לצופים של "הקומדי סטור" היו דרכים מאוד משונות לבטא את האהבה שלהם. מתברר שבדיחות ה"יש לי, יש לי" ודמויות כמו ז'ק, ז'וז'ו חלסטרה וג'ודי לוץ אהרונוב הוציאו הרבה אמוציות מהטינאייג'רים של שנות ה־90. "להורים שלי נכנסו פעם לחצר ולקחו חול, הסבירו שזה בגלל שדרכתי על זה", מספר איתי שגב. "למספרה שלי היו נכנסות מעריצות לאסוף שערות שלי. מישהו סיפר לי שהוא היה עם חברה שלו, ובמקום די צנוע היה כתוב לה, 'איתי שגב המושלם'. קעקוע. לא ייאמן". גם גיל ססובר זכה להיצרב בעור של מעריצה. "הייתה אחת שעשתה קעקוע עם האותיות שלי, GS, עליה", הוא אומר. "אני מקווה שמצאה חתן בהתאם, אולי גדעון סער. חוץ מזה היה מישהו ששינה בתעודת זהות שלו את השם לגיל ססובר. יש ילדים שאמרו לי בהמשך, 'אמא שלי קראה לי גיל בזכותך'".
ואיך התמודדתם עם כל ההצלחה?
"נהדר. אתה עולה להופעה בבית ציוני אמריקה אחרי שהתוכנית מתחילה לתפוס, רק מכחכח בגרון והקהל נקרע מיד. לפני זה היו עוברות עשר דקות של חימום".
שגב: "הופעתי עם ססובר יחד פעם ואיך שאני עולה, חצי מהקהל שורק בוז וחצי מהקהל שלי מוחא כפיים. התברר שיש קבוצות מעריצים שלי ושלו. היינו לרגע כמו ירדנה ארזי ועפרה חזה".
ססובר: "גם היו מתבלבלים בינינו".
שגב: "אגב, אותי היו שואלים בהתחלה, 'אתה מהחלסטרה של ז'וז'ו? תגיד לו שהוא ענק'".
צביקה הדר: "ואליי היו באות בחורות אחרי הופעות והייתי מתלהב - אף פעם לא היו לי מעריצות, ועוד בתקופה הפחממתית. ואז הן היו מגיעות ושואלות, 'אפשר בבקשה את הטלפון של איתי שגב וססובר?'"
היה רגע ספציפי שבו הבנתם שעשיתם את זה?
"כן. עשינו מערכון ברמת אביב ליד בית ספר ואפילו לא ראינו שיש שם בית ספר. ואז פתאום איזה ילד בא וצעק, 'הקומדי סטור פה'. פתאום אתה רואה משהו כמו 500 ילד עוזבים את הכיתות ורצים. ברחנו. רק אז הבנו כמה פסיכי הדבר הזה. ההופעות אחרי כבר התנהלו עם שומרים".
רובי דואניאס: "אתם קולטים שהשיר 'חם ויפת' הוא אחד מ־50 שירי היובל למדינה בקובץ שיצא?"
הדר: "לא אשכח את הרמת הכוסית בטדי הפקות, שנה אחרי שהתוכנית יצאה, כשקיבלנו תקליטי זהב ופלטינה על שיר הטרטע ועל התקליט שלנו. ישבנו במשרד, עם כל האמנים. רק שנה לפני דיברו על מה יש בטדי הפקות ואמרו: 'רביץ, אלאל, סי היימן וחמישה מטומטמים שמנסים לעשות טלוויזיה'. שנה אחרי יושבים כולם, ואז יהודית, או אולי זו הייתה קורין, אומרת לי, 'אני לא מאמינה. אנחנו נוסעות לחפש מוזה בצפון, ביערות הכרמל, לכתוב משהו שייגע באנשים. ואתם יושבים כמו מטומטמים במשרד, כולם כפיים, 'טרטע טרטע טרטע' ויש פלטינה".
עשרות הצעות לאיחוד "הקומדי סטור" ריחפו מעל חמשת חברי ההרכב מאז הפירוק אי שם בספטמבר 1997. ימי עצמאות עגולים, חגים, ועדי עובדים, יזמים, מפיקים, כולם רצו כל מה שהיה להם להציע. אבל פרט לגיחות נדירות, התשובה תמיד הייתה חדה וישירה: אין משחק. עד שבאה הקורונה וטרפה את העולם יחד עם הקלפים של צביקה הדר, אסף אשתר, איתי שגב, רובי דואניאס וגיל ססובר. 23 שנה אחרי שירדו מהאוויר, "הקומדי סטור" יוצאת שוב לדרך. מבודדים, אבל אופטימיים.
