"חיות רעות": מגדל הטיגריסים שהרוויח מהמגיפה

"יש לי כזה גם באפור"(צילום: באדיבות נטפליקס)

מעט מאוד אנשים יכולים להגיד שהתקופה האחרונה עושה להם טוב, אולי רק מנכ"ל זום, יצרני אלכוג'ל ואנשים עם OCD שעכשיו צוחקים על כולנו. כולם הרוויחו מהמצב בעקיפין, אבל רק אחד הרוויח את מעמדו החדש בעידן הקורונה ביושר, בגלל מי שהוא, בגלל שהוא האיש שכולנו רוצים לראות בימים נוראיים שכאלה. איש השנה שלנו הוא ג'ו אקזוטיק, רדנק גיי פוליאמורי עם תספורת מאלט, רישיון לאקדח ואהבה בלתי נגמרת לחתולים גדולים. ממש גדולים.

"חיות רעות" (Tiger King), הסדרה הדוקומנטרית אודותיו שעלתה לנטפליקס לפני כשלושה שבועות, הפכה במהירות בזק ללהיט עצום ולתוכן הנצפה ביותר בשירות הסטרימינג. אם השתתפתם השבוע בשיחה שלא עסקה בקורונה, בסגר או בהתנהלות היומיומית עם קורונה וסגר, היא עסקה כככל הנראה בסיפור המטורלל של ג'ו אקזוטיק, שנמצא בימים אלה בכלא בעקבות ניסיון להזמין רצח של פעילת בעלי חיים.

אל תדאגו, זה לא ספוילר. המידע הזה נמסר לכם כבר בדקה הראשונה של הסדרה, בעיקר כי היא לא צריכה את אלמנט ההפתעה – הסיפור הממשי של "מלך הטיגריסים" מלא ביותר טוויסטים והפתעות ממערכת בחירות ממוצעת בישראל. לא תצטרכו יותר מכמה דקות כדי להבין שאקזוטיק המופרע הוא הכוכב הכי לא צפוי של הימים המוזרים האלו.

הערצה מטראמפ הבן ומקים קרדשיאן

הטיפוס המוזר הזה צבר כמה מעריצים מפורסמים, כשבין היתר קים קרדשיאן ווסט, מיילי סיירוס, אדוארד נורטון, ג'ארד לטו וקארדי בי הביעו את אהבתם למלך הנמרים, אבל אין ספק שהתומך הכי גדול של האיש והמאלט הוא אחד, בנו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ ג'וניור. בימים האחרונים טראמפ הבן התראיין למספר כלי תקשורת בנוגע לאובססיה שלו לדוקומנטרי, לג'ו אקזוטיק עצמו ולטיגריסים.

"אני ממש מאוכזב שלא ידעתי שאפשר לקנות טיגריס ב-2,000 דולר", הוא אמר באחד מהראיונות. "זה הרבה כסף, אבל זה טיגריס! זה יכול להיות די קול שיהיה לך טיגריס מסתובב בבית".

בדיעבד, זה די מובן למה דון ג'וניור התאהב בג'ו אקזוטיק – הוא מזכיר מאוד מישהו שדון מכיר היטב, אפילו גדל איתו. כן, יש לא מעט קווי השוואה בין ג'ו לבין הצ'יף הגדול של אמריקה. שניהם מרוכזים בעצמם באורח קיצוני, שניהם בעלי ביטחון עצמי מופרז עד מופרך, שניהם חשים מחויבות חלקית בלבד לאמת ושניהם מחזיקים בתסרוקת בלתי הגיונית בעליל. ג'ו אפילו רץ לנשיאות ארה"ב בשנת 2016, אבל לא ממש הצליח לצבור עדת מעריצים. זאת אומר, לא הצליח עד עכשיו.

מלך הנמרים לא רק מזכיר את טראמפ, אלא בעיקר מסביר את טראמפ. לא האיש, התופעה. הדוקומנטרי עוקב אחרי מספר דמויות מפתח בעולם הסחר הפרטי בבעלי חיים אקזוטיים, ומשרטט באמצעותם דיוקן אחר של אמריקה. אמריקה של רדנקים מאוקלהומה, מנהיגי כתות מדרום קרוליינה, אמריקה של נוכלים מלאס וגאס ושל מכורי מת' משום מקום.

