סנדרה או סגורה עכשיו בבית, כמו כולם. את סבב יחסי הציבור לעונה השלישית של הסדרה המענגת שלה ''להרוג את איב'' היא עושה, כמו כולם, בזום או בטלפון. היא שחקנית שמוצאת משמעות פילוסופית בכל שורת דיאלוג, אז אירוע אמיתי כמו מגפה עולמית בכלל מעיף לה את המוח. "אני מדברת עכשיו עם אנשים מכל העולם", אומרת או, "וזה ממלא לי את הלב באופן שלא קורה בדרך כלל כשעושים את הראיונות האלה. נכון שזה עדיין עבודה, אבל סתם לדבר עם אנשים שאני לא מכירה, כשכולנו כלואים ככה, זה משהו שאני אסירת תודה עליו. למדתי להעריך את הקשת הארוכה של החיים, ואת היופי שבסבלנות".
כתבות נוספות לקוראי +ynet:
אולי את היופי שבסבלנות היא לא ידעה להעריך קודם, אבל בטוח שבקריירה הארוכה שלה או הייתה צריכה סבלנות, המון סבלנות. או הייתה בת 32 כשהחליטה שהיא לא מוכנה יותר לגלם דמויות שוליות. זה היה לפני 16 שנה, ובהוליווד של אז - כמו עד לא מזמן - התפקידים הראשיים היו שמורים ללבנים, ותפקידי הסייד־קיק התחלקו בין כל היתר. במקרה של או, שחקנית קנדית ממוצא דרום־קוריאני, היא הייתה החברה השנונה והחתרנית בעלת המראה האסיאתי שאליה רצה הגיבורה לבכות כשרע לה.
יום אחד ב־2004 קיבלה או הזמנה לאודישנים לסדרת בית חולים חדשה בשם ''האנטומיה של גריי''. היא הלכה בלי הרבה חשק. עוד סדרת בית חולים לא נשמעה לה כמו פרויקט החלומות, אבל היא לא הייתה בעמדה של סירוב. לפחות לא סירוב גורף. התפקיד שהונח על השולחן היה זה של ד"ר מירנדה ביילי, קשוחה אבל עם לב זהב - דמות מרכזית למדי באנסמבל עצום.
3 צפייה בגלריה
היא בכלל הייתה אמורה לגלם את ביילי. מתוך ''האנטומיה של גריי''
(צילום: ABC באדיבות yes)
אבל סנדרה או לא התלהבה להיות ביילי, היא רצתה משהו עם יותר בשר, ואולי בפעם הראשונה בקריירה שלה אמרה למפיקים: "איזה עוד דמויות עדיין פנויות?" כמעט כולן היו תפוסות, חוץ מכריסטינה יאנג, מנתחת מבריקה, צינית ומופנמת. או רצתה אותה. המפיקים לא היו בטוחים, אז היא פשוט הלכה הביתה. כמה ימים לאחר מכן הגיע הטלפון מהיוצרת, שונדה ריימס, והשאר הוא היסטוריה של חמש מועמדויות לפרס האמי וזכייה בגלובוס הזהב.
ב־2014, אחרי שהשתתפה ב־229 פרקים, החליטה או לעזוב את מה שהפך לכלוב זהב כלכלי ומקצועי, נינוח ובטוח, אבל כזה שגם היה עבודת פרך של 24 פרקים בעונה. "ההחלטה לעזוב את 'האנטומיה של גריי' אחרי עשר עונות הייתה הצעד המקצועי שאני הכי גאה בו", אומרת עכשיו או, "זו הייתה החלטה מאוד קשה. 'האנטומיה' שינתה את חיי, נתנה לי שקט כלכלי ואף אחד לא הבטיח שיהיה לי עוד תפקיד כזה אי פעם. אבל ידעתי שהפעם אני כבר יכולה להרשות לעצמי לחכות ולבחור. להגיד שכאשר עזבתי חשבתי שחמש שנים אחרי אהיה שוב בסדרת להיט, אזכה בפרסים ואפילו אנחה את טקס גלובוס הזהב? אהה, לא, לא".
במשך שלוש שנים אחרי שעזבה את ''האנטומיה'' אמרה או "לא" כמעט לכל הצעה. פה ושם עשתה תיאטרון ואיזה פרויקט אינדי כדי לשמור על כושר, וחיכתה. וחיכתה. את התסריט לפרק הראשון של ''להרוג את איב'' קראה באמצע רחוב בניו־יורק, ובהתחלה לא הבינה שמציעים לה את התפקיד הראשי. "הרגע ההוא צרוב אצלי", היא אומרת, "כי רק אז באמת קלטתי עד כמה עמוק הפנמתי את זה שאנשים שנראים כמוני פשוט לא מקבלים תפקידים כאלה".
אחר כך הגיעה שיחת הטלפון הראשונה שלה עם יוצרת הסדרה, פיבי וולר־ברידג', ממש שנייה לפני שזו הפכה לחלום הרטוב של הוליווד בזכות ''קראשינג'' ו''פליבג'' שלה. או, שעושה תחקיר רציני על כל תפקיד, הגיעה מוכנה לשיחה והביאה מהבית משפט פליבגי: "בואי נעשה סקייפ ונראה אם אנחנו יכולות להיות מאוהבות, נראה אם אנחנו רוצות להתחתן". לסקייפ התייצבו שתיהן לבושות אותו דבר, וידעו שזה משמיים.