פרטנר TV הייתה החברה שמיהרה להרים את הכפפה ולהציע ל"קומדי סטור" איחוד של עשרה פרקים בשלב זה שיעלה בסוף השבוע. "הציעו לנו הרבה פעמים להתאחד ואמרנו כל פעם, למה זה טוב", אומר הדר, "אבל פתאום עשינו איחוד ברדיו דרום, רדיו גלי ישראל, רדיו ת"א וגלגלצ. היה לנו כיף. הבנו שהתגעגענו, ואז נפל עלינו כל הקורונה הזה. פתאום הרגע הזה, שאנחנו בלי עבודה ויושבים בבית, נהיה נכון".
מה צפוי בעונה החדשה?
אשתר: "נציגות רבה של הדמויות המוכרות של פעם אבל ברוח התקופה של הקורונה והפחד והבידודים".
ססובר: "למשל 'יש לי, יש לי', על אנשים שרוצים לעשות את זה יחד אבל אין להם איפה, והם יכולים לעשות את זה רק בזום, כמו כל עם ישראל".
הדר: "חם ויפת ינסו להיכנס למלון דן קורונה ובכל פעם שאומרים להם שאי-אפשר להיכנס, יפת מתחיל לשיר".
וז'וז'ו?
"הוא ידבר על כמה נושאים, למשל איבוד ההרתעה של המוסד והשב"כ. מה זה מפעילים את המוסד בשביל להביא מטושים? קח שיפוד גדול, שים צמר של כבשה ותעשה בדיקה, תדחוף בגרון כמה שאתה רוצה. בשביל זה צריך להפעיל את המוסד? ויש גם את הישראליות החדשה".
שהיא?
"ז'וז'ו יסביר שכל החיים הדי-אן-איי שלנו הוא לברוח מהעבודה, לתחמן. אז הפעם מבקשים מכם לא לעבוד וזה טוב! ז'וז'ו נהיה הדובר החדש. בר סימן טוב הוא כמובן לפלפון וצריך להסביר לישראלים בצורה אחרת, לגרגר עמבה והכל יהיה בסדר".
כמו תמיד, שום דבר בתחילת הדרך שלהם לא הכין אותם לגודל ההיסטריה. באמצע שנות ה־90 הם היו שחקנים וסטנדאפיסטים אנונימיים שלא הכירו אחד את השני ונאספו על ידי דודו ירדני ז"ל וטמירה ירדני תבדל"א, זוג המפיקים שפעלו עד אז בעיקר בתחום המוזיקה ורצו לעשות סטנד־אפ כמו באמריקה: לפתוח מועדון בארץ שייקרא "הקומדי סטור" ויציג הופעות מדי ערב. כל אחד מהחברים בהרכב היה במקום אחר. רובי דואניאס היה בן 26, שחקן בתיאטרון החאן שעשה סטנד־אפ במועדון דומינו גרוס. איתי שגב בן 22, חייל משוחרר שהנחה את "תוסס". גיל ססובר היה בן 21, משוחרר טרי מלהקת הנח"ל. אסף אשתר היה אז בן 27, שחקן בתיאטרון באר-שבע, והדר היה בן 26 ובדיוק סיים ללמוד משחק באוניברסיטת תל־אביב.
זה החלק שאף אחד כמעט לא זוכר. "היינו לא רק החמישייה הזו בהתחלה, אלא 15 איש, חבורה גדולה", מספר הדר, "היינו מופיעים בכל מיני חלקים בבית ציוני אמריקה בת"א בצוותים של שניים או שלושה. ההופעות ב'קומדי סטור' היו יותר משנה, עד שהתוכנית עלתה. חרשנו במות".
ב־1993 קמה הטלוויזיה המסחרית, והזכיינית טלעד חיפשה תכנים. "הם באו להופעה שלנו", נזכר אשתר, "ואמרו לטמירה, 'זה נורא נחמד מה שקורה פה אבל זה בימתי ולא טלוויזיוני'". הדר: "טלעד היו אחרונים. באו חבר'ה מרשת, לא הבינו מה קורה פה. באו מקשת ואמרו, 'מה זה הדבר הזה?' בינתיים התחילו להיפתח הופעות של 'קומדי סטור' במקומות אחרים בארץ. הם רצו אותנו, אבל עדיין לא היו משוכנעים. בסוף, השילוב של התוכנית הכי זולה בארץ פלוס אנשים צוחקים, שיכנע אותם. זה היה ממש מהיום למחר ברמה שבטלפון בלילה דודו שואל אותי, 'תגיד, אתה חושב שצריך מאפרת?'"
