למידה מרחוק: אולי הדבר הכי טוב שקרה לנו?
ללמוד בלי הילד שחייב להצחיק ולקטוע את השיעור, בלי המורה המחליפה שלא סגורה מה לומדים וללא עצירות להודעות "חשובות". אוסי גלבוע חושבת שהלמידה מרחוק היא דבר מבורך שצריך לשקול אותו גם אחרי תקופת הקורונה
הקטנים יותר, בני 14 ו-13 איתי בבית, מנסים לקיים שגרה. הם קמים בבוקר לשיעור למידה מרחוק ואני מתרגלת כמה דקות של יוגה, שותה קפה ומתחברת למחשב כדי לראות איך אני מצליחה (מנסה לפחות) לייצר הכנסה בימים כאלה.
מה שלא הפתיע לגלות היה שהילדים מסיימים ברבע שעה מול המחשב שיעור שלם של כיתה. כלומר יום לימודים של שישה שיעורים יכול היה להיגמר בפחות משעתיים אם היה נלמד מול המחשב.
זה לא מפתיע אותי, כי אני מלמדת בעצמי. אני מעבירה קורסים לאנשים מבוגרים בנושאים של שיווק דיגיטלי ורואה כמה קשה יותר ללמוד בכיתה מאשר בלמידה פרטנית של אחד על אחת. אם לנסות לכמת את זה בזמנים, אז קורס של שישה מפגשים, כאשר כל מפגש אורך ארבע שעות ברוטו, יכול לקחת לי במפגשים של אחד על אחת שני מפגשים של שלוש שעות.
קיראו עוד:
"השינוי העיר אותי משנת המשימות שלי"
ליצור עם ילדים: תמונה מפלסטלינה
בכיתה יש הפרעות בלי סוף, יש מנהלות, הודעות שהמורה צריכה להודיע, טקסים שצריך להתאמן לקראתם, יציאה לספרייה/לחיסונים/לסיורים. תוסיפו על זה את העובדה שכיתה היא הטרוגנית ומורכבת מילדים בעלי יכולות קליטה והפנמה שונות וקיבלתם כאוס.
כל זה בלי להזכיר את הילד שחייב להצחיק ולקטוע את המורה, את המורה שחולה ומחליפה אותה מורה אחרת שלא סגורה על מה נלמד עד היום ואיפה הילדים נמצאים בחומר הלימודי, או שהיא בכלל לא מצליחה להשתלט על הילדים שמריחים מרחוק את חוסר הבטחון שלה - וקיבלתם לימודים בתנאים כמעט בלתי אפשריים.
למידה מרחוק - הסרטון שהפך לוויראלי:
תרגול וריכוז גבוה
לפני מספר שנים אחיין שלי למד בתיכון ובמשך חצי שנה איבד לגמרי את הקצב של הכיתה בשיעורי ערבית. הוא עמד לפני מבחן מסכם של החומר ולא ידע כלום. ממש כלום. מכיוון שזה חומר שאני מכירה היטב, עוד מהתואר במזרחנות, הצעתי לו שאגיע אליהם לארוחת ערב ושעתיים לפני הזמן אשב איתו לבד.
הוא היה בטוח שאני צוחקת. איך אפשר בשעתיים להשלים חומר של כמה חודשים? אבל זה בדיוק מה שהיה. הגעתי, ישבנו, מרוכזים, לימדתי אותו את כל האותיות בערבית, ועל הדרך אוצר מילים, הוא תרגל, כתב וקרא, ואחרי שעתיים ידע את כל הכתב הערבי. נשאר לו לתרגל עד המבחן את כל אוצר המילים ובמבחן הוא הוציא 100. הלמידה מרחוק היא למעשה ישיבה של אחד על אחד. היא מאפשרת ריכוז גבוה, תחושה של משחק ופחות של בית ספר והתקדמות בקצב מהיר כולל תרגול בלתי פוסק.
לפני כמה ימים נרשמתי לקורס דיגיטלי של אוניברסיטת תל אביב, קורס בן שמונה שיעורים, בו יש סרטונים של מרצה שמלמדת את החומר, מדי פעם קופץ מסך ששואל שאלה על החומר הנלמד ואי אפשר להתקדם עד שמשיבים נכון. בסופו של כל שיעור יש בוחן מסכם ורק אחרי שעוברים אותו אפשר להמשיך לשיעור הבא. אני מוצאת את הלמידה הזו מהנה הרבה יותר מלמידה בכיתה. אם אני מרגישה שהריכוז שלי יורד, אני עוצרת, עושה הפסקה, אפילו של חמש דקות, וזה מספיק לי כדי להתאושש ולחזור.
כשאני משווה את זה ללימודים בכיתה, אליהם צריך להגיע אחרי נסיעה או הליכה, לוקח זמן להתאפס ולהתרכז, צריך להתעלם מרעש ומתנועות של ילדים אחרים, צריך להתחבר למורה, להישאר מרוכזים כל הזמן ולא לפספס אף מילה כי אין דרך להריץ אחורה את החומר. פשוט קשה יותר.
אני מודעת ליתרונות החברתיים של למידה בבית הספר, אין לזה תחליף. אבל אולי אפשר לשקול להעביר חלק מהימים בלמידה מרחוק? צמצום זמן הלמידה יאפשר לתלמידים לא רק להספיק את החומר בזמן קצר בהרבה, אלא גם לבחור עוד מקצועות שאינם חובה, להעשיר את הידע שלהם, וכל זה במסגרת בית ספרית מקוונת.
הכותבת היא אמא לשלושה, חוקרת דיגיטל וחדשנות
לפנייה לכתב/ת 
