"האח הגדול": חמישיית הגמר ביום שאחרי
רגע לפני שהבית יסגר והמנחים ימרפקו את הזוכה הגדול, סמדר שילוני מציעה את האלטרנטיבה על המסך לכל דייר, ולמי היא צופה קריירה פוליטית?
בוקר טוב, מטרוניות פיסקליות שכמוכן. שתי יממות לפני הגמר, ושוב נגזר עלינו להסתפק בעוד פרק של "דיירים מספרים על עצמם (דברים שכבר ידענו)", או בשם שהענקתי לו במרירות אמש, מעשה האונן הקטן של האח הגדול. הצפייה החוזרת בתעודות הזהות גרמה לי להרהר בעובדה שהפוני של תקווה היה רעיון ממש טוב.
מי שנאלץ לוותר על מקום בחמישיית הגמר והלך אתמול הביתה היה אדם החמוד. חמוש ביהלומים שלו הוא דשדש החוצה והשאיר את חמישיית הגמר המומה בעיקר מהעובדה שאודליה הצליחה להתברג פנימה, הדיירת השניה בהיסטוריה של "האח הגדול" בישראל ששברה את תקרת הזכוכית של הכניסה השניה (אם לא מחשיבים את אביבית בר זוהר). אדם יכול להתנחם – וכנראה גם התנחם – בעובדה שהוא היה אמור ללכת ראשון והנה, במקום זה הוא מודח אחרון ואורן חזן יכול לרשום על שמו את המעשה הטוב היחיד שעשה בבית (ולדעתי גם מחוצה לו) והוא לאפשר לנו ליהנות מאדם במשך עונה שלמה.
אבל למה להפסיק אחרי הגמר? הרי אין לנו חיים אלא בטלוויזיה, בטח בימי הקורונה, ואם "האח הגדול" אינו אלא מקפצה למסך הקטן עבור הדיירים, אני מעוניינת לספק שירות חינם ולהעלות כאן פיץ' לתוכניות אפשריות בכיכובם של הפיינליסטים פלוס שחקן החיזוק, אדם.
כפי שנוכחנו במשימת הטלוויזיה, אדם ניחן בכישרון טבעי למסך והוא יכול מצידי מחר לעבור להנחות את רוב התוכניות. אבל אם צריך לבחור, אני מחזירה את הציוות המושלם שלו לתקווה. בעיני רוחי אני רואה סדרה שבה תקווה מפירה את הבידוד רק כדי לשבור לאדם את הכוסות שהוא קיבל מהמראה, דרמה קומית עם מסרים מחתרתיים על היריבות הנצחית בין ישראל הראשונה לשניה. "הכוס מתה מצחוק" או "הנקטר ששבר אותי". אני אצפה בזה.
בפני אסיף, שבטח יחזור למעיין אדם, עומדות שלל אפשרויות. בכל זאת הבחור דובר את השפה. אפשר שהוא ומעיין ינחו תוכנית ליעוץ זוגי או שידוכים ממש מבאסים (או כמו שזה קורה ב"חתונה ממבט ראשון" – שידוכים מבאסים ואז ישר לייעוץ זוגי), ירחרחו את החולצות זה של זו ואחר כך כל אחד של עצמו, ידמעו מהתרגשות ויעלו תמונה לאינסטוש. מצד שני, עם הכישרון שלו לאכול את הראס, תוכנית בישול בהחלט עומדת על הפרק מבחינתו. את כל האופציות הם יוכלו לשדר מחדר השינה שלהם ובין לבין להתרבות. אני לא אצפה בזה.
לירדן, שבמהלך רוב העונה היא רדתה במישהו או התקרבנה לסירוגין , אני מעוניינת להעניק חוויה מתקנת. תוכנית על אמנות סטייל "בחדרי חדרים" של בילי מוסקונה-לרמן, בה היא תפרוש את חזון ה'מימונה במוזיאון' שלה. אין לי מושג מה היא תגיד שם כי לאורך כל השהות שלה בבית היא לא אמרה מילה אחת על אמנות, למרות היותה סטודנטית לאוצרולוגיה, אבל אני בטוחה שהיא תעשה מזה משהו ראוי, ואם לא "מימונה במוזיאון", אף פעם לא מאוחר מידי למיצג מסעיר אחר, "תהילים בפיג'מה". אולי אצפה בזה ואולי לא.
אודליה, הפתעת העונה סו פאר, היא כפי הנראה האדם שחוזר לגרסה הכי קרובה לחיים הקודמים שלו, בישולים וטיפוח משפחה עם ארבעה ילדים וכבאי. אפשר היה לראות עליה אתמול שגם היא בסוג של הלם על כניסתה לחמישיית הגמר, ושהיא תוהה אם מדובר בעבודה של מאפיית קולות מירוחם או שהיא באמת הצליחה להתנחל בלבבות של הצופים. אין לי מושג. אני רק יודעת שאודליה, למרות החסרונות הווקליים שלה, נכנסה לעונה הזאת ללא חת, לא נבהלה מהדיירים הוותיקים, הביאה את עצמה ונפתחה באומץ. הכי מתבקש כמובן לתת לה תוכנית בישול או זמרה או שתיהן, אבל אני צופה לאודליה סוויסה זינוק לחיים הפוליטיים בירוחם היפה, שם היא תילחם בשחיתות, תחביא שוקולדים ברחבי העיר, תסנג'ר מישהו לגלגל לה סיגרים ותיישם את כל מה שתקווה לימדה אותה. סוג של "בית הקלפים" באשה ובלי ההטרדות של קווין ספייסי. למען הסר ספק, אני לא אצפה בזה.
אחרון חביב הוא גדי. לגדי אני לא מעניקה תוכנית כרגע, כי אני לא רואה איך יהיה לו זמן. רק כדי להיכנס הביתה הוא יצטרך לפנות מהכניסה הררי כלים שהצטברו שם במהלך העונה, מהרגע שבו הוא הסכים להרים צלחת בבית האח והיקום קרס לתוך עצמו.
זהו, נפגש מחר (שבת) בגמר הגדול, שבסופו לירון וגיא ימרפקו את הדייר(ת) המנצח(ת), ואנחנו לא נוכל שלא לתהות כמה זמן נגיף הקורונה שורד על קונפטי. תהיו חזקים.