אם בליל ה-9 בנובמבר 2016 שאלתם את עצמכם "מי לעזאזל בחר בו לנשיאות ארה"ב", אז הנה התשובה שלכם רבותיי. זו בטוח לא פעילות זכויות בעלי החיים קרול פאקינג בסקין.

"אל תדאג אריה, לא שמתי לך כלום במים"(צילום: באדיבות נטפליקס)

מאז אותו ליל בחירות מכונן, יוצרים דוקומנטריים רבים יוצאים לחפש את הבוחרים של טראמפ. הרד סטייטס, חגורת התנ"ך (Bible belt), המדינות שטסים מעליהן (Fly-over states) – קראו להן איך שתרצו, עבור אותם יוצרים הם לרוב אותו הדבר. גוש של שמרנים דתיים גזענים נושאי אקדח שונאי שחורים לועסי טבק מדברים מצחיק שלא יודעים מה טוב להם ולכן הם בחרו בטראמפ. נו אתם יודעים, הדרך הפשטנית והלועגת שבה הליברלים מסתכלים על חצי מאמריקה.

הבעיה היא שאף יוצר דוקומנטרי לא באמת יכול לתעד אנשים באופן נקי מעמדה מתנשאת שכזו. רוצים לראות דוגמאות? בדקו את הדוקומנטרים של מייקל מור על טראמפ (Fahrenheit 11/9) או את המסע של אלכסנדרה פילוסי, בתה של הדמוקרטית ננסי פילוסי, ברחבי לב אמריקה (Outside the Bubble); שניהם ליברלים שמתאמצים יותר מדי להושיט יד לצד השני מבלי להבין שהם מושיטים אותה מלמעלה כלפי מטה.

"לא שם חגורה, מה תעשה לי?"(צילום: באדיבות נטפליקס)

אמריקה לפני הכל?

מי שבאמת מעוניין להבין את המדינות, ואת האמריקאים, שבחרו בטראמפ לא ילמד הרבה מדוקואים מעדות "הלכתי לדבר עם כמה רפובליקנים". בשביל לראות את התמונה המלאה צריך להסתכל מבפנים, לא מלמעלה. וכן, זה לפעמים לא פחות ביזארי ממגדל טיגריסים שנשוי לשני גברים.

למשל, הדוקו הנהדר "כדור הארץ שטוח" (Behind the Curve), שצולל במינימום שיפוטיות לעולמם המופלא של מאמיני קונספירציית הכדור השטוח. זה נראה מוטרף, אבל בו זמנית אמיתי לחלוטין, ובעיקר פוקח עיניים. האנשים שמוצגים שם הם אמנם הקיצון, אבל אפשר דרכם לגלות הרבה על אוכלוסיה אמריקאית נרחבת שמאמינה לפורומים באינטרנט יותר מאשר למדיה המסורתית, למדענים, לממשל ולמעשה לכל איש מקצוע באשר הוא.

או שאולי אתם רוצים להכיר יותר את אוכלוסיית עובדי המפעלים שתמכו בטראמפ לאורך הדרך בתקווה שיציל את מקומות העבודה שלהם. תנו צלילת נטפליקס לתוך הדוקומנטרי זוכה האוסקר American Factory, בהפקת הזוג אובמה אגב, ותכירו עובדים אומללים מאוהיו שמנסים להתאגד אל מול הבעלים של המפעל, שהם במקרה סינים ולא מבינים בכלל למה כל האמריקאים האלה לא מתנהגים כמו חיילים טובים. תראו בעיניים שלהם את התנגשות התרבויות שמפוררת את הפרנסה שלהם אט אט. פלא שהם הצביעו למנהיג שמקדם מסר של "אמריקה לפני הכל"?

דוקומנטרים פוליטיים לא באמת מצליחים ללמד כלום על פוליטיקה, רק לחוג סביב אותם פוליטיקאים. אם אתם באמת רוצים ללמוד על אמריקה, צפו בצמד הסרטים התיעודיים שנעשו על פסטיבל Fyre הכושל, או חפשו את הסרט "המציצן" שמגלה כמה השממה האמריקאית תופסת חלק מרכזי בעיצוב האופי של תושבי הבטן הרכה של האימפריה המתפרקת. ובעיקר, צפו ב"חיות רעות" מנקודת מבט פוליטית. למה האנשים האלה בוחרים בטראמפ? כי אף אחד אחר לא מוכן לגעת בבעיות שלהם.