ממש לא רק קורונה: הדרמות הגדולות סביב האולימפיאדה
חוסר המזל של היפנים שהחל כבר בשנות ה-40, השפעת המלחמה הקרה וכמובן טבח הספורטאים במינכן. המשחקים האולימפיים אמנם נחשבים לסמל של שלום ואחווה, אבל לא פעם התלכלכו בבעיות שכלל לא נוגעות בספורט
האולימפיאדה התמודדה לאורך השנים – בטווח הקצר ובטווח הארוך – עם המון שערוריות ספורטיביות. בגזרת הסמים מדובר במאבק בלתי נגמר של חתול ועכבר בין המעבדות שיוצרות חומרים שלא ניתן לגלות לבין התקדמות טכנולוגיית האיתור. מהזכייה הבלתי אפשרית של בן ג'ונסון בזהב ב-100 מטר בסיאול שבוטלה בבושת פנים, ועד הספקות לגבי שיאי עולם שמחזיקים עד היום וניצחונות בסימן שאלה, מדובר ברשימה בלתי נגמרת.
והיו גם אירועים ביזאריים כמו הבעיטה ששיגר לוחם הטאקוונדו אנחל מאטוס לראש של השופט, שופטים שפישלו בגדול במכוון או שלא ואלפי סיפורים. אבל הבעיה האמיתית מגיעה כאשר אנחנו עוזבים את תחומי התחרות, והמשחקים האולימפיים – כביכול הסמל לספורט נטו בשיא תפארתו – מתלכלכים בבעיות חיצוניות.
בראש ובראשונה, אי אפשר שלא לדבר על טבח י"א הספורטאים במינכן 1972. אין טעם להיכנס שוב לפרטי הסיפור המזעזע: המחדל הביטחוני שאיפשר למחבלים לחדור בלי בעיה לכפר האולימפי, הטיפול הכושל במשבר והטרגדיה האיומה – רצח 11 ספורטאים, מאמנים ושופטים ישראלים. המקרה חשף גם את חוסר האונים והחמלה של הוועד האולימפי באותה תקופה: לאחר יממה בלבד של הפסקה, המשחקים חודשו כאילו לא קרה דבר. הצורך במאבק ארוך שנים להנצחת הנספים בטקס הפתיחה הוכיח את חוסר הרצון של האחראים להתמודד עם הכתם ההיסטורי הזו, כאילו שהתעלמות תמחק אותו כמו לא היה. האבסורד לא נעלם מעיני זרים, ובצעד מעורר השראה, השדר האמריקאי הבכיר בוב קוסטאס סיפר על המקרה ושתק במחאה לחמש שניות כאשר המשלחת הישראלית נכנסה לאצטדיון בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון 2012.
היו מקרים בהם לא נותרה ברירה אלא לבטל את המשחקים האולימפיים. המשחקים ב-1916 הוענקו לברלין, אך לא התקיימו בגלל מלחמת העולם הראשונה. טוקיו, שאין לה הרבה מזל בעניין הזה, הייתה אמורה לארח ב-1940, אך ויתרה שנתיים לפני כן בגלל המלחמה עם סין והמשבר במדינה. הלסינקי – מספר 2 בהצבעה של הוועד האולימפי – קיבלה את הכבוד, אבל מלחמת העולם השנייה טרפה את הקלפים. גם המשחקים ארבע שנים מאוחר יותר, אותם הייתה אמורה לארח לונדון, בוטלו, והאנגלים חיכו ל-1948 בשביל לארגן את חזרת האולימפיאדה.
במקרים אחרים, הפוליטיקה גרמה לאינספור חרמות. שימו לב לרשימה: ב-1920, גרמניה, טורקיה, אוסטריה, בולגריה והונגריה לא הורשו להשתתף בגלל שנוצרו ממעצמות המרכז שהפסידו במלחמת העולם הראשונה, והחרם על גרמניה נמשך ב-1924. ב-1936 ליטא לא הוזמנה בגלל מחלוקת טריטוריאלית עם המארחת גרמניה, ספרד החרימה אותם מאחר שנערכו בגרמניה, ואירלנד פרשה בגלל סכסוך פוליטי עם איגוד האתלטיקה העולמי. ב-1948 גרמניה, יפן ורומניה הורחקו בגלל פעילותן במלחמת העולם השנייה.
ב-1956 לישראל היה חלק בעניין, כאשר מצרים, לבנון ועיראק החרימו את המשחקים במחאה על מבצע סיני. ספרד, הפעם לצד הולנד, שווייץ וקמבודיה, פרשה בגלל פלישת ברית המועצות להונגריה, וסין פרשה במחאה על כך שטייוואן הורשתה להשתתף. ב-1964 דרום־אפריקה הורחקה בגלל שלטון האפרטהייד, והוחזרה רק ב־1992. צפון־קוריאה הורחקה בגלל עימות צבאי, ואינדונזיה בגלל שסירבה להכניס למשחקי אסיה ספורטאים מישראל ומטייוואן. ב-1972 איום בחרם מצד מדינות באפריקה הוביל להרחקת רודזיה (שאינה קיימת עוד), בה שלט המיעוט הלבן. ב-1976 22 מדינות אפריקאיות, בהובלת קונגו ובתוספת עיראק וגיאנה, פרשו לפני המשחקים או בתחילתם במחאה, בגלל המסע של נבחרת הראגבי הניו־זילנדית בדרום־אפריקה. טייוואן פרשה בגלל שלא ניתן לה להתחרות בתור "הרפובליקה של סין".
וכל זה עוד לפני שתי הפרישות הגדולות. במוסקבה 1980, בשיא המלחמה הקרה ולאור הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, ארה"ב הובילה חרם של הגוש המערבי, וכ־60 מדינות בראשותה נשארו מחוץ למשחקים. כעבור ארבע שנים, ברית המועצות נקמה כאשר החרימה את לוס־אנג'לס יחד עם 13 מדינות מהגוש. לוב, איראן ואלבניה (שתי האחרונות החרימו גם את האולימפיאדה הקודמת) פרשו מסיבות פוליטיות. ורק לקינוח, ב-1988, באופן לא מפתיע, צפון־קוריאה ויתרה על המשחקים בדרום־קוריאה.
וכן, היה גם מקרה אחד של בעיה בריאותית. הקורונה גרם לנו לשכוח הכל, אבל לפני ארבע שנים העולם היה מבועת מנגיף הזיקה שהעבירו יתושים והשתולל בדרום אמריקה. ספורטאים רבים חששו להגיע לריו בגלל כך, והדיונים בנושא נמשכו חודשים. בסופו של דבר, 19 ספורטאים בכירים מענפי הטניס, הגולף והאופניים ויתרו על השתתפותם בגלל החשש, בהם הטניסאים תומאש ברדיך, מילוש ראוניץ', סימונה האלפ וקרולינה פלישקובה, וחלק נכבד מצמרת דירוג הגולף לגברים.
בואו נקווה שאחרי משחקים מוצלחים ב-2021, טוקיו תיזכר גם היא כסיפור היסטורי, אחרי שכולנו נעבור בשלום את הטירוף הזה. רק בריאות.
לפנייה לכתב/ת 
