוכחות שלך בפייסבוק תהיה כמו של משקיף מהצד - אתה תבחר אחרי מי לעקוב ובמה להסתכל, מבלי שאחרים יחזו בכל פעילות שלך.
קבוצה נוספת של טכנופובים צעירים היא קבוצת ההורים. להם יש נימוק משכנע שקשה לבטל להימנעותם מטכנולוגיה. בעידן הטכנולוגי ישנן מעלות רבות, אך גם שלל סכנות ותכנים שלא ראוי שילדים ייחשפו אליהם. "ההורים הטכנופובים" נמנעים מהכנסת טכנולוגיה הביתה, אם זה סמארטפון או אפילו מכשיר טלוויזיה, מתוך צורך הורי טבעי להגן על ילדיהם. לטענת בהר, הפתרון במקרה הזה יכול להיות שילוב בין הקפדה על חשבונות פרטיים המגבילים מעקב לפיקוח מחמיר של ההורים. "פנתה אליי לקוחה שרצתה לפתוח לבת שלה אינסטגרם, אבל בכל זאת לשלוט עליה. הפתרון שלי היה לפתוח אינסטגרם פרטי שלא כל אחד יכול לעקוב אחריו. בנוסף הסברתי לה שהיא תהיה חייבת אחת ליום או שבוע לקחת פיזית את הטלפון של הילדה שלה, להסתכל בו ולבדוק אם יש בו חלילה משהו לא ראוי. הטכנולוגיה מצריכה מאיתנו לפקח על הילדים שלנו".
רק לאחרונה, בצעד שעורר לא מעט ביקורת ואפילו הוגבל על ידי בג"ץ, הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו כי יתבצע מעקב באמצעים דיגיטליים כדי לנטר חולים בקורונה או כאלו שצריכים לשהות בבידוד. המהלך הזה מצטרף לגל ארוך של פרסומים בשנים האחרונות על המחיר הגבוה שגובה הטכנולוגיה בכל הקשור לאובדן הפרטיות.
אל החלל הזה בדיוק נכנסים "הטכנופובים האידיאולוגיים". לפחות כלפי חוץ מדובר בטכנופובים מתוחכמים מעט יותר. את החששות שלהם מטכנולוגיה הם מרפדים בנימוקים אקטואליים מלאים בפאתוס על היעדר פרטיות, ועל רצונם שלא להיות חלק מהעדר. "אני לא מתחבר לפייסבוק כי אני חרד לפרטיות שלי", "אני לא רוצה שגוגל תעקוב אחריי אז אין לי ג'ימייל", "אז מה אם לכולם יש אינסטגרם, ואם כולם יקפצו מהגג?" וכיו"ב. "לאנשים האלה אני קורא חכמולוגים", אומר בהר. "מהר מאוד הם מבינים שהעקרונות שלהם חוזרים אליהם כמו בומרנג – כי ברגע שאותו אידיאולוג רוצה להכיר בחורה ואין לו פייסבוק או וואטסאפ, זה עלול להדליק אצלה נורה אדומה. טכנולוגיה כיום נמצאת בכל מקום, בחור בן 30, בעל עסק, חייב ללמוד להפעיל דף עסקי בפייסבוק. מי שנוהג צריך לדעת להשתמש בווייז ובפנגו".
המהירות המסחררת שבה מתפתחת הטכנולוגיה מקשה על הרבה אנשים, צעירים ומבוגרים, לעמוד בקצב. רבים מהם נשארים עם דעות קדומות כלפי אמצעי טכנולוגי מסוים בגלל הגרסה הפרימיטיבית שבה נתקלו בו לראשונה. פייסבוק למשל לא התחיל כאתר שמניע מהפכות ענקיות, ולא היה תמיד כלי יעיל ביותר לקידום עסקים – בעבר מדובר היה באתר שעיקרו שעשוע, מעקב מציצני אחר אנשים שנעלמו מחייך (לרוב בצדק...) ומשחקים מטופשים ואסקפיסטיים. ישנם לא מעט עקשנים שיסרבו גם כיום לפתוח פייסבוק מכיוון שהוא נתפס עבורם כאתר אינפנטילי וכבזבוז זמן טהור. לאותם אנשים ממליץ בהר להציג את המציאות בפרצוף: "אם בעל עסק מסרב לפתוח לעצמו פייסבוק, צריך להראות לו עסקים דומים לשלו, עדיף מתחרים או עמיתים שלו, שכן נמצאים בפייסבוק. באופן הזה הוא יבין שהוא נשאר מאחור, ושעליו לסגור את הפער".
עבור פקר, הסובל כאמור מטכנופוביה, אחד הדברים שבכל זאת עוזרים לו הוא רפטטיביות. דווקא מכיוון שטכנולוגיה אינה דבר שבא לו באופן טבעי, הוא מצליח להתגבר עליה רק אם הוא מנסה שוב ושוב. כפי שאומרת הקלישאה, Practice makes perfect. "פייסבוק ומייל אלו כלים שאני משתמש בהם המון, ולכן מצליח כיום להשתלט עליהם היטב", הוא אומר.
"אנשים נוטים להביע פחד רב מדברים שהם תלויים בהם אבל שאין להם שליטה עליהם – וזו כמעט הגדרה מושלמת לטכנולוגיה", אמר פרופ' כריסטופר באדר, ובכך הציב את הבסיס למה שהיא ככל הנראה העצה החשובה ביותר לטכנופובים בעולם שהולך ונהיה יותר ויותר טכנולוגי. דווקא כיום, בתקופה כזו שבה אנחנו סגורים רוב הזמן בביתנו ומקיימים את עיקר פעילותנו באמצעות הרשת, אל לנו לאפשר לטכנולוגיה לנהל אותנו. אם נדע לשים את עצמנו לפני הטכנולוגיה, ולא נאפשר לה להכתיב את חיינו, גם הפחד מחוסר השליטה הכרוך בשימוש בטכנולוגיה יתפוגג. "זכותכם לא לענות מיד לכל שיחה שמגיעה, לא צריך להתרגש מכל הודעה נכנסת, מותר לכם גם להיות בישיבה ולא להיות זמינים", אומר בהר. כך, כשהשליטה נותרת בידיכם, תשאירו את הטכנולוגיה במקומה הראוי בהיררכיה - שוליה יעילה וצייתנית שלכם ותו לא.
פורסם לראשונה: 10:27, 27.03.20
