יש קורונה – אין פרטיות
המעקב של שב"כ אושר בחסות המגפה ובנימוק של שמירה על הציבור. אבל במדינה שתקופת חירום היא מהות הווייתה, מי ערב לכך שהיא תפסיק?
(Photo: Shutterstock)
במלחמה נגד מגפת הקורונה נפתח לאחרונה קרב בין בריאות לפרטיות, ובינתיים הפרטיות מפסידה בנוקאאוט. השימוש של שב"כ באמצעים שמופעלים בדרך כלל ללוחמה בטרור, הפעם כדי לעקוב אחרי חולי הקורונה, מהווה תקדים עולמי. הצעד המהיר הזה, שנכפה עלינו מבלי שהוכחה יעילותו וקבע דה-פקטו מדיניות חדשה בנוגע לזכות לפרטיות, יצר שלוש מורכבויות מרכזיות.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ראשית, המעקב רומס את הזכות לפרטיות ללא חקיקה סדורה וללא דיון מעמיק. בניגוד לארה"ב, שלא מכירה בפרטיות של אזרחיה כזכות יסוד חוקתית (למעט איים בודדים), ובוחרת לתעדף את הכלכלה החופשית, בישראל מעוגנת זכות הפרטיות בחוק יסוד, בחקיקה, בפסיקה ובהקמת הרשות להגנת הפרטיות.
פגיעה זו בפרטיות מסוכנת ומהווה מדרון חלקלק. שב"כ יכול לעקוב אחרינו בכל רגע נתון, לדעת היכן אנו, עם מי נפגשנו ומה אמרנו. בדיחה שנשלחה בווטסאפ לחבר או איום שהוצא מהקשרו עלול מגיע לבעלי יכולת החלטה (במסווה של הגנה רפואית), ולהביא למעצר באשמת פעולת טרור. טעות בזיהוי של תוכנה בהפעלת חברה פרטית (NSO) עלול להביא להליכי משפט. אמנם סעיף 18 לחוק מאפשר הגנה למפרים, אך האם נשמרו כללי הסבירות, המידתיות והזמניות?
שנית, אפשרויות מעקב באמצעות המכשיר הניד הן עצומות. גוגל, אמזון, פייסבוק, אפל ומיקרוסופט (GAFAM) אוספות עלינו את כל המידע המצוי ברשתות, בווטסאפ ובאימיילים. הן עוקבות אחר התכתובות הכי אישיות ויודעות את המיקום המדויק שלנו בכל רגע נתון. אם אמרנו "אילת", מיד הופיעה פרסומת לבתי מלון בעיר. שאלנו "היכן האוזניות?", וקיבלנו הצעות לרכישה. האלגוריתם של הבינה המלאכותית עובד ללא הפסקה, עכשיו גם עבור מדינת ישראל.
אולם החברות הללו, הפועלות מתוך מטרה כלכלית, כפופות לחוקי הפרטיות הבינלאומיים (GDPR) ומקבלות את הסכמתנו. המדינה, לעומת זאת, פועלת גם מתוך אינטרס פוליטי וללא הסכמתנו. בהיעדר גבולות ברורים של אסור ומותר, קל לגלוש לשימוש פסול במידע.
אחרי אישור המעקב: ראיון עם ראש שב"כ לשעבר (צילום: אורי דוידוביץ)
רפורמת "הדירוג החברתי" שנכנסה לתוקף השנה בסין, היא דוגמא לשימוש פסול במסווה של טובת הציבור. 600 מיליון מצלמות אוספות נתונים על התושבים באמצעות מערכות זיהוי פנים ובינה מלאכותית, במטרה לדרג כל תושב ולתת ציון לפי התנהגותו.
אם אזרח סיני עזר לזקנה ברחוב או פרסם פוסט בעד השלטון – הוא יזכה בנקודות. אם קנה אלכוהול או איחר בתשלום חוב, תימנע ממנו האפשרות לרכוש כרטיס נסיעה ברכבת.
הסוגייה השלישית עוסקת בסיכון של מצבי חירום מתמשכים בישראל. בעתות חירום נוטים מנהיגים לנקוט צעדים קיצוניים והאוכלוסייה מגלה גמישות. אף שהנגיף גרם לאחד מהמשברים הגדולים בעולם, לא מן הנמנע שמדינת ישראל, המצויה בסיר לחץ מתמיד, תאמץ את הפרקטיקה הפוגענית לאורך זמן. לאחר שהפעילה את התותחים הכבדים להגנת הבריאות, מה יעצור בעדה מלהפעיל אותם שוב ואף באופן קיצוני יותר?
חובה לפקוח עיניים ולוודא שלא נחצתה נקודת האל-חזור ללא פיקוח ראוי. יש לאפשר את המעקב רק במידה שיעילותו הוכחה, להפעילו רק בהסכמה, לקבוע את זמניותו, לנקוט שקיפות ובעיקר להגביל בחקיקה את הכוח השלטוני לאסוף, להשתמש, לעבד ולאגור מידע עלינו.
- שלומית יניסקי רביד היא פרופסור למשפטים ומומחית בינלאומית במשפט וטכנולוגיות מתקדמות, פרטיות ועבודה, הקריה האקדמית אונו
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
פרופ' שלומית יניסקי רביד
צילום: מאיר קידר
מומלצים
