זה גרף הקורונה שמדיר שינה מעיני משרד הבריאות - ומה עשוי לעצור אותו
מכל סטטיסטיקות הקורונה, הגרף החשוב ביותר סמוי כרגע מן העין: כמה חולים קשים (מונשמים) צפויים להיות כאן בחודש הקרוב, לעומת מספר מכונות ההנשמה שיש במצאי. והגרף הזה מדיר שינה. אך האם התרחיש הפסימי הוא אכן התרחיש הסביר, או שדווקא יש סיבות לאופטימיות זהירה? ואלו סוגי סגרים צפויים לנו בחודש הקרוב בעקבות התרחישים?
חודש ויום לאחר פרוץ מגפת הקורונה בישראל, עומד על 54 חולים במצב קשה, מתוכם 43 מונשמים. הנתון הזה – מספר החולים דורשי הנשמה, אל מול מספר מכשירי ההנשמה הפנויים, הוא הנתון היחיד החשוב בכל סטטיסטיקת הקורונה. שאר הנתונים, ובעיקר מספרם של החולים והנדבקים, חשובים במידה פחותה.
התפרצות הקורונה - סיקור נרחב ב-ynet
מדוע? ראשית, משום שרובם ככולם, בוודאי הצעירים והבריאים שבהם, יבריאו, מבלי שיזדקקו כלל לשירותי רפואה. שנית משום שהמספר הזה, בהשוואה בינלאומית, הוא בעל ערך מוגבל מאוד, שכן ישנן מדינות עולם שלישי, שפשוט לא יודעות כמה חולים יש בהן (הודו למשל); יש מדינות שהפער בין שיעור המדווחים כחולים לבין שיעור החולים בפועל הוא אולי פי חמישה ואולי פי עשרה (בארצות הברית ואנגליה למשל ברור מעבר לכל ספק כי מספר החולים בפועל גדול הרבה יותר ממה שיודעות כרגע הרשויות); ויש מדינות שאולי יודעות אך משקרות (איראן למשל, על-פי דיווחי האופוזיציה מספרי התמותה שם מזעזעים).
וכאמור, מאחר שרב החולים יבריאו מאליהם, לא הם שמאתגרים את משאבי רשויות הבריאות בעולם. מי כן? החולים הבינוניים (שמצבם עלול להחמיר) ובעיקר החולים הקשים – המונשמים.
ואכן החשש הגדול בעולם הוא מהמספר הגואה של חולים שנזקקים למכשירי הנשמה. בצרפת, המדורגת כרגע ראשונה בעולם במספר החולים המוגדרים קשה, יש כרגע 4,273 חולים במצב חמור, רובם זקוק למכשירי הנשמה. אחריה נמצאת ספרד עם 4,165 חולים במצב קשה, ובאיטליה 3,856 חולים במצב קשה.
ומה אצלנו בישראל? מבט בגרף החולים הקשים עד היום, מגלה את נתוני המחלה בפועל מפרוץ המגפה ועד היום:
כפי שניתן לראות, אמנם העלייה אינה אחידה בקיצבה, אך מספרם של החולים עולה מדי כשלושה ימים בשיעורים שבין 60 ל-150 אחוזים בערך. אפשר לטעון שהעלייה במספר החולים הקשים עד עתה תואמת את העלייה במספר החולים בכלל ומשקפת את "השתוללות" הציבור עד לפני שבועיים – כשלא היה סגר, לא הייתה הקפדה על ריחוק חברתי והציבור התפרע במסיבות פורים המוניות.
מסיבה זו, יש לקוות שהסגר יתן את אותותיו בהתמתנות מספר החולים הכללי וגם בהתמתנות מספר החולים הקשים. אבל זה בחזקת תקווה. נכון להיום כל מה שיש בידנו זהו הגרף הנ"ל המתנשא אל-על. אם ננסה להמשיך את הקו בשיעור גידול דומה פחות או יותר למה שהיה עד היום נגיע למספרים מבהילים ממש.
כך בערך עלול להיראות התרחיש המאיים:
וזהו בדיוק הגרף שמדיר את השינה מראשי משרד הבריאות, ולכאורה בצדק. משום שנכון להיום יש במחסני בתי החולים בישראל כ-1,760 מכונות הנשמה כשירות ופעילות. מקצתן כבר נמצא כרגע בשימוש, לא רק על חולי קורונה אלא גם על חולים הסובלים ממחלות ריאה כרוניות, אנשים לאחר ניתוחים מורכבים, או פציעות ופגיעות קשות.
גם אם נוסיף לנתון הזה עוד כאלף מכונות שיש כנראה בצה"ל ובמחסנים, כולל מנשמי שדה חצי-אוטומטיים, נגיע אולי לכ-2,800 מנשמים, ברמות כשירות שונות. ועכשיו בואו נסתכל שוב בגרף: את ה-1,700 נעבור – אם שיעור החולים הקשים יתמיד באותה מידה – בסוף חול המועד פסח. את מספר המכונות המלא, כולל הצה"ליים, נעבור במהלך השבוע השלישי של אפריל. ומאותו רגע ואילך יהיו בישראל יותר חולים קשים ממכונות הנשמה. זוהי בדיוק הקטסטרופה שאותה מבקשים למנוע.
