בשבילכם, חזרנו להיות גוש שחור אחיד
כל השיח על שילוב חרדים, כל מיליארדי השקלים שהושקעו בהכנסה שלנו לשוק התעסוקה, הכול ירד לטמיון כשמגפת הקורונה הציפה את השנאה
זו כבר לא מלחמה על תדמית. סליחה על הקלישאה, אבל הפעם החרדים נאבקים על זכות הקיום שלהם. זו לא סיסמת בחירות ריקה מתוכן אלא מציאות חיים שרחשה במשך שנים מתחת לפני השטח והוצפה הודות לנגיף הקורונה. יותר ממיליון חרדים הפכו לשק החבטות הלאומי ולאשמים בהתנהלות הממשלתית. בעיות בשנת 2020 פותרים באמצעות שיסוי. התוצאה היא הסגר חסר האחריות שהוטל על בני ברק.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
מקור מרבית ההדבקות הציבור החרדי הוא בהתקהלויות וב"טישים", כמו גם בסעודות פורים שנערכו בחסידויות הגדולות. באותה עת משרד הבריאות התיר עדיין התקהלויות. בערים ובשכונות החרדיות הסתובבו מאות אלפים בחסות ההיתר של משרד הבריאות, ואת שיעורי ההדבקה ראינו שבועיים לאחר מכן. כלומר עכשיו.
כבר לפני שבועיים, כשעוד לא היה ברור לאן הרוח נושבת, קיבלתי נזיפות על כך שאני עוסק בהסברה. כשעיתונאי חילוני מוכר ביקר אותי על העיסוק בכבוד החרדי, הוא השתמש בטיעון שזו לא העת לנהל מלחמות כבוד בזמן שאנשים מתים. "ערך החיים", הוא כתב לי, "חשוב יותר מהכבוד החרדי".
לא הסכמתי איתו. אם בנושאים שלא בהכרח קשורים לפיקוח נפש היו מגלים סולידריות עם המגזר החרדי, אולי הייתי מדבר אחרת, אבל מאחר שגם בנושאים שלא קשורים לערך החיים נמצאים עיתונאים "אובייקטיביים" בצד מאוד מסוים שלא עושה הנחות למגזר החרדי, ברור לי שהקורונה היא תירוץ, אולי סיפור כיסוי, לשנאת חרדים. היום, נוכח ההתנהלות התקשורתית מול המגזר החרדי, אני יודע שזו הייתה אבחנה מדויקת. וכואבת.
ככה נראים הימים האחרונים: מוסדות רפואיים הודיעו על סלקציה מבוססת נראות, בכנסת מגבילים כניסת עובדים תושבי בני ברק, חנויות סירבו למכור מוצרים לאנשים עם חזות חרדית ומפעל לייצור בדיקות קורונה שלח את העובדים החרדים לחופשה ללא תשלום. רק אותם.
מעבר לנזקי השנאה המחלחלת, למה שמתרחש כאן בימים האחרונים יהיו עוד השלכות. למשל, השקעה של מיליארדים ירדה לטמיון. משרדי הממשלה, ובראשם משרד הכלכלה, מוציאים מדי שנה סכומים אדירים למטרות שילוב חרדים בשוק התעסוקה. ההנחה היא ששילוב בחברה הישראלית יביא על הדרך לפתרון של הבעיות הסוציולוגיות האחרות, כי החברה הישראלית תהיה סובלנית יותר לחרדים אם הם יעבדו ויפרנסו את משפחותיהם.
אבל כעת, לאחר שהפכנו לגוש שחור אחיד – הרי איש לא מתייחס אלינו כאל פרטים אינדיבידואליים - זה כבר לא משכנע. אחרי משבר הקורונה יצטרכו להשקיע משאבים רבים רק כדי להחזיר את האמון החרדי בתוכניות השילוב.
ההוכחה היא שאפילו כחרדי שעובד ומפרנס את משפחתו, היחס אליי לא שונה. קוראים לנו "להשתלב" ולהיות חלק מאלה שמניעים את גלגלי המשק, אבל ימי הקורונה הבהירו לחבריי ולי ש"שילוב" היא עוד מילה חסרת משמעות. מה יעזור לחרדי תואר שני במדעי המחשב אם ברגע האמת יתייגו אותו בהתאם לנראות החיצונית שלו, ויראו בו מפיץ מחלות?
גם אם יש מהלכים בלתי נמנעים שצריך לבצע כלפי החברה החרדית, יש דרכים לעשות זאת. מה שבטוח, אלפי חיילים ברחובות בני ברק זו לא הדרך להסביר לחרדים ששומרים עליהם. אם רוצים לעשות סגר כדי למנוע הדבקה המונית, כדאי שמקבלי ההחלטות יבצעו את המהלך הזה תחת תוכנית סדורה שלא תשאיר עשרות אלפי משפחות בכאוס. אם משפחות חרדיות יגיעו רעבות לחג, הסגר יתברר כלחיצה קלה מדי על ההדק. יהיה קשה לסלוח על זה.
- יעקב פלבינסקי הוא עיתונאי "משפחה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
