תביעה: בעלי הבריח כסף ע"י העברתו לאימו

אישה בהליכי גירושים דרשה להכליל 75 אלף שקל שנתן בעלה לאימו באיזון המשאבים ביניהם. היא ניצחה אותו בשתי ערכאות של בית הדין

עו"ד אורי דון יחייא | פסקדיןפורסם: 26.03.20 , 18:00

בית הדין הרבני הגדול בירושלים דחה לאחרונה ערעור שהגיש גבר שנמצא בהליכי גירושין על החלטה לכלול באיזון המשאבים 75 אלף שקל שהעביר לאמו בסמוך לפרידה. הדיינים דחו את גרסתו שלפיה מדובר בהחזר הלוואה שהעניקה לו האם על מנת שיוכל לשלם מזונות לבנו מנישואיו הראשונים.

בפסק הדין של בית הדין האזורי בטבריה התקבלה טענת האישה שלפיה בעלה הבריח כספים משותפים. בערעור שהגיש הוא טען שאימו הסכימה לשלם במקומו את מזונות בנו. לדבריו, עד שנישא בשנית הוא נהג להחזיר לה את הכסף בתשלומים, אך לאחר מכן היא הסכימה לוותר על ההחזר החודשי כדי לאפשר לו לפרנס את משפחתו החדשה. לפיכך הם סיכמו כי יחזיר לה את החוב לאחר שישוחררו לו כספים מקרן השתלמות – וכך עשה.

אשתו טענה מנגד שהסיוע שהעניקה האם היה למעשה מתנה משותפת שחסכה מהמשפחה כולה את עול תשלומי המזונות, והעובדה שבעלה "נזכר" להחזיר את הכספים דווקא בסמוך לפרידה מעידה על הברחה.

ואכן, הדיינים - הרב אליהו הישריק, הרב מיכאל עמוס והרב אברהם שינדלר - דחו את הערעור של הבעל וקבעו שלא הוצגו בפניהם ראיות שמצדיקות להעדיף את גרסת ההלוואה על פני גרסת המתנה.

נפסק כי הבעל לא הוכיח שנהג בעבר להחזיר לאימו כספים. גם בהנחה שכך היה, הוא לא הוכיח שהשינוי שחל לאחר נישואיו לא כלל גם שינוי בסיכום בינו לבין אימו, ובהחלט ייתכן שהסכימה להמשיך לשלם את המזונות כדי לסייע לבני הזוג. סברה זו מתחזקת נוכח העובדה שלא נחתם הסכם הלוואה למרות השינוי בסטאטוס של הבן וכניסתה של אישה חדשה לתמונה.

(צילום: shutterstock)

הבעל טען שלא ייתכן שאימו ויתרה על ההחזר משום שחיה בדוחק, ובתגובה ציינו הדיינים שאם האם הסכימה לוותר על עצמה מתוך אהבה וחמלה כלפי בנה, היא ראויה לשבח, אך אין בכך משום ראיה לקיומה של הלוואה. יתרה מכך, אם לא יכלה לכלכל את עצמה בשוטף, כיצד הסכימה לדחות את הפירעון?

הדיינים הוסיפו שהאם יכולה להגיש נגד בני הזוג תביעה להחזר ההלוואה. אבל כל עוד לא קיבלה לטובתה פסק דין, ובהיעדר הסכם הלוואה, לא ניתן לקבוע במישור היחסים הפנימיים ביניהם שצברו כלפיה חוב שיש להחזיר מהרכוש המשותף.

נקבע כי אמנם חוק יחסי ממון מוציא מאיזון המשאבים מתנות שהתקבלו במהלך הנישואים, אלא שבמקרה הנוכחי המתנה הוטמעה ברכוש המשותף ולכן נכללת באיזון.

הדיינים ציינו שהכספים שהועברו ישירות לנכד היטיבו עם בני הזוג בעקיפין, כיוון שנהנו יחדיו מכך שתשלומי המזונות נחסכו מהבעל. אם לא די בכך, הרי שבזמן אמת הוא לא התנגד לכך שאשתו תיהנה מהפירות הללו, ולכן אינו יכול היום "להנדס" את מעשיו לאחור ולצבוע את הכספים כמתנה שיש להחריג מאיזון המשאבים. לפיכך הערעור נדחה ונקבע כי מדובר בכספים משותפים.