13 על 11: קרבות הפנדלים הבלתי נשכחים

צפו בדו-קרב הפנדלים של גמר מונדיאל 1994

X

צפו בדו-קרב הפנדלים של גמר מונדיאל 1994

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

1. ברזיל - איטליה בגמר מונדיאל 1994: בגלל באג'יו

אם איטליה הייתה זוכה במונדיאל, כל ההשוואות האלה אולי היו רלוונטיות. אבל דייגו הניח שתי ידיים על גביע העולם, ובאג'יו השאיר אותן על המותניים. דייגו היה בעננים, באג'יו בעט אליהם כדור.

באג'יו מאוכזב אחרי ההחמצה ההיא. זה מה שזוכרים לו(צילום: getty images)

נכון, באג'יו ממש לא היה היחיד שהחטיא בדו-קרב הזה – רק שניים מחמשת הבועטים האיטלקים מצאו את הרשת, כך שגם אם היה כובש הגביע כנראה היה הולך לברזיל של רומאריו – אבל כל זה לא מעניין. הטיל ששיגר לחלל, הפנדל המוחמץ המפורסם בכל הזמנים, תמיד יהיה מה שנזכור מה-0:0 המשמים היחיד בתולדות גמר המונדיאל.

זה, והשמש המעצבנת באצטדיון בפסדינה. גמר באור יום, איזה קונספט נוראי.

2. מערב גרמניה - צרפת בחצי גמר מונדיאל 1982: בגלל הדרמה

בסדר, ברור שאפשר להגיד "בגלל הדרמה" על כל משחק ברשימה הזאת. הרי דרמה היא הדיפולט כשמדובר בהגרלה – סליחה, הכרעה – מהנקודה הלבנה. אבל יש דרמות, ויש את מה שקרה בחצי גמר המונדיאל בספרד – 120 דקות מופרעות, מענגות והפכפכות שהסתיימו בדו-קרב הפנדלים הראשון בתולדות גביע העולם.

כמה מופרעות? אפשר לשאול את פטריק בטיסטון, שאיבד שלוש שיניים בהיתקלות עם מחבל, השוער הגרמני טוני שומאכר שיצא מהרחבה, דפק לו ברכייה לראש ולא קיבל אפילו צהוב (במשאל שערך עיתון צרפתי שומאכר נבחר לאדם הכי שנוא במדינה. במקום השני: אדולף היטלר).

צפו בדו-קרב הפנדלים הראשון במונדיאל

כמה מענגות? אפשר לשאול את מישל פלאטיני. מישהו באמת שאל, והקפטן הצרפתי ענה ש"זה המשחק הכי יפה שלי" והוסיף: "מה שקרה בשעתיים האלה מגלם בתוכו את כל רבדי החיים. אף סרט או הצגה לעולם לא היו יכולים לשחזר כל כך הרבה סתירות ורגשות. זה היה שלם. כל כך עוצמתי. זה היה נפלא". ופלאטיני עוד הפסיד, כן?

כמה הפכפכות? הגרמנים הובילו 0:1, לפני שפלאטיני השווה בפנדל, לפני שהצרפתים עלו ל-1:3 בהארכה, לפני שקלאוס פישר השווה ל-3:3 בחצי מספרת. ובמשחק כזה, שזכה בשתי המדינות לכינוי "לילה בסביליה", ברור שגם הפנדלים יהיו רכבת הרים. אחרי שלוש בעיטות לכל נבחרת הובילה צרפת 2:3, אבל החטאות של דידייה סיקס ומקסים בוסיס שלחו את הטריקולור הביתה ואת אלופת אירופה לגמר המונדיאל עם ניצחון 4:5.

בקיצור, הגרמנים עשו במשחק הזה שני דברים שהם עושים יותר טוב מכל נבחרת בעולם: לחזור מפיגור, ולנצח בפנדלים.

3. ליברפול - מילאן בגמר הצ'מפיונס 2005: בגלל הקאמבק

לא היו יותר מדי דברים הגיוניים בגמר הזה. לא ה-0:3 של מילאן תוך מחצית אחת, ובטח שלא ה-3:3 של ליברפול תוך שש דקות במחצית השנייה. לא ההצלה של ייז'י דודק אחרי הנגיחה האדירה של אנדריי שבצ'נקו משבעה מטרים בדקה ה-117, ובטח שלא ההדיפה הדמיונית שלו כשאותו שבצ'נקו – זוכה כדור הזהב מ-2004 – בעט את הריבאונד משני מטר.

