המשחק בו מייקל ג'ורדן נפרד סופית: "הגיע הזמן"
ב-16 באפריל 2003 שחקן הכדורסל הגדול בכל הזמנים תלה את הנעליים בפעם האחרונה, עם תצוגה בינונית שהזכירה את משחקו הראשון ב-NBA ושרמזה לנו שאולי בכל זאת הוא אנושי. הלילה הזה, פרויקט מיוחד
לכתבות נוספות בפרויקט "הלילה הזה"
פיני גרשון חוזר לנס ז'לגיריס: "כוח עליון"
ציור במוזיאון: המספרת של רונאלדו
נוף מרהיב בדרך לשומקום: המשחק הכי גדול אי פעם
"התסריט המושלם": הזכייה של תיכון חדש באליפות העולם
היריבה לא נתנה לו ממש כבוד. כשג’ורדן תקף את הסל בתחילת המשחק וניסה להטביע, הסנטר של וושינגטון ג'ף רולאנד הוריד אותו לרצפה לדקות ארוכות. חוץ מנעלי האייר ג'ורדן החדשות וכדרור אחד לאורך כל המגר,ש כולל העברת כדור מאחורי הגב וסיום בליי-אפ קליל, לא היה במשחק הזה שום רמז למה שהולך לקרות. אפילו לא הטבעה אחת, הוצאת לשון שתזהיר: הדבר הזה הולך לקלוע בעונה הזו 28.2 נקודות למשחק, ובשנה לאחר מכן השם הכי פופולרי באמריקה יהיה מייקל, ועוד מעט הוא ימכור יותר נעליים מכפי שניתן לייצר במזרח הרחוק, ושש אליפויות, ואלוהות כדורסל.
אבל אז, בערב הזה, אף אחד לא ממש התרגש מזה שפורטלנד העדיפה לבחור את סם בואי לפניו בדראפט. האולם היה מלא רק בשני שלישים מהתפוסה, והוא לא שודר בטלוויזיה. "אנחנו סולחים לך מייקל ג’ורדן. הפעם", כתב בוב סקאמוטו, הפרשן הראשי של העיתון המקומי שיקגו טריביון. בליל שישי הקר ההוא בשיקגו, מייקל ג'ורדן נראה אנושי.
יותר מ-18 שנה לאחר מכן, ב-16 באפריל 2003 ואחרי 1250 משחקים, בליל אביבי של יום רביעי בפילדלפיה, מייקל ג'ורדן שיחק את המשחק האחרון שלו ב-NBA. הוא שוב לבש את הגופיה מספר 23, אבל הפעם במדים הכחולים של אותה וושינגטון שאז כבר נקראה "וויזארדס". זו תהיה הפרישה השלישית של ג'ורדן, אבל בניגוד לשתי הפרישות לפניה, ג'ורדן לא חזר למגרשים לאחר המשחק הזה.
ג'ורדן הגיע למשחק בחליפת שלושה חלקים אפורה, חולצה לבנה ועניבת חרדל מותאמת לגרביים ומשקפי שמש. על הקווים ישבו כוכבי פוטבול גדולים, ביל קוסבי וספייק לי. לפני המשחק מוזס מלון ודוקטור ג'יי העניקו במתנה רכב גולף לג'ורדן והאחרון אף התחבק איתו ארוכות באמצע המגרש. הכרוז של פילדלפיה הציג את החמישיות: בניגוד לנהוג הוא הציג את הקבוצה האורחת אחרונה. פילדלפיה הזמינה במיוחד למשחק את ריי קליי, הכרוז המפורסם משיקגו, שהציג את ג'ורדן בקריאה המפורסמת: "וווווועכשיו, מצפון קרוליינה, גארד, 1.98 מ', מיייייייייקל ג'ורדן".
ג'ורדן ערך מתיחות כשהוצג על ידי הכרוז. כשהתחילה הקריאה הוא נעמד זקוף ולרגעים היה נדמה שהוא לא מבין איפה הוא נמצא. קליי וג'ורדן התחבקו גם הם באמצע המגרש. אלו היו בערך נקודות השיא של הערב. מי שציפה לתצוגה גדולה של ג'ורדן, לפינאלה של 50 נקודות, התאכזב. ג'ורדן לקח עוד ג'אמפ שוט אופייני מהבייסליין או משמאל לקו העונשין, הוא חדר שוב לסל בקלילות והניח את הכדור על הטבעת, אבל איכשהו הזמן לעג לו, הוציא לו לשון. הכל היה נכון, חוץ מהסיומת.