לוקסוס.
"תשמעו, אף אחד לא ידע איך עושים טלוויזיה, לא אנחנו ולא דודו וטמירה. הדבר היחידי שהבנו זה שחייבים להיות שונים, מבודלים. הצענו למלבישה שתעבוד איתנו והיא לא האמינה שהתלהבנו מהמחסן שלה. היא למדה קולנוע בבית צבי והיו לה בגדים פסיכיים. אמרנו, 'לפחות נהיה מבודלים בלוק'. התחלנו חבורה שלמה, ואיכשהו הגענו בסוף לחמישה. רובי בכלל התחיל שני פרקים, עזב וחזר".
דואניאס: "לא יכולתי גם לשחק וגם להיות בטלוויזיה".
אשתר: "הייתה תקופה שכל מי שעבר ברחוב ורצה, הגיע לתוכנית".
ססובר: "אחרי שני פרקים לא רציתי להמשיך, אמרתי שאני לא בעניין. טמירה אמרה לי, 'בוא תחתום על הסכם'. לא רציתי להתחייב. דודו טופז ראה אותי יום אחד ואמר לי, 'בוא תופיע אצלי, אנחנו ברייטינג גבוה, תהיה סופרסטאר'. אמרתי לו, 'תן לי להתחמם, אני בתחילת הדרך'. רק אחרי התוכנית העשירית חזרתי, ושני פרקים אחר כך זה נהיה פתאום פיצוץ".
ההתחלה נראתה כמו ניסוי של המדען הצרפתי. קצת מזה וקצת מזה, נפטרים ממה שלא עובד ושומרים את מה שכן. שלא לדבר על זה שהם לא כתבו כלום ופחות או יותר אילתרו את הכל, לרוב תוך כדי יום הצילומים. "כל אחד הביא את שלו", נזכר ססובר, "צביקה עשה קצת את ז'וז'ו, רובי בנה את מערכון המבזק של ז'ק, עשינו גגים פתאומיים בחניון עם מכוניות".
שגב: "היינו חבורה של צעירים שבאו ליום צילום בלי תסריט. היכולת שלנו הייתה לקחת פאנץ' ולעשות ממנו דמות. היה לי פאנץ' למשל עם משפט של קריינית שאומרת, 'תשע ונוס מקגייוור', ומזה יצאה הדמות של לולו".
הדר: "הקונספט של 'הקומדי סטור' בהתחלה בכלל לא היה ברור, בגלל שלא ידענו מה עושים. בארבעה-חמישה הפרקים הראשונים עבדנו עם במאי של קליפים, יואב רודה, שיצר את המעברונים המצחיקים עם קנגורו קופץ, נגיד. אני לבשתי חליפת אלביס, היה לי מועדון ובכלל היינו מן קרקס שלא ברור מהו. הרעיון היה שכל אחד יביא את החומרים שלו מהסטנד-אפ ואת זה נעשה בטלוויזיה".
קל מדי.
"אבל תוך שניים־שלושה פרקים הבנו שזה לא עובד, לצלם סתם סטנד־אפ. ראינו שבעצם מה שעובד זה הגגים הקטנים המטופשים שהיינו עושים ברחוב. בפרק הראשון היה את החניון הריק ואחד שמנסה להחנות בו. זה מה שעבד, גגים ופינות".
דואניאס: "בהתחלה היה לנו רייטינג שלילי. אנשים היו פותחים את הטלוויזיה ומסובבים אותה לקיר".
הדר: "היה אז גם עולם א־פוליטיקלי־קורקט, קראנו לעצמנו 'מפגרים אבל אופטימיים' והיינו לבושים הזוי. אנשים ידעו שיש את המטומטמים האלה בטלוויזיה עם הלוק המשונה. היינו עם הומור של נונסנס, מעברונים פסיכדליים. זה יצר דיבור".
שגב: "היינו ממציאים תוך כדי. אסף היה רואה אוטו שרוף בדרך והיה אומר, 'עצרו, מצלמים עכשיו מערכון על אוטו שרוף'".
