תתחילו לתכנן איך יוצאים מזה

ישראל לא תעמוד ב-25% אבטלה ובעצירת טיפול רפואי שלא קשור לקורונה. הנגיף פה כדי להישאר, ואין ברירה אלא להתחיל ביציאה הדרגתית מהסגר

פרופ' רפי ביארפורסם: 10.04.20 , 12:03

פרופ' רפי ביאר(צילום: מיקי קורן)

מלחמת העולם בנגיף הקורונה החלה בשלהי השנה הקודמת בסין, ומאז התפשטה בעולם כשלהבת בשדה קוצים. הווירוס, עם יכולת הדבקה גבוהה ותחלואה ותמותה בעיקר בגיל המבוגר, הצליח לראשונה בהיסטוריה לנצל את המודרניזציה, לעלות על מטוסים ללא כרטיס טיסה, לחדור באופן ויראלי לרשתות, לעצור את הכלכלה העולמית ולגרום נזק שאת תוצאותיו איננו יכולים להעריך.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הווירוס לא מפלה בין עשירים לעניים, בין המנהיג והאזרח ופוגע בכולם: בישראל כבר גבה לפחות 92 קורבנות עד כה. ובזמן שבארץ מתו באותה העת כ-8,000 אנשים ממחלות שונות, כשמספר המתים ממחלות ויראליות וחיידקיות אחרות עומד על אלפים, דבר אחד מוסכם על כולם: הווירוס לא ייעלם, ונצטרך להתמודד עם גלים נוספים.

כיום ישראל במצב טוב, הודות לצעדים שננקטו בשלבים המוקדמים: התמותה והתחלואה נמוכה בהרבה מהתחזיות העגומות והמודלים מנבאי הרעות. היו גם תקלות - וצעדים נמרצים בבתי אבות ובקהילות צפופות היו יכולים להתבצע קודם - אך בסך הכול התמודדות מערכת הבריאות כיום היא טובה. העלייה בתחלואה ובתמותה יותר מתאימה להתנהגות לינארית אף שכולנו, גם "שונאי החשבון", קיבלנו שיעורים במתמטיקה מדי ערב ממנהיגינו על מה זה אקספוננט ועלייה גיאומטרית.

אך לא כך מצב הכלכלה: אבטלה של כ-25 אחוזים היא לא מצב שישראל יכולה להסכים לו, אפילו לזמן קצר. עצירת הטיפולים במחלות השגרתיות בבתי החולים למאות אלפי נזקקים לא יכולה להימשך. מפולת כלכלית תגרור אחריה תוצאות הרות אסון לכלל הציבור ולמערכת הבריאות, והיכולת שלנו לשקם רפואה טובה אבל רזה בישראל תידחה לשנים ארוכות.

לכן, חובה עלינו כבר היום, לעסוק בתכנון אסטרטגיית היציאה, שתחל מיד לאחר החג. יש לנצל את חול המועד לגיבוש התוכנית שתכלול הוצאה הדרגתית לעבודה, חזרה הדרגתית של מוסדות החינוך מהגיל הרך ועד האוניברסיטאות, חזרה של פעולות רפואיות נחוצות בבתי החולים הציבוריים. את זה יש לבצע תוך שמירה על קבוצות הסיכון, תכנון של הבדיקות בהתאם, ומעקב צמוד של התחלואה והתמותה. יש להשתמש במודלים מתמטיים לא כדי לנבא עקומות תמותה שנכשלו מול המציאות, אלא כדי לנבא את אותם האזורים בישראל שבהם קצב התפשטות התחלואה מאפשר זאת. מספר מודלים כבר פותחו בישראל, לרבות בטכניון, רמב"ם ואינטל, שיכולים לעזור ולכוון את תוכנית היציאה.

ניתן לצמצם את ההדבקה למינימום בתנאים אלה גם על ידי חבישת מסכות, הימנעות מהתקהלויות ומאכילה משותפת בעבודה והגבלת אירועים המוניים כמו משחקי כדורגל. הציבור בישראל הוכיח אחריות וניתן לסמוך עליו.

במלחמת לבנון השנייה, בתפקידי כמנהל רמב"ם, פעלנו במשך חודש לטפל בחולים תחת אש. גם אז, שבועיים לפני תום המלחמה ובעודנו מטפלים בפצועים, ישבנו ותיכננו את האסטרטגיה ליציאה: בנינו את מתקני החירום, מיון ממוגן ובית החולים התת-קרקעי ל-2,000 חולים, שמשמשים אותנו היום במלחמה בקורונה.

לכן אני קורא לראשי מערכת הבריאות, הכלכלה והחברה ובראשם ראש הממשלה לתכנן מיד את ההתמודדות עם היציאה מהסגר. זו תוכנית שהיא לא פחות חשובה מהתוכנית הרפואית המוצלחת לעצור את המגפה. ההצלחה הכוללת חייבת להימדד גם על ידי ההתאוששות הכלכלית והשפעתה על כלל התרבות והחברה.