"אנס, סוטה מין". כך נדחתה תביעת לשון הרע

בישיבת מועצה במעלות תרשיחא תקפה פעילה פוליטית מורה מהיישוב. הוא דרש פיצוי של 250 אלף שקל, אבל אז הוצגה הודעת פייסבוק ישנה שלו

עו"ד רוני סובוטקה | פסקדיןפורסם: 30.03.20 , 07:29

בית משפט השלום בקריות דחה לאחרונה תביעת לשון הרע על סך 250 אלף שקל שהגיש מורה ממעלות-תרשיחא נגד פעילה פוליטית שכינתה אותו בישיבת מועצה "מטריד מינית", ולטענתו גם הפיצה ברשת סרטון שהוביל לתגובות קשות ומשפילות. השופט מוחמד עלי קבע שדבריה במועצה חוסים תחת הגנת "אמת בפרסום", ובנוסף לא הוכח שהיא זו שהפיצה את הסרטון.

לפני שלוש שנים השתתפה אשתו של התובע בישיבת מועצה סוערת. לטענתה, בתום הישיבה הנתבעת צעקה לעברה כי בעלה "מטריד סדרתי", "אנס", "סוטה מין" ועוד. לאחר מכן פורסם סרטון של הישיבה בפייסבוק ובוואטסאפ והועבר בין אלפי אנשים, שחלקם פרסמו תגובות קשות ביותר על התובע, שבין היתר כונה "לקקן גדול", "חלאה לא מפותח" ו"זבל".

הנתבעת הכחישה שפרסמה את סרטון הישיבה, שתועד על ידי המועצה וכלל לא היה בשליטתה. לדבריה מדובר ב"תביעת הפחדה וסתימת פיות" שהוגשה בחוסר תום לב, מאחר שארבע שנים קודם לכן התובע אכן הטריד אותה מינית בהודעת פייסבוק שכללה תכנים גסים כמו "הייתי דוחף לך לפה את מה שבעלך לא דחף לך בחיים". בעקבות הודעה זו היא הגישה נגדו תלונה על הטרדה מינית שלטענתה נגנזה באופן תמוה.

השופט עלי קבע כי "לא הונחה תשתית הולמת שממנה ניתן ללמוד שמי שפרסם את הסרטון ברשתות החברתיות הייתה הנתבעת או שהיא הייתה אחראית לפרסום הפוסטים והתגוביות". בנוסף, לאחר צפייה בסרטון קבע השופט כי הפרסום היחיד שיש לבחון במסגרת התביעה הוא שני משפטים שאמרה הנתבעת ובהם טענה כי התובע מטריד מינית.

(צילום: Shutterstock)

בפסק הדין נקבע כי אין ספק שמדובר בתוכן פוגעני ומשפיל, המטיל כתם מוסרי ואף פלילי ולכן מדובר בלשון הרע. עם זאת, הנתבעת הצליחה להוכיח את הגנת "אמת בפרסום" שקבועה בחוק לשון הרע.

השופט ציין כי הנתבעת הוכיחה את שני היסודות שמרכיבים את ההגנה: אמת ועניין ציבורי. ראשית, משום שדבריה התיישבו עם המציאות העובדתית נוכח ההודעה הגסה והמשפילה ששלח לה התובע. נפסק כי מעבר לכך שנראה כי תוכן הדברים עונה על הגדרת "הטרדה מינית" בחוק למניעת הטרדה מינית, הרי שהביטוי לא חטא לאמת גם מבחינה ערכית-חברתית.

שנית, לדעתו של השופט היה עניין ציבורי בפרסום נוכח המודעות הגוברת לצורך בחשיפת הטרדות מיניות בחברה, והעברת המסר שהטרדה יכולה להתבצע גם במילים ולא רק במעשים. יתרה מכך, האינטרס הציבורי כאן גובר לנוכח החשד לביצוע עבירה פלילית, שכאמור בגינו הוגשה נגד התובע תלונה במשטרה, והעובדה שבפרסום הדברים התובעת למעשה חשפה גם את עצמה והסתכנה בפגיעה.

לבסוף ציין השופט כי גם ממבט מלמעלה, קבלת התביעה הייתה מעוררת קושי נוכח העובדה שהתובע לקח חלק בשיח פוגעני שכלל ביטויים מיניים גסים ובוטים. לפיכך נקבע כי אף שדברי הנתבעת מהווים לשון הרע, היא מוגנת מפני התביעה, ודין התביעה להידחות ללא צו להוצאות.