ססובר: "או שבהמשך לחניון של קודם, כולנו עומדים בחניה מצלמים ופתאום בעל הרכב מתחיל לנסוע ואני אומר לו, 'סע, יש לך עוד. סע, יש לך עוד' ואז ממשיך לרדוף אחריו אחרי שהוא יוצא מהאוטו. וככה הגדלנו למערכון".
לאט־לאט הבינו שדרוש להם במאי אחר, וכך נכנס לתמונה יואב צפיר, שכבר יצר לפני כן את התוכנית "צפיר הנפש", ומיד תפס את משבצת המבוגר האחראי ובעל הניסיון. "התחלנו לשים לב לפאנצ'ים, לעובדה שז'וז'ו עובד בארבע דקות ולא במונולוג עם שנים של דיבור", אומר הדר. "ואז התחילה להתעצב החבורה שאנחנו מכירים כ'קומדי סטור'. עדיין לא היינו כותבים ממש, נבנינו על יצירתיות. היה באלאנס טוב בינינו ומי שלא נשאר הם אנשים שלא הסתדרו בגלל האגו, אחד שלא רצה שיקבעו לו, שני שרצה יותר. אנשים כאלה נשרו ופתאום נשארנו בתוך קבוצה שבה לכל אחד היה את מקומו. זה קרה מעצמו".
רובי: "פתאום היינו רק חמישתנו. שתי תוכניות אחרי כבר היה לנו רייטינג של 30 אחוז".
הדר: "השילוב של יואב ששולח את רובי לכתוב כי הוא יודע שהוא יודע לכתוב, ואצלי הוא ידע שאי־אפשר לכתוב מילה, היה מה שעיצב את הקבוצה. יואב סידר לנו את הדברים".
אנשי 'הקומדי סטור' הצליחו לא רק במבחן אחוזי הצפייה. הם ידעו להכניס לשפה מטבעות לשון מהדהדות שחלקן נשארו חרותות עד היום. למשל ה־'יש לי, יש לי' של אסף אשתר, אולי סדרת המערכונים המשותפת הכי ישראלית. החבר'ה יושבים במעגל עם סיגריות, בירה וגרעינים ומעבירים את הזמן. הרעיון הגיע, איך לא, מהמילואים. "התחלנו מזה שכל אחד מספר בדיחה והרביעי מחרב את השמחה של האחרים", אומר אשתר.
איך נוצרה התנועה עם היד?
שגב: "בדרך כלל במערכון הזה היינו עושים לחיים עם בירות, ויום אחד בהפקה שכחו ולא הביאו כוסות בירה. יצא שהרמנו לחיים בלי הבירה. ככה נשמרה התנועה".
רובי: "את המערכון הראשון־ראשון ב'קומדי סטור' יצא לי לכתוב והוא התחיל בשורה: 'ויבוא בלעם אל בני ישראל ויקללם, 'כולכם מאנייקים'".
הדר: "באותו יום אמא שלי הולכת לספר לכל החברות שהבן שלה, בוגר לימודי משחק, מופיע בטלוויזיה והיא מכירה את החבר'ה שלו בחטף, כי היא לא באה לראות את הסטנד־אפ הארד־קור. עכשיו תחשבו, משפחה יושבת ושומעת 'קללת בלעם', ודודו ירדני אומר, 'ויבוא בלעם אל בני ישראל ויקללם', ואני עומד בטוגה כזו ואומר, 'כולם מאן־מניאקים ורק השופט בן זונה'. עכשיו קאט, יוצא שופט כדורגל ומרב גרובר לבושה כמו זונה ואומרת לשופט, 'ביי נשמה אני הולכת לעבודה'".
ססובר: "הייתה ב'קומדי' מידה רבה של נאיביות. לא היינו מקללים, לא היה סרקזם, היה משהו חינני ומתוחכם בבדיחות ובמשחקי מילים, וחדשנות צבעונית וצעירה. לא היה בתוכנית רוע. כולנו הגענו מחורים אחרים, באר־שבע, חדרה, חיפה, והיינו הצטברות של העם במידה מסוימת".
רובי: "כל אחד הביא סוג מסוים של הומור".
הדר: "רובי ואסף הובילו, ולאט־לאט הבנו שחלק מהדברים בכל זאת חייבים להיכתב. היו לנו עוד דמויות אפויות מלפני, איתי היה ילד יום הולדת למשל, ססובר הביא טוויסט לדמויות שלו".
מה למשל?