דודק עוצר את הפנדל של שבצ'נקו(צילום: AP)

אבל לפני שהתחילו הפנדלים, משהו אחד היה ברור לגמרי: מילאן מפורקת. שחקני הרוסונרי (ששיחקו בכלל בלבן) נראו כל כך מפוחדים, שהשאלה לא הייתה האם הם יחמיצו, אלא מי מהם. וכשדודק התחיל לרקוד מצד לצד על קו השער, קיבלנו את התשובות: סרג'יניו (חזק החוצה), פירלו (חלש שמאלה) ושוב שבצ'נקו (שקוף לאמצע). דודק, גיבור הערב בערב מלא גיבורים, הוריד על סטיבן ג'רארד גשם של קונפטי.

4. מנצ'סטר יונייטד - צ'לסי בגמר הצ'מפיונס 2008: בגלל אברם

הגמר שבו מיתוס "התחת של אברם" ספג סטירת לחי, ודווקא בגלל תחת של מישהו אחר. אחרי החמצה מוקדמת של כריסטיאנו רונאלדו בדו-קרב מהנקודה, ג'ון טרי יכול היה להביא לצ'לסי גביע צ'מפיונס ראשון, אבל החליק על הדשא הרטוב של ונחת על הישבן. ניקולה אנלקה הפלגמט השלים את הפיאסקו כשהתעצל ובעט בלי תנופה ישר לכפפה של ואן דר סאר. התמונה של גרנט מנחם את טרי בגשם של מוסקבה היא עד היום אחת הזכורות בתולדות הגמרים של מאמנים ישראלים בליגת האלופות.

גרנט מנחם את טרי לאחר החמצת הפנדל(צילום: AP)

5. איטליה - ארגנטינה בחצי גמר מונדיאל 1990: בגלל הסיפורים

בימים כאלה כולנו נכנסים לפרופורציות (ו/או לבידוד), אז לא נשתמש במילים כמו "טרגדיה", אבל חצי גמר מונדיאל 90' היה במשך עשרות שנים חור שחור בליבה של אומה חולת כדורגל.

האיטלקים היו אמורים ללכת עד הסוף. הם הגיעו מהליגה הכי חזקה, הם שיחקו הכי יפה, הם אירחו מונדיאל לראשונה מאז ימי מוסולוני. ארגנטינה, מצידה, הייתה נבחרת מזעזעת, אלופת עולם מכהנת שעשתה כל מה שהיא יכולה כדי להיפטר מהכתר אבל הייתה כל כך חסרת יכולת, שאפילו זה לא הצליח לה.

 צפו במופע ההירואי של גויקוצ'אה

גויקוצ'אה היה הגיבור של ארגנטינה ברבע הגמר מול יוגוסלביה, ושתי הצלות שלו בדו-קרב הפנדלים עזרו למחוק את ההחמצה של מראדונה. גם הפעם הוא נתן מפגן מושלם. את הכדור הגרוע של באג'יו (כן, כבר שם התחילו הבעיות) הוא כמעט עצר, את הכדור של רוברטו דונאדוני הוא יירט לכל הרוחות, ואחרי שמראדונה גילגל פנימה, גויקוצ'אה עצר – לא הדף, עצר – גם את הכדור של אלדו סרנה. עד היום הארגנטינאי חולק את שיא העצירות בדו-קרב פנדלים במונדיאל אחד (4).

את הפנדל של אנדי ברמה הגרמני בגמר הוא כבר לא הצליח לעצור. לפחות הצדק נעשה, והעולם ניצל מאלופה מבישה.

6. צ'כוסלובקיה - מערב גרמניה בגמר יורו 1976: בגלל הפאננקה

גרמניה זממה להרחיב את ההשתלטות העולמית שלה על חשבון צ'כוסלובקיה (מזכיר לכם משהו?). היא זכתה ביורו 72' ובמונדיאל 74', ובגמר בבלגרד נראתה בדרך לת'ריפיט, אחרי שחזרה פעמיים מפיגור, כולל 2:2 בדקה ה-89. אבל הגול הנוסף לא בא, ובדו-קרב פנדלים – הראשון אי פעם בטורניר גדול - החומה הגרמנית נפלה.