איך הגענו למצב כזה? התשובה ההיסטורית ארוכה ומורכבת, אך עקרה בתת תקנון של מערכת הבריאות זה יותר מארבעים שנים. המשמעות היא שתרחיש הגרוע ביותר האפשרי – עלול להתממש. כלומר שמערכת הבריאות עלולה להיכנס לסחרור מודל איטליה, בו יש יותר חולים קשים מאפשרות לטפל בהם. ואז יפנו את משאבי ההבראה לאלה שיש עדיין סיכוי להחלימם, ועל החולים הקשים במיוחד – יוותרו.
כאמור זהו התרחיש הפסימי ביותר. יש רבים שכופרים בו לחלוטין ומזהים דווקא סיבות לאופטימיות זהירה. למשל, שלפי-שעה קצב ההדבקה בישראל נמוך יחסית למדינות אירופה. ומה שבאמת מעורר סיבות לאופטימיות זה ששיעור התמותה בישראל נמוך מאוד יחסית לעולם.
באיטליה למשל, כשהגיעו שם למספר החולים שיש כיום בישראל, הגיע מספר המתים שם לכ-100 נשים וגברים. ואצלנו 13 "בלבד". וזה לא לגמרי ברור מדוע – יתכן משום שנעשתה שבשלב מוקדם יחסית החלו פה הליכי בלימה שמנעו התפשטות מהירה של המגיפה; ויתכן משום שבתי חולים בארץ החלו להשתמש בשלב מוקדם יחסית בתרופות בעלות השפעה חיובית.
כך או כך די ברור שבכל מה שנוגע לקורונה – הנבואה באמת שניתנה לשוטים. כי אם למדנו משהו על הווירוס החמקמק הזה, זה שאי-אפשר לומר ביחס להתנהגותו שום דבר ודאי. הוא לא מתפשט או משפיע לפי נוסחה מתמטית, והוא כל הזמן מפתיע בתנודות בלתי מוסברות, ובקצבים לא אקספוננציאליים (בניגוד אגב לטענה רווחת). כלומר אין באמת לדעת מה יהיה.
ומה בשורה התחתונה? אי אפשר כמובן להתנבא בנגיף כה חמקמק המפתיע את עולם הרפואה מדי יום, וברור שההתמקדות היא בהווה, בהבנה לעומק של הפתופיזיולוגיה של הנגיף, כיצד הוא תוקף, את מי הוא תוקף ואיך ניתן לבלום אותו ולטפל אפקטיבית בחולים הבינוניים והקשים. יש הרבה מה ללמוד מהעולם, ולא פחות מכך מהניסיון ההולך ומצטבר כרגע בבתי החולים בארץ – ולחלוק את הידע הזה עם כל הרופאים.
ובאשר לסגרים ולמדיניות הבלימה, אפשר להעריך כי אם לא תהיה בתוך מספר ימים אינדקציה לכך שגרף התרחיש המאיים שהצגנו אכן מתקדם לפי השרטוט הנ"ל ולא משתפל, או אז לא יהיה מנוס מהטלת סגר כללי ועוצמתי. כדי לעכב ככל האפשר את ההידבקויות ואת ריבוי חולים קשים, וכדי להשהות את הזמן עד שיגיעו עוד מכונות הנשמה – מחו"ל או מייצור מקומי.
עמדתי האישית היא שגרף התרחיש המאיים צריך להילקח בחשבון כאופציה, ועל כן אין מנוס מהחמרת הסגר לפרק זמן מוגדר של כשבועיים. הבחנתי במתרחש בימים האחרונים באזורים שונים בארץ, ואמנם קיימת במקומות רבים משמעת, אולם עדיין נצפית התקהלות עצומה בסופרמרקטים, באזורי אוכלוסייה חרדית וגם במגזר הערבי.
רק כאשר תהיה החמרה של הסגר באופן מלא, בהנחה שתהיה אינדיקציה של בלימה, ניתן יהיה לעבור למודל מרוכך יותר של סגר מלא רק במודל אנכי, כלומר סגרים על קבוצות סיכון (קשישים וחולים בעלי מערכת חיסון מוחלשת) וסגרים גיאוגרפיים נקודתיים על יישובים או על שכונות שמזהים בהם שיעור תחלואה חריג וגבוה.
ואשר לשאר הציבור, אותו סביר שניתן יהיה לשחרר בשלב העתידי ההוא, של התמתנות הגרף, בחזרה לעבודה, תחת אותן מגבלות מוכרות: ריחוק חברתי, איסור התקהלות ואתרים הומי אדם, והקפדה על היגיינת ידיים.
ועניין אחרון, לו ממשיך משרד הבריאות להתנגד בעקשנות, אולי אותה עקשנות בה סירב להגביר את מספר הבדיקות עד לאחרונה: מסיכות פנים. במדינות בהן נצבר הנסיון הרב ביותר במגפה, ובראשן סין, הבינו כבר מזמן שמסיכות פנים הן חלק אינטגרלי במניעת ההתפשטות.
מדינות נוספות באירופה החלו לאמץ את החובה הזו של יציאה למרחב הציבורי רק עם מסיכה. ופה, ממשיך מנכ"ל משרד הבריאות וצוותו שלא להמליץ על כך. באותן מדינות בהן תקפה המגפה באופן קשה, כבר ידוע שמסיכות פנים אכן מפחיתות את הסיכוי לפזר רסיסים ובהם הנגיף למרחב ולאנשים אחרים. אם היא לא תגן על לובש המסיכה, היא תגן על אלה שסביבו. אז כן - שימו מסיכה. במשרד הבריאות בירושלים יתעוררו מתישהו, וככל הנראה יחזרו בהם, גם הפעם.
לפנייה לכתב/ת 