ססובר: "חם ויפת והמדען הצרפתי נוצרו במקרה, היה מערכון שבו עשינו דאחקה על הפסטיגל ואחת הדמויות נבנתה על מקהלת ילדים. הבאתי שיר מבית כנסת בשבת, בשירה כזו ילדותית, והחבר'ה צחקו".
דואניאס: "ואז יואב צפיר ביקש שאכתוב מערכון על מה שגיל עשה. כתבתי משהו על אודישנים לפסטיגל, נשארנו שנינו, ססובר ואני. ואז באתי עם הטופס הזה ששואל 'שם?' והתשובה הייתה, 'חם ויפת'. אגב, הסצנה צולמה פעמיים כי גיל התעקש לעשות את זה עם שערות באף".
ססובר: "יואב אמר שזה נראה לא אסתטי אבל ביקשתי עוד פעם אחת, יואב הסכים ובעריכה הוא קלט שזה יותר מצחיק עם השערות ככה, באף".
מצחיק.
שגב: "הקבוצה הייתה חשובה לנו, לכן זה הצליח. כש'יש לי, יש לי' עבד, כתבנו כולנו לזה, כשז'וז'ו עבד, כתבנו למערכונים של צביקה. ג'ודי לוץ נולדה אחרי שעשינו מערכון על כתבת שודדי התיקים, שמרוקנים את התכולה ולוקחים רק את התיק עצמו. אז יואב אמר, אולי מישהו יעשה כתבת למערכון הזה?' גיל ישר ברח".
ססובר: "לא רציתי להתלבש כמו אישה. זה סיוט, גרביונים ועניינים".
שגב: "אז יואב אמר לי, 'שגב תהיה דמות'. הייתה שם פאה בלונדינית, ואמרו לי, 'איך תקרא לדמות?' בדיוק הרצתי שמות של כתבים בראש, ג'ודי לוץ, אהרונוב קרפין, סממה, אלימלך רם, ובסוף זה מה שיצא. לא אשכח שצביקה אמר לי, 'תקשיב שגב, יש פה פוטנציאל חזק מאוד'".
הדר: "הבנו שג'ודי יכולה להיות תחקירנית של התוכנית, ואפשר להחליף כל פעם שמות לפי נושא הכתבה. התחלנו גם להבין את השיטה של כתבות ולא רק פינות של דמות כמו ז'וז'ו. הבנו גם שאפשר לעשות כתבות תחקיר ובעצם היינו לפעמים מעין תוכנית אירוח שהפכה להיות פסיכית תוך כדי תנועה".
מה עם המבזק של ז'ק והמדען?
דואניאס: "מאחר שלכולם היו את הפינות שלהם, כתבתי יום אחד כותרת: 'המבזק של ז'ק', עם כוונה לעשות תוכניות ניוז חדשות על אמן שממציא דברים, נגיד מכונת חום קינטי מדהימה עם אש ובשר, כשהוא מעלה תמונה של שווארמה. הדמות מצאה חן בעינינו ואמרנו שהוא צריך להתארח כל שבוע. במערכון אחרי הייתה מכונת זמן שמחזירה חמש שניות אחורה. מה היא עושה? ברגע שאלחץ היא תחזור חמש שניות. ואז, מה היא עושה? קטע שחזר בלופ".
הדר: "בכל שבוע איש האביזרים שלנו, טל זיו, ולהקתו, היה צריך להמציא משהו. היינו אומרים לו, 'תביא מכונה', היה אומר, 'איזו מכונה', אמרנו, 'מכונה שמחזירה את הזמן'. היה לוקח צינור ומזגן ועושה יצירה כמו בגן ילדים. זה היה מצחיק אותנו והבאנו את זה למסך".
הגיע הזמן לפתוח את שיר הטרטע.
ססובר: "מאחורי הקלעים היינו יושבים ועושים צחוקים בהפסקות צהריים. היה לי קטע של להצחיק את החבר'ה עם המילים 'טרטע טרטע' ואלתורים בשירים. לאט־לאט כולם התחילו לתת בתים והפזמון היה 'טרטע'. דאחקה כזו שלנו".
הדר: "זה היה ג'יבריש. אתניקס פגשו את טמירה באותו זמן ואמרו, 'אולי נעשה משהו יחד? האולפן שלהם היה כמה צעדים מהמשרד, קליסקי לחץ רקורד וככה כולנו עשינו 'טרטע טרטע טה', השמענו להם והוא אמר, 'יופי'".
אשתר: "יש שם משפט שמאיר על הטכנולוגיה של התקופה. 'השארתי גם בביפר טרטע לקלאודיה שיפר'".