 צפו בפאננקה הראשונה של פאננקה

כל שבעת הכדורים הראשונים נכנסו, ואז הגיעה החטאה של אולי הנס, לימים מעלים המס. הכל היה מוכן לבעיטה החמישית של אנטונין פאננקה. אבל בעיטה זה לחזקים. הוא הלך על הקפצה חלשה. צ'יפ ממזרי. טאץ' ערמומי. הכדור נחת באמצע, ספר מאייר זינק שמאלה, הגביע המריא פראגה. האנגלים קוראים לזה cheeky, אנחנו קוראים לזה פאננקה.

והגרמנים? מאז ועד היום הם לא הפסידו עוד בפנדלים אפילו פעם אחת: 2 מ-2 ביורו, 4 מ-4 במונדיאל. כן חומה, לא חומה, להפיק לקחים הם יודעים.

7. מערב גרמניה - אנגליה בחצי גמר מונדיאל 1990: בגלל הלוזרים

כדורגל משחקים 120 דקות, ובסוף האנגלים מפסידים בפנדלים. זאת בגדול המסקנה מ-30 שנות דו-קרב אנגליות מהנקודה הלבנה. הדוגמה הראשונה התקבלה בחצי גמר המונדיאל באיטליה, שבו סטיוארט פירס וכריס וודל החמיצו בהפסד 4:3 לגרמנים, שמצידם בחרו לא להחטיא אף בעיטה.

צפו באנגליה מתחילה במסורת ומפסידה בפנדלים 

שש שנים אחר כך, אותו סיפור. שוב פנדלים בחצי הגמר (הפעם יורו ביתי), שוב מול גרמניה (הפעם בלי "מערב"), שוב הפסד (הפעם 6:5), רק השעיר לעזאזל השתנה (הפעם גארת' סאות'גייט).

בשורה התחתונה, אנגליה היא הנבחרת הכי גרועה בהיסטוריה בקטגוריה הזאת, עם מאזן מצטבר של 2 מ-8 בטורנירים הגדולים: 1 מ-4 ביורו, כנ"ל במונדיאל. גרמניה, עם ה-6 מ-7 שהזכרנו קודם, היא כמובן מספר 1 מבין הגדולות. בקיצור, אל תתעסקו איתה.

8. קמרון - חוף השנהב ברבע גמר אליפות אפריקה 2006: בגלל האחוזים

לא ברור מתי נראה עוד דו-קרב כזה, אם בכלל. כל 11 הבועטים של שתי הנבחרות מצאו את הרשת – 22 פנדלים מוצלחים בזה אחר זה – ואז חזרנו לשני סופרסטארים כדי שיתחילו את סבב ב'. סמואל אטו מיצמץ ראשון ובעט גבוה מדי, דידייה דרוגבה עשה 11:12, והפילים מחוף השנהב דהרו לחצי הגמר.

9. סטיאווה בוקרשט - ברצלונה בגמר גביע אירופה לאלופות 1986: בגלל השוער

פנדלים, מטבעם, נגמרים בתוצאות מפוצצות – 3:4, 4:5, לפעמים איזה 5:6. אז מה הקטע עם ה-0:2 של סטיאווה בגמר 86'? מה בדיוק קרה שם?

הלמוט דוקאדאם, זה מה. אצטדיון רמון סאנצ'ס פיחואן בסביליה היה מוכן לחגיגות של ברצלונה, אבל דוקאדאם הגיע עוד יותר מוכן. בגמר האלופות הראשון אי פעם שנגמר ב-0:0, קיבלנו את השוער היחיד אי פעם שעצר את כל מה שנבעט אליו בדו-קרב הפנדלים (4 מ-4). במקום זכייה ראשונה של קטאלוניה, נולדה אלופה ראשונה ממזרח אירופה. הגביע עם האוזניים הגדולות חתום על שפם אחד ענק.

צפו בשוער סטיאווה עוצר ארבעה פנדלים של ברצלונה 

כמה בלתי אפשרי לעשות את מה שדוקאדאם ביצע? לפי מחקרים שונים, בערך 75 אחוז מהפנדלים נכבשים, כלומר הסיכוי של שוער לעצור פנדל (אם נתעלם רגע מכדורים שהולכים מחוץ למסגרת) הוא 1 ל-4. הסיכוי לעצור ארבע מארבע? 0.3 אחוז. יותר נמוך מהסיכוי למות מקורונה.

