תביעה: התחייבה לתת לבתה בית - והתחרטה

אם דרשה לבטל את המתנה בשל "התנהגות מחפירה" מצד בתה, והסתמכה על כך שזו התחייבות אסורה על פי חוק הירושה. בית המשפט הסכים איתה

עו"ד דן (דני) שגב וימר | פסקדיןפורסם: 13.04.20 , 07:21

בית המשפט למשפחה בירושלים קיבל לאחרונה תביעה לביטול ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת זכויות בנכס מאם לבתה: השופט נמרוד פלקס דחה את טענת הבת שלפיה מדובר בעסקת מכר וקבע כי הכוונה הייתה להעניק לה את הבית במתנה לאחר מות האם, ומכאן שמדובר בהתחייבות אסורה לעסקה לאחר המוות.

ב-1989 חתמה האם על ייפוי כוח בלתי חוזר שבמסגרתו הורתה להעביר לבתה את זכויותיה בבית שבו היא מתגוררת עם בעלה. בתביעה שהגישה בשנה שעברה ביקשה האם לבטל את ייפוי הכוח וטענה שהתכוונה להעניק לבתה את הבית במתנה לאחר אחרית ימיה, כדי שבני משפחתו של בעלה לא ישתלטו עליו. אלא שלימים התערערה מערכת היחסים ביניהן, והבת ניתקה עמה כל קשר.

משכך, היא ביקשה לבטל את ההתחייבות מחמת התנהגותה המחפירה. בנוסף, היא טענה שממילא מדובר בהתחייבות לא חוקית שכן חוק הירושה אוסר על ביצוע עסקאות לאחר המוות שלא באמצעות צוואה.

מנגד טענה הבת כי כלל לא מדובר במתנה אלא בעסקת מכר, וכי אמה קיבלה ממנה כספים תמורת הבית. הבת התבססה על לשון ייפוי הכוח שבמסגרתו כונתה "הקונה".

אבל השופט פלקס דחה את טענת הבת לעניין טיבו של ייפוי כוח, חרף לשונו הבעייתית, וקבע כי שוכנע שהכוונה הייתה להעניק לה את הבית במתנה.

(צילום: Shutterstock)

הוא ציין שהיא לא הוכיחה ששילמה תמורת הבית – ויסוד התמורה במקרה הזה משמעותי ביותר, שהרי התשלום הוא הדבר היחיד שמבדיל בין עסקת מתנה לבין עסקת מכר. מלבד זאת, לא נחתם הסכם מכר וייפוי הכוח נערך על ידי התובעת שלא בנוכחות הנתבעת, ואף לא נוקב בסכום התמורה.

השופט הוסיף כי שוכנע כי ההתחייבות על-פי ייפוי הייתה עתידית והמטרה הייתה להעביר את הנכס לידי הבת לאחר פטירת האם. בהקשר זה צוין כי ייפוי הכוח נוסח בלשון עתיד, וכי הבת לא פעלה לרישום הזכויות בנכס ואישרה בעדותה כי מעולם לא ראתה עצמה כבעלים שלו. מנגד, האם ובעלה המשיכו להתגורר בנכס ולנהוג בו מנהג בעלים שנים ארוכות לאחר החתימה על ייפוי הכוח.

לפיכך, נקבע, ההתחייבות לא תקפה לנוכח העובדה שחוק הירושה אינו מאפשר לבצע עסקאות לאחר המוות אלא בדרך של צוואה.

למעלה מן הצורך, השופט הוסיף כי גם בהנחה שההתחייבות הייתה תקפה הוא היה מבטל אותה בשל ההתנהגות המחפירה של הבת כלפי האם. צוין כי די בהתנהגות לא ראויה כדי לקיים את החריג בחוק המתנה המאפשר למעניק המתנה לחזור בו. במקרה הנוכחי, תנאי זה התקיים לנוכח מערכת היחסים הקשה השוררת בין הצדדים.

לנוכח הדברים האמורים, התביעה התקבלה וייפוי הכוח בוטל תוך חיוב הנתבעת בהוצאות של 25 אלף שקל.