הדר: "גם קלאודיה שיפר זו תקופה".
ססובר: "קלאודיה שיפר פרצה בזכות השיר הזה".
שגב: "זו שירה, אבידן לא היה כותב כאלה דברים".
עידן מרובה הערוצים של היום, קשה אולי להבין את גודל ההצלחה של החבורה. אבל מספיק לומר שבשיאם התחרות הכי גדולה שלהם הייתה 'הראשון בבידור'. "את דודו טופז פגשנו בקאנטרי שבוע אחרי שהיה לנו רייטינג של 43 אחוז", אומר דואניאס. "הוא אמר שם, 'אתם חושבים שניצחתם ברייטינג? חכו'. ואחרי זה הוא הביא את תוכנית החייזרים עם ציפי שביט כדי להראות שלו יש יותר גדול".
המבקרים בהתחלה קטלו לגמרי.
דואניאס: "שניצר אמר שאם 'הקומדי סטור' תחזיק שבועיים, הוא יאכל את הכובע".
אשתר: "הייתה כתבה עלינו שאמרה, הרחיקו את הילדים מהמסך לבל תיפגע נפשם הרכה".
הדר: "אחרי בערך עשר תוכניות שלחנו לשניצר כובע. עשינו דברים שלא עשו אז בפריים־טיים, שהיה שמרני עדיין. היום זה נראה סאחי לגמרי והאמת היא שגם היינו חבורה של סאחים".
ואי־אפשר לא להזכיר את השמועה שססובר נהרג.
ססובר: "מטורף. הייתי בתקופה של ערוץ הילדים, צילמתי משהו בירושלים, ולא הייתה קליטה. איכשהו פשטה השמועה שנהרגתי בתאונת דרכים".
אשתר: "זה הפייק־ניוז הראשוני. אגב חדשות־כזב, יצאתי עם האוטו לתדלק יום אחד אחרי שנולדה בתי הבכורה והיה לי כיסא תינוק מאחור. אז המתדלקת אומרת לי, "יש לך ילד? אתה נשוי?! אבל הרי כולכם גייז'. הבנתי שיצאה שמועה שכולנו גייז".
ססובר: "בהופעות דראג היו עושים דמויות שלנו".
הדר: "כל השירים והמחרוזות שלנו היו יכולים להיות היום להיות באריסה, 'תנו ללפלף יד' למשל. הבנו שהנושא המוזיקלי והרמיקסים עובדים יפה".
ראיתם כסף מההצלחה?
רובי: "כל מה שאני עושה היום מגיע מ'הקומדי', שפתח לי דלת להמשיך הלאה. ישבתי מאחורי יואב כשהוא ביים. ברור שלא קיבלנו כערכנו, אבל נפתחו דלתות וזה הגיע בחזרה".
הדר: "כולם הרגישו כמו כדורגלנים שפתאום מרוויחים, קנינו מכוניות. אגב, הרווחנו תמיד אותו דבר מ'הקומדי'. הכסף הגדול, ואני מעיד על עצמי, בא מההופעות. החלסטרה של ז'וז'ו עפה"
.
ססובר: "קניתי אופל קורסה ספורט. אתה יודע מה זה לקנות מכספי רכב? משוגע".
הדר: "גיל היה הכי מוציא עיניים. אני פחדתי מעין הרע וקניתי רנו אקפרס אדום, טנדר, שלא יעשו עליי עין, ולאשתי קניתי מכונית חדשה".
בסוף, כמובן, הייתה זו ההצלחה האדירה שלהם שגמרה את התוכנית. כשהדר הפך לכוכב־על כז'וז'ו חלסטרה, הוא קיבל הצעה שאי־אפשר לסרב לה: תוכנית משלו. לא נדרשו הרבה שכנועים כדי לעזוב את 'הקומדי סטור' ולהחליף אותה בתוכנית אחרת. "באזור פרק 60 ומשהו הציעו לי את תוכנית האירוח 'שישי שואו'. אמרו לי, 'שמע צביקה, אנחנו בונים תוכנית עבורך'. זה נשמע לי טוב ולא היה לי אפילו חשד קטן שזה לא בטובתי. הייתי חייב לעזוב את הקומדי".
שגב: "גם אני עזבתי באותה תקופה. היה לי קשה והרגשתי שקהל הילדים הולך שבי אחריי. ב'קומדי' לא הרגשתי כבר בנוח כשג'ודי לוץ משתינה בעמידה. זה לא התחבר לקהל של הילדים. רציתי להתמקד בהם".
