מגפה בחוץ, סרטן בבית

הטיפולים שעברה אשתי דרדרו את מערכת החיסון שלה. כשהבנו מה קורה בעולם, עוד לפני הנחיות מערכת הבריאות, המשפחה נכנסה להסגר. כך זה נראה

ליאור אברהםפורסם: 24.03.20 , 07:42

ליאור אברהם

בזמן שרבים מבלים בחוץ, או חושבים שלהם זה לא יקרה, אנחנו חיים עם שלושה ילדים בבידוד מוחלט. לפני כשלושה שבועות, עוד לפני הנחיות משרד הבריאות ומתוך הפנמה של מה שקורה בעולם, הבנו שאשתי בעצם בסכנת חיים. הילדים בבית הספר, אני בעבודה, וזה רק עניין של זמן עד שאחד מאיתנו יידבק בנגיף הקורונה שייחרב את עולמנו ברגע. ללא הכנה מוקדמת, ללא קניות מיוחדות, הודעתי לכל המשפחה שהחל מהרגע הזה - הסגר.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אשתי מחלימה מסרטן שלב 4 (אני לא נוהג להשתמש במונח "חולי סרטן" ומעדיף לכנותם "מחלימים" כראייה חיובית לעתידם). הטיפולים הקשים דרדרו את מערכת החיסון שלה באופן משמעותי, וברגעים כאלה אנחנו נדרשים לקבל החלטות קשות. באותו הערב סיפרתי לשלושת בנינו הקטנים שצריך להפסיק לצאת החוצה בזמן שהעולם עדיין מתקיים וחבריהם ממשיכים להיפגש בגינה.

מחסור המזון הזמין התגלה אצלנו כעבור כמה ימים. אל הסופר לא יכולנו להגיע בשל הבידוד, והשליחויות הבאות היו רחוקות. לכן נאלצנו להיעזר בסביבה התומכת. סבתא מגיעה עם סירים, סבא שומר על קשר דרך סקייפ.

אני מוצא את עצמי מתקשה להסביר לילדים מה קורה בעולם בחוץ. גם לי אין תשובות, וכל שנותר לי הוא לנסות לשדר אופטימיות. סרטן בבית, מגפה בחוץ. לא עולם פשוט לילדים קטנים. אחד הדברים העצובים במגפת הקורונה היה לגלות שכל האנשים שאוהבים אותך ורוצים בשלומך, עלולים להיות אלה שמסכנים את החיים שלך. לכן אנחנו לא פוגשים איש.

החשש ממצב מערכת הבריאות מורכב עבורנו. מה יקרה אם חלילה תחול הידרדרות במערכת החיסון של אשתי? מה יקרה אם חלילה נגיע למצב שבו נצטרך מכונת הנשמה? האם יוכלו להקצות רופאים ומשאבים לטיפול בנו?

רק לאחרונה התרופה שלה נכנסה לסל הבריאות. האם באמת היא תישאר בו על רקע המצב הכלכלי של המדינה ומערכת הבריאות? קשה לדעת. מי בכלל יודע איך ייראה סל הבריאות בשנה הבאה.

ציפיתי שמערכת החינוך תסייע לי בימים אלה בלמידה מרחוק. אני לא שופט את המורים אבל כן רוצה להגיד משהו למנהלי מערכת החינוך: לא נכשלתם בטכנולוגיה, לא נכשלתם בחינוך, אבל כן נכשלתם בהתמדה. הילדים שלי לומדים מאיתנו מדי בוקר שגם כשקשה, מנסים עד שמצליחים. אז אולי היו בעיות טכנולוגיות, או ניהול, אבל זהו? לוותר?

אם יש משהו שלמדתי בשנים האחרונות ושאני רוצה להעביר לאחרים הוא: אל תוותרו. תמצאו דרך להראות לתלמידים שלכם שתהפכו עולמות עבורם גם כשקשה לכם. לא בגלל שחסר להם עוד פרק בחשבון, אלא כדי להבהיר להם מהי נחישות אמיתית. זה השיעור החשוב ביותר שהם יקבלו מכם לחיים. האמינו לי.

זהו זמן של ערבות הדדית אמיתית. "ואהבתך לרעך כמוך", במלוא מובן המונח. תחושת האביב תגרום לכולם לרצות לצאת, וזה מובן. לא ממקומי להחליט עבור אחרים איך לציית להסגר, אבל חובה לצמצם ביציאה החוצה. חובה לשמור על הרופאים בריאים. ולו עבור מי שבאמת נדרש לשירותיהם, וגם כדי לעשות משהו קטן עבורנו. אני נשבע שהייתי עושה את זאת עבורכם.