אחות מיילדת אלמנה חלתה בקורונה, ילדיה לבד בבידוד
ראפא אבו ג'נאם ממזרח ירושלים, אחות בבית החולים הדסה הר הצופים, נדבקה בנגיף - חודש לאחר שבעלה מת מסרטן. היא בבידוד במלון, וחמשת ילדיה, בני 13 עד 20, נותרו לבד בביתם: "הרגשה מאוד קשה"
ראפא אבו ג'נאם (40), תושבת מזרח ירושלים ואחות מיילדת מבית החולים הדסה הר הצופים, נמצאה לאחרונה חיובית לקורונה לאחר שפיתחה תסמינים לנגיף - וזאת חודש לאחר שבעלה איברהים מת כתוצאה ממחלת הסרטן. חמשת ילדיה, שהגדול בהם בן 20 והקטנה בת 13, נותרו לבדם בבידוד.
נגיף הקורונה - סיקור נרחב ב-ynet
יש לכם סיפור מעניין שקשור לקורונה? כתבו לנו במייל האדום
לאחר מות בעלה, בחרה אבו ג'נאם להגיע לעבודה תוך שהיא מסכנת את עצמה. "לאישה שבעלה נפטר אסור לצאת מהבית ארבעה חודשים, אבל בגלל שאני מפרנסת את המשפחה, קיבלתי אישור לעבוד", היא מסבירה. "חזרתי לעבוד שבוע אחרי המוות כי חשבתי שזה יעזור לי להתאושש, אבל לא חשבתי שאני אדבק בעבודה".
לאחר שלא הרגישה טוב ופיתחה תסמינים של קורונה, לקחו ממנה דגימה. "רופאה התקשרה אליי הביתה ואמרה שיש לי תוצאה חיובית. בכיתי מאוד והילדים שאלו אותי למה אני בוכה, אז סיפרתי להם שאני חולה בקורונה. הם בכו גם, ולא יכולתי לחבק אף אחד. ידעתי שהגוף שלי חלש בגלל שבמשך כמה חודשים לא אכלתי ושתיתי כמו שצריך כי הייתי עסוקה בטיפול בבעלי. זה נחת עליי כמו פצצה".
אבו ג'נאם הועברה לפני כשבוע למלון דן בירושלים לאחר אשפוז בהדסה, ומתמודדת עם הופעה לסירוגין של התסמינים. "היום אני לא מרגישה טוב, היו לי כאבים ושיעול. הייתי בדיכאון כי הרגשתי כמו ביום הראשון של המחלה, כאבים בכל הגוף, חולשה, כאב ראש ושיעול".
אבו ג'נאם מתמודדת לא רק עם הנגיף שתקף אותה, היא נאלצת להתמודד גם עם האובדן של בעלה. "בעלי היה וטרינר, היה איש מקסים ואבא מקסים", היא מספרת. "הוא היה חולה בדיוק שנתיים וחצי, גילינו את זה ברמדאן ב-2017 כשהתחיל אצלו קושי בבליעה. עשינו בדיקות ולקחו ביופסיה, ואחרי שבוע הרופא אמר שיש משהו לא תקין. עשינו עוד בדיקות והוא עבר טיפולים, הקרנות, כימותרפיה וניתוח".
"כשהוא מת חשבתי שנגמרו הצרות, אבל בסוף ימיו התחיל גם עניין הקורונה", מוסיפה אבו ג'נאם. "ביקשתי ממנו שיקפיד על הכללים כדי שלא יידבק וגם אני הקפדתי מאוד. אני לא יודעת איך נדבקתי. הייתי חלשה מאוד וחשבתי שזה הסוף שלי, אבל אני אישה בריאה בדרך כלל".
עכשיו, חמשת ילדיה נמצאים בבית לבד. "האחים והאחיות שלי עוזרים להם קצת, מבשלים להם וקונים להם אוכל כי הם לא יוצאים מהבית", היא מספרת. "אני מתחילה לחשוב מה לעשות עם הילדים ואיך להוציא אותם מהמצב הזה וגם לעכל שאין אבא. הם לא מדברים איתי על אבא. זה מאוד קשה, זו הרגשה קשה מאוד. בעיקר בלילות, אני צריכה את בעלי, הוא תמיד היה לצידי".
לפנייה לכתב/ת 