ססובר: "וקשת הציעה לי תוכנית פריים־טיים קצת אחרי שצביקה עזב".
הדר: "אחרי איתי והעזיבה שלי, זה החזיק עוד 15 פרקים. אז גם טלעד התחילו להתנקם ולשים את התוכנית לא בפריים־טיים, לשנות שעות. לא הייתה רוח גבית למה שנשאר".
כעסתם על אלה שנטשו?
ססובר:"לא כעסנו. לצביקה הציעו תוכנית גדולה ובאנו כולנו והתארחנו בתוכנית שלו".
דואניאס: "לגמרי לא היה כעס. ב־97' אסף ואני כבר כתבנו את 'שמש'".
הדר: "גם היה סוג של רוויה בדבר. אנשים לא מבינים מה זה לעשות בכל שבוע תוכנית, לפעמים פעמיים. אני הייתי לדעתי כמעט 70 פרקים במצטבר. היום עונה אחת זה 12 פרקים".
אשתר: "לא היה בינינו אף פעם בד־וייבס".
היום כל אחד נמצא במקום אחר. הדר שהיה המנחה הלאומי במשך שנים ב"כוכב נולד", מנחה היום את תוכנית ההומור "קומדי סטאר" ברשת. דואניאס פנה אל מאחורי הקלעים ומלבד יצירת "סברי מרנן" הוא מביים סדרות ילדים. ססובר הפך לאיש עסקים, אך לפני כשנתיים חזר גם לסטנד־אפ. אסף אשתר משתתף בסדרות ילדים, מעלה מופעים בימתיים ואף כיכב לפני שנה בהישרדות VIP. ואיתי שגב הוא שחקן, קומיקאי, עורך וכותב.
"היום אנחנו אנשים בוגרים יותר וכל אחד נמצא בפוזיציה אחרת, לפחות רובנו", אומר הדר. "התקופה הייתה של א־פוליטקלי־קורקט ומאז נהיה מהפך מטורף - ולכן חלק מהדברים היום עובדים בגלל הגעגוע והנוסטלגיה. אם היום היינו חבורה פְרֵשית וזה מה שהיה יוצא, חצי מהדברים לא היו שמישים".
דואניאס: "עשינו פעם מערכון שקראו לו 'גבול הטעם הטוב' שאסף כתב והגג היה, 'עצור גבול לפניך'. איזה גבול? גבול הטעם הטוב. והפאנץ' היה ש'שם זה מתחת לכל ביקורת'. אז הגבול של הטעם הטוב השתנה לאורך השנים. אם פעם הייתי כותב בשמש 'טנצר המניאק', היום לא. על אורלי ויינרמן, ב'שמש', היו בדיחות בסוגיית גודל המרפסת שלה. כל מיני דברים כאלה שהיום אני מסתכל אחורה עליהם ואומר, אולי לא היינו צריכים. אבל אז זה היה בסדר".
גם על הצגת הבלונדינית כמטומטמת היו עטים עליכם.
"ברור. היום דווקא ב'סברי מרנן' הגברים הם היותר סתומים".
אשתר: "היום זה עידן התקינות הפוליטית. ודאי שחלק מהדברים לא היו עובדים".
כיוצרים, זה מבאס להלך על בהונות היום?
הדר: "אני יכול להגיד לך ש־30־40 אחוז מהבדיחות בערבי סטנד־אפ שמצליחות, אתה לא יכול להביא לפריים־טיים. פעם זה לא היה ככה. אם אתה רוצה להיות נועז וחצוף, אתה יכול ללכת לרשת. הכל השתנה. התפקיד של הטלוויזיה המסורתית השתנה. 'הקומדי סטור' הייתה תוכנית קלאסית לכל המשפחה. הופעות של ז'וז'ו הייתי עושה מעשר בלילה".
דואניאס: "לא. אני כותב עכשיו ולא אז. זה מבאס כי הייתי שמח להראות לבנות שלי את 'שמש' אבל אני לא מרגיש עם זה נוח".
אסף: "לי היה עניין עם הבנות, חיכיתי שיגדלו. הבת הבכורה נולדה ב־1995 ומאוד רציתי שתגדל כדי להראות לה פרקים של 'הקומדי סטור'. כשהן גדלו רציתי להראות להן קלטות בווידיאו ואז אמרתי לעצמי, 'זה לא יעבור וזה לא יעבור', ככה שהגענו לצפייה מודרכת ומצונזרת".