לוושינגטון לא היה על מה לשחק, פילדלפיה שיחקה על מקום בפלייאוף. כמו בכל העונה, ג'ורדן שיחק לצידו של קוואמה בראון, שהיה תזכורת קבועה לכישלון של ג'ורדן כמנהל. מולו שיחק אלן אייברסון שכמו כל כוכב גדול באותה שנה, רצה להדגיש את ההעברה הסופית של השלטון בתצוגת תכלית שכללה 35 נקודות.
מוקדם יותר באותה שנה וושינגטון וג'ורדן טסו ללוס אנג'לס לשחק נגד הלייקרס וגם שם התרחש טקס העברת הלפיד. במשחק הראשון בין הקבוצות באותה עונה קובי בראיינט היה חלש והלייקרס הפסידו. הפעם הלייקרס מחקו את וושינגטון כשבראיינט מסיים את המחצית הראשונה עם 42 נקודות בדרך ל"דאבל דיוס" (כינוי שהדביק ספייק לי למי שקולע 55 נקודות, ככה נקרא המספר בשפת הרחוב. לי נתן את הכינוי למייקל ג'ורדן אחרי שהאחרון קלע 55 נקודות בגארדן במשחק הראשון שלו באולם אחרי החזרה מהפרישה הראשונה).
חזרה למשחק נגד פילדלפיה שהתחילה לברוח. חמש שניות לסוף המחצית ג'ורדן התנהל על קו הרוחב, התחיל לעלות בצד השמאלי של הבקבוק, וכשהשומר שלו רימה, חזר לבקבוק, קיבל את הכדור והטביע את ההטבעה האחרונה שלו, כשהוא מצמק את ההפרש לעשר נקודות. מאמן וושינגטון דאג קולינס הוריד את ג'ורדן לספסל לקראת סוף הרבע השלישי, פילדלפיה ברחה ל-25 נקודות הפרש. באמצע הרבע הרביעי, הקהל המקומי, אחד מהקשוחים והלא סנטימנטליים בכל אמריקה, נעמד על רגליו ודרש מקולינס: "אנחנו רוצים את מייקל, אנחנו רוצים את מייקל". ג'ורדן ישב על הספסל ושיחרר חיוך נבוך. מי שרואה את החיוך הזה מבין שזה מסוג החיוכים שאם אתה לא עושה אותם, אתה מתחיל לבכות.
ג'ורדן חזר למשחק 2:15 דקות לסיום. אחרי 30 שניות פילדלפיה עשתה עליו פאול מכוון, ג'ורדן סיים את הקריירה שלו עם שתי נקודות מקו העונשין. וושינגטון עשתה פאול בכוונה על שחקן פילדלפיה וג'ורדן ירד לספסל כשכל האולם, כולל קבוצתו והקבוצה היריבה, השופטים ו-21,257 הצופים עומדים על הרגליים ומוחאים כפיים במשך שלוש דקות רצופות. הוא סיים את המשחק עם 15 נקודות, 4 אסיסטים ו-4 ריבאונדים, עם 6 זריקות מוצלחות מתוך 15 ניסיונות. מספרים דומים למשחק הראשון שלו ב-NBA, אז לפני יותר מ-18 שנה בחורף של שיקגו. כמו אז, ג'ורדן היה אנושי.
רק פרט קטן "העיב" על האנושיות הזו. שתי נקודות העונשין האחרונות של ג'ורדן בפילדלפיה העניקו לו ממוצע של בדיוק 20 נקודות למשחק. כשג'ורדן השיג את הממוצע הזה, הוא היה כבר בן 40. על מגרש הכדורסל, ג'ורדן הגדיר מחדש את מושג האנושיות.
"זה היה כיף, אני מוכן לעזוב. הגיע הזמן", אמר ג'ורדן במסיבת העיתונאים אחרי המשחק. "הייתי אמיתי למשחק, והמשחק היה אמיתי בשבילי. יש לי עדיין דלק מנטלי, אבל נתתי את כולי למשחק".
לפנייה לכתב/ת 