10. איטליה - צרפת בגמר מונדיאל 2006: תלוי את מי שואלים

את הגמר הזה אף אחד מחוץ לאיטליה לא זוכר בגלל הפנדלים. זה תמיד יהיה המשחק שבו זידאן נגח למטראצי בחזה וסיים את הקריירה עם ווק אוף שיים. אבל עבור האיטלקים, זה הלילה שבו הוסרה קללת הנקודה הלבנה, אחרי שלוש הדחות רצופות במונדיאלים (90', 94', 98'). ויש גם בונוס: דויד טרזגה – האיש ששבר להם את הלב בגמר יורו 2000 – היה זה שהחטיא הפעם. פאביו גרוסו הבקיע את השער האחרון, הסקוואדרה אזורה שוב קמפיאונה דל מונדו אחרי 24 שנה.

הרגע הכי מעניין בגמר מונדיאל 2006, עם כל הכבוד לזכייה של איטליה(צילום: AP)

11. אולימפיאקוס - א.א.ק אתונה בגמר הגביע היווני 2009: בגלל המרתון

יוון, כיאה למדינה שהמציאה את המרתון, קיבלה 34 פנדלים בדו-קרב בגמר הגביע הפסיכדלי של 2009. אולימפיאקוס ניצחה 14:15, כשהשוער אנטוניס ניקופולידיס, הלא הוא ג'ורג' קלוני המזרח תיכוני, מביא את הגביע במו ידיו (עצירה מכריעה) ואפילו רגליו (שני פנדלים מוצלחים). 120 הדקות, אגב, נגמרו ב-4:4. סטנדרטי.

12. גרמניה - איטליה ברבע גמר יורו 2016: בגלל זאזה

כן, שוב איטליה. כן, שוב גרמניה. היריבות ביניהן היא אחת המפורסמות בכדורגל האירופי, אם אפשר לקרוא לדבר הלא שוויוני הזה יריבות. עד אותו יום הן נפגשו שמונה פעמים במונדיאל או ביורו, וגרמניה לא ניצחו אפילו פעם אחת: ארבעה ניצחונות לאיטלקים (כולל גמר מונדיאל 82'), ארבע פעמים תיקו.

עם הקוף המעיק הזה על הגב התייצבו אלופי העולם לרבע גמר יורו 2016, וניצחו 5:6 בפנדלים אחרי 1:1 ב-120 דקות. נכון, המשחק נרשם כתיקו כך שטכנית הם עדיין בלי ניצחון מול איטליה, אבל ביום חג אף אחד לא סופר כוכביות בוויקיפדיה. כל גרמני יספר לכם שזה הרגע שבו נשבר הנאחס מול האיטלקים הארורים.

הפנדל שהפך לאגדה, ומכל הסיבות הלא נכונות. צפו ב"ריקוד" של זאזה

אחת התגובות לפנדל של זאזה

הכל היה בדו-קרב הזה: 18 בעיטות, 7 החמצות, על המטען ההיסטורי כבר דיברנו, ועל הפנדל של סימונה זאזה מדברים עד היום. בערך 20 צעדים קטנטנים וזריזים שביצע החלוץ האיטלקי – ריקוד מוזר ומטופש שנראה לקוח מסרטים מצוירים – הסתיימו בבעיטה לשמיים. זה היה גן עדן לצייצנים מרושעים, שתוך דקות שיחררו ממים מושחזים לאוויר העולם. ההחטאה הכי ויראלית אבר.

13. דנמרק - הולנד בחצי גמר יורו 1992: בגלל ואן באסטן

המשחק הכי בלונדיני בתולדות היורו – שבדים ביציעים צופים בדנים והולנדים על הדשא – הלך לפנדלים אחרי 2:2 ב-120 דקות. ואז, מרקו ואן באסטן, השחקן הטוב בעולם, זוכה כדור הזהב ב-1988, 1989 ו-1992, מבקיע השער הכי יפה בהיסטוריה של היורו – החליט להחטיא. דווקא הוא החטיא. רק הוא החטיא. פטר שמייכל זינק נכון, דנמרק ניצחה 4:5 והמשיכה גם לזכייה בגביע. עבור ריצ'רד נילסן, זו הייתה מקפצה בדרך לדבר האמיתי: אימון נבחרת ישראל.