ססובר: "אני חושב שהחומרים היו עובדים גם היום ועוברים גם היום. לא היינו כותבים משפט כמו 'חפש מי ינענע אותך', אבל סלנג של היום, בפרשנות שלנו, היה עובד. אם אתה מסתכל אחורה, לא היו דברים ממש בוטים וגסים, הייתה קולניות".
היה משמח לכנס אותם לראיון ראשון יחד, על בסיס שמירת מרחק, כמעט תמיד לפי הכללים. דכדוכי הקורונה מתדלקים את החומרים החדשים ואת גלריית הדמויות המטורללות שיחזרו בעונה החדשה. הכימיה הקסומה מאז עדיין עובדת מהשנייה הראשונה, כל משפט שני בשיחה שלנו נרשם לטובת פוטנציאל למערכון חדש, שלפעמים מתחיל במילה אחת של הדר ונגמר בפאנץ' של ססובר, או להפך. "לו הקורונה הייתה יכולה לדבר, אנשים היו שואלים אותה איך אפשר להיות כזה ויראלי", מהרהר אשתר, "כי כולם רוצים להיות מפורסמים בכל העולם, ומהר. היא הצליחה".
הקורונה מפחידה אתכם?
הדר: "היא משתקת אותנו מבחינת חרדות. הבידוד הזה הוא לא דבר טבעי. לא ראינו את הסבתות חודש. ויש את הפן הכלכלי כמובן: עצירות תשלומים, הופעות. אבל לפחות נוצר זמן לאיחוד, והשיתוף פעולה עם פרטנר הוא מדליק כי הוא מביא טלוויזיה יותר צעירה ובועטת".
שגב: "מלחיץ אותי שלירן חולצה אפורה יידבק, כי אז כולם יידבקו. וברצינות, הדבר שהכי מדאיג בקורונה זה ההורים שלי, שהם מבוגרים".
ססובר: "לדעתי נעבור את זה בהרבה פחות נפגעים ממה שחושבים וכמו כל דבר צריך להסתכל איפה הבעיה שלנו כחברה. אולי אנחנו צריכים להתאחד ולתת לכל אחד את המקום שלו. משהו שהקורונה עושה איכשהו".
דואניאס: "אני מבוהל, מפוחד. אני הפרנואיד כאן שלא נוגע בדברים ומתרחק מאנשים ואם מישהו משתעל אני נחרד. אני גם לא ישן טוב מאז. הייתה פעם מפיקה שהגיעה וסיפרה שלבעלה היה התקף לב. באותו ערב הייתי מאושפז עם סיפטומים".
אשתר: "עיקר פרנסתי בשנים האחרונות הוא מופעי במה ופתאום מתקשרים, 'זה בוטל וזה בוטל וזה בוטל'. כל ההופעות בוטלו. וזה מפחיד כלכלית, בוודאי. הנחמה הנפשית שלי היא שמצאתי את עצמי באיחוד עם 'הקומדי' ואני עסוק מאוד בעניין. אנחנו נזהרים לצלם מרחוק".
שגב: "אני יכול להגיד, 'ססאמק התבטלו לי כל מופעי יום העצמאות בגלל הקורונה', למרות שלא היה לי שום דבר".
ססובר: "גם לי בוטלו כמה הופעות. כולנו לא יודעים מה יהיה. קראתי כבר שרוצים לקחת כסף מהציבור. חברות קורסות, לא נעים לכולם, אווירה לא פשוטה".
אגב, רעייתך רוני, עד לא מזמן פוליטיקאית, ספגה כמה חבטות ברשתות.
"רוני עכשיו בשורת הדין ועושה עבודת קודש. היא יצאה מהרשימה לפני הבחירות האחרונות. עושה בשביל המדינה בדרך שלה. אנחנו מכירים את התקשורת. עזבו, לא נחשפו לקצה־קצהו מכישרונה, מהיכולת שלה ומחוכמתה. אז כתבו דברים, בסדר. בסוף אתה מגלה שאין משמעות לימין ושמאל, ואת כולם מעסיק הקורונה. אנחנו מחנכים את הילדים שלנו לתרום, לנסות לאחד ולחבר כי בסוף באה הקורונה ותוקפת את כולם בצורה שווה. גם ב'קומדי' זה מה שאנחנו מנסים לעשות, לאחד את כולם באמצעות ההומור".
