בת 14 בודדה בבידוד בבית החולים

מאיה טוביאס, בת 14 ממודיעין, שחלתה בנגיף הקורונה היא הילדה הראשונה שאושפזה במתחם המבודד שבמרכז הרפואי שניידר לרפואת ילדים. "אושפזתי ביום ראשון שעבר, אחרי שלושה ימים שכאב לי קצת הגרון והשתעלתי. זה היה בקטנה, אבל כיוון ששמענו שהמורה שלנו לאנגלית חלתה, כל ההקבצה נכנסה לבידוד בית", היא מספרת.

אמה לא לקחה סיכון והתקשרה למשרד הבריאות, ובודק ממוגן מטעמו הגיע לקחת ממנה את בדיקת הזיהוי. "אחרי שבדקו אותי התקשרו ואמרו שמצאו את הנגיף בגוף שלי ושאני צריכה להתאשפז מיד", היא מתארת.

פרידה פתאומית מאמא

בשלב המוקדם הזה, לדבריה, היא עוד לא הפנימה את כובד המשא שירד על כתפיה הצעירות. "לא בכיתי עדין כי הייתי עסוקה בלהבין וחיפשתי תשובות להמון שאלות ופרטים שעלו לי בראש. התקשרתי גם לעדכן את החברות שלי וארזתי דברים לבית החולים".

לאמבולנס שהגיע לאסוף אותה, הצטרפה אמה עדנה שאמורה הייתה להימצא איתה בבידוד אבל כבר בנסיעה התקשרו לעדכן אותן שזה לא יקרה ושמאיה תהיה לבד בבידוד. "בנקודת הזמן הזו התחלתי להרגיש כבר את הקושי, את הפרידה הצפויה ממנה ומהמשפחה, מהחברים, מבית הספר והחוגים - מהכול".

מאיה בבידוד(צילום: אלבום פרטי)

"כשקיבלתי את החדר התפרקתי"

הקבלה הטכנית לאשפוז כללה חיבור למערכת טלרפואה - רפואה מרחוק שמאפשרת ניטור מלא של המאושפזים בבידוד, ללא צורך במגע יד אדם. "כשקיבלתי את החדר שלי התפרקתי", היא משתפת. "בכיתי ולא רציתי ליצור קשר עם אף אחד מבית החולים. הייתי הכי מבואסת שניתן לתאר".

אחרי הפורקן הגיעה ההקלה וכבר למחרת בבוקר, כשהעובדת הסוציאלית שצמודה אליה לאורך כל ימי האשפוז הצפוי, התקשרה אליה, מאיה כבר תקשרה איתה. "התחלתי קצת להתאושש ולהבין את החיים החדשים והלא ממש פשוטים, שעומדים להיות לי. הבנתי שמעכשיו זו תהיה המציאות ומהמקום הזה התחלנו לבנות סדר יום קבוע שבאמת מקל עלי.

קיראו עוד:

יצירה עם הילדים מגליל נייר טואלט

"אנחנו כמו כל בית אחר אבל לבד"

האבא שמתאמן יחד עם שלישיית בנותיו

"כל בוקר אני אמורה להתעורר בשמונה. מניחים לי בדלת מגש עם ארוחת בוקר ובתשע אני מתחברת לשיעורים המקוונים של הכיתה שלי. ב-13:00 מגיעה ארוחת צהריים, אני נחה ואז נכנסת לאפליקציה שמאפשרת לי בבת אחת לראות ולתקשר עם כל החברים והחברות שלי, וזה הכי כיף. גם עם ההורים והאחים אני מתקשרת ככה ורואה אותם".

השגרה כוללת מעקב יומי של בדיקת הקורונה שאותה נוטל ממנה איש צוות ממוגן וחיבור לאפליקציה שבודקת כאמור מרחוק אך בזמן אמת, את ערכי הדופק, חום והסטורציה.

"בין כל המטלות האלה קבלתי מהעובדת הסוציאלית דפי עבודה ויצירה שמעבירים לי יופי את הזמן וגם פאזל ששלחה לי המשפחה", מספרת מאיה. היציאה למסדרון המחלקה מאפשרת לה כעשר דקות התרעננות מחוץ לחדר, וזה כל מרחב התנועה שלה.

שומרת על קשר עם חברות ומשפחה(צילום: אלבום פרטי)

בבית במודיעין כל המשפחה בבידוד משותף. עדנה, אמה של מאיה מתארת את פני הדברים מנקודת המבט של אמא לילדה בת 14 בסך הכול, שמאושפזת בבידוד ושאינה יכולה לבקר ולחבק אותה: "מיד כשעודכנו שהמורה שלה לאנגלית חולה בקורונה וכל ההקבצה נכנסה לבידוד, לא בזבזתי שנייה, ויצרתי קשר עם כל גורם רלוונטי. כיוון שאז רק משרד הבריאות עקב אחר החולים, הייתי איתם בקשר קבוע.

"כשהתבשרנו שמאיה שלי נדבקה, הרחבתי את מעגל העדכון למאות אנשים. מבית הספר ומשפחה שחגגה איתה אירוע גדול ומדריך הצופים שלה. ניהלתי חמ"ל עד שתיים לפנות בוקר, רק כדי שאדע שהזהרתי את כל מי שרלוונטי לו לדעת".

במקביל עקבה אחרי תגובת בתה לבשורת ההידבקות: "היא עוד לא הייתה בשלב ההפנמה ופעלה מתוך אדרנלין מטורף. כיוון שהיא בוגרת בהתפתחות שלה, מאיה אספה נתונים וביקשה פרטים. בשלב הזה חשבנו שאהיה איתה לאורך כל ימי האשפוז בבידוד וזה די הקל עליה".

אבל כשהאשפוז המשותף כאמור נמנע, נאלצה עדנה בכאב לב גדול להיפרד מבתה: "למזלי היא הייתה גיבורה, וזה מה שחיזק אותי". בקשר הרצוף שמקיימת איתה המשפחה, מבחינה האם בתנודות הטבעיות במצבי הרוח של מאיה. "היא מודעת היטב להכול ואפילו לא שואלת את מה שהיה מצופה מכל ילד לשאול - 'אמא, מתי כבר אחזור הביתה?'"

רפואה מרחוק(צילום: אלבום פרטי)

את עוגן העידוד מקבלת האם מהידיעה שבתה עטופה ומוגנת על ידי צוות מקצועי ועובדת סוציאלית שזמינה לשתיהן 24/7. "הידיעה שהילדה שלי זוכה למעטפת חמה, קבועה ויציבה מאד מעודדת אותי ועוזרת לי לעבור איך שהוא את התקופה המאתגרת שאנחנו עוברים כמשפחה".

כיוון שבני המשפחה בבידוד, אין באפשרותה להביא לה דברים. "אבל למזלי בישוב שלנו יש התארגנות סיוע מדהימה, ושכנה שעובדת בבית החולים לקחה ממני עוגיות, חלה, פאזל ומכתבים מכולנו והמון פינוקים, והביאה לה אותם. ד"ש מוחשי מהבית הכי נותן תקווה ומחזק".

לבנות שגרה בבית חולים

"כשבוע לפני שמאיה, ילדה חולת הקורונה הראשונה שלנו, הגיעה לבית החולים, נערכו הצוותים להכשיר מחלקה ייעודית ובמקביל נערכתי להתמודדות הנפשית שצפויה לה", מספרת אושר קריספיל דהן, עובדת סוציאלית במרכז שניידר לרפואת ילדים, שמטפלת ישירות במאיה. "הזכרתי לעצמי שמדובר למעשה בילדה מבוהלת שמתבשרת שלקתה במחלה לא ידועה ושהיא תהיה באשפוז בידוד בלי אימא וכל מגע גופני ורחוק מכל מה שהיא מכירה".

כבר ביום קבלתה למחלקה, יצרה איתה קריספיל דהן קשר לשיחת היכרות ראשונית באמצעות הוידאו. "היא הגיעה כצפוי במצב רוח ירוד, ומלבד פרטים טכניים ומספר הנייד שלי שיהיה זמין לה ולאמה שלה לאורך כל היממה ככל שיצטרכו, לא העמקנו. נתתי לה להתאבל, להפנים, לפרק ולבכות, ורק למחרת התחלנו לבנות מערכת רגשית תומכת בינינו. ידעתי שבנתונים הלא פשוטים האלה, אני האחראית לייצר למאיה מקום מבטחים שהלך והשתדרג".

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

בשיחה השנייה, כשמאיה כבר הייתה זמינה יותר להיפתח, שוחחו השתיים על תאום ציפיות - "התעניינתי איך אפשר למלא את הצרכים שלה, מה היא רוצה ותוך כדי יכולתי להרגיש את הלך הרוח שלה. ניסיתי לבנות לה שגרה שפויה ומנרמלת אבל בימים שהיא נשברת, זה בסדר גמור גם לוותר לה על מטלה כזו או אחרת וגם לאפשר לה פחות לשתף אותי ולהיפתח כשהיא לא רוצה".

השיחות הקבועות ביניהן מתקיימות רשמית פעמיים ביום, בשעות קבועות - 11:00 ו-18:00, וכשהיא נזקקת ליותר, הזמינות נשמרת ברצף. "בין השיחות וסדר היום שלה, שכולל לימודים מקוונים, אני מעודדת אותה שתחליף מצעים ושתנקה את החדר, פעילות בריאה שמזכירה את החיים בבית, מציבה גבולות וומשדרת שגרה" .

ככל שחולף הזמן ומתקבעת ההבנה שהתשלום הרגשי שתשלם ילדה בת 14 על ימי הבידוד והריחוק המשפחתי והחברתי עוד עתיד להגיע, נערכת העובדת הסוציאלית למזעור נזקים. "מדובר אחרי הכול בטראומה לא פשוטה שהיא עוברת, ולכן ככל שהיא מעוניינת אני משתדלת לדבר אתה על כל הדברים והקשיים שהיא חווה ולאוורר אותם. ומה שהכי מפצה אותי בקשר שלנו הוא כששאלתי את מאיה מה הדבר הראשון שהא תעשה כשתשתחרר מהבידוד, היא אמרה - 'לחבק אותך'".