''להרוג את איב''
''להרוג את איב'' באמת שלא יכולה להיות שונה יותר מ''האנטומיה של גריי'', הדמות של איב פולסטרי, אנליסטית בשירות הריגול הבריטי MI5, לא יכולה להיות שונה יותר מכריסטינה יאנג. סדרת המתח והריגול המתוחכמת, המצחיקה, המדממת והאפלה בנתה את אחת ממערכות היחסים הפריקיות והקריפיות ביותר בין שתי נשים שנראו בטלוויזיה. סנדרה או בת ה־48 וג'ודי קומר הצעירה ממנה ב־20 שנה ומגלמת את וילאנל הפסיכופטית, רוצחת שכירה מיומנת, מפלרטטות בין האפלטוני למיני, בין האהבה לשנאה, בין האסור למותר, וכמובן בין נאמנות לבגידה. בשתי העונות הראשונות כל אחת מהן כבר ניסתה לרצוח את השנייה.
בסוף העונה השנייה וילאנל הורגת, או כך היא חושבת, את איב. הכוונה הייתה לייצר תמונת מראה של סוף העונה הראשונה, שבה איב עשתה לה אותו דבר?
"לא בטוח. אני חושבת שניסינו לראות איפה נמצא הגבול של וילאנל, ומתברר שהוא נמצא ברגע שבו איב אומרת לה, 'אני לא רוצה אותך, גמרתי איתך'. גם בחיים כשאת הולכת לתוך האפלה ופתאום אומרת 'לא', ברוב המקרים האפלה תבוא אחרייך. לפעמים כמעט בלתי אפשרי להשתחרר. אפשר לראות על הפנים של וילאנל את ההלם מכך שאיב מעיזה להגיד לה 'לא'. זאת ההזדמנות להגיד שג'ודי קומר היא כישרון נדיר".
אפשר להבין את ההלם של וילאנל. הרי רק כמה דקות קודם היא גרמה לאיב לרצוח מישהו במכות גרזן.
"כן, איב מכורה אליה, או לפחות הייתה, והאפשרות שהיא תפנה לה את הגב מעולם לא עברה בראש של וילאנל. אחד הדברים הכי מעניינים עבורי בסדרה זה שמעל הכול מדובר בדרמה פסיכולוגית על התמודדות עם שדים, יחסים והתמכרות. קראתי שסטטיסטית לוקח לאדם שבעה ניסיונות כדי להצליח להיגמל ממשהו, או לעזוב פרטנר מתעלל. אז לאיב יש עוד דרך לעבור".
מה יש בוילאנל שגרם לאיב להתמכר אליה?
"החיוניות והאנרגיה והכוח והחופש. לאיב לא היה את כל זה לפני שהן נפגשו, היא חסרה סקסיות וחושניות. היחסים האלה כמובן הפכו מעוותים לגמרי, אבל אני חושבת שבסופו של דבר הן יבינו שהן יכולות לסמוך רק אחת על השנייה".
הפלרטוט בין השתיים נותר בינתיים אפלטוני, אבל בעונה שעברה נדמה היה שהמתח המיני עלה מדרגה.
"זו שאלת מלכודת, כי הכותבים תמיד שיחקו על הספקטרום שבין אפלטוני למיני. אני חושבת שאנשים באופן כללי לא יודעים למה הם נמשכים לאנשים אחרים, וזה אחד ההיבטים הכי אהובים עליי בסדרה. ברור שבכל אחת מהן יש משהו שהשנייה צריכה, ולא משנה לי אם חושבים שזו משיכה מינית או לא, מה שחשוב זה להבין את הצורך ההדדי".
שידור הפרק הראשון בעונה השלישית של ''להרוג את איב'' (שתשודר החל מהשבוע, בימי רביעי ב־HOT HBO) הוקדם בשבועיים, כי עשרות מיליוני אנשים בעולם כלואים בבתים ומספקים לסדרות טלוויזיה רייטינג שמזכיר את המאה ה־20. איב, זה לא ממש ספוילר, לא באמת מתה בסוף העונה השנייה, היא מחלימה ומנסה לחזור לחיים הנורמליים והמשעממים שלה. "לפחות בתחילת העונה נראה אותה שבה למקום שמרגיש בטוח", אומרת או, "היא נשארת מאוד קרוב לבית, כמעט מסתגרת ועושה את הדברים הבסיסיים ביותר. אם אתה לומד להגיד 'לא', אתה מקבל ביטחון מחודש. אני מכירה את זה אישית".
סנדרה או נולדה באוטווה, בירת קנדה, להורים שהיגרו לשם בשנות ה־60. כשהייתה בת עשר לקחו אותה אבא ואמא לראות את המחזמר ''אנני'', והעיניים שלה נדלקו. היא ידעה בדיוק מה היא רוצה לעשות כשתהיה גדולה. לאמא הביוכימאית היו שאיפות גדולות הרבה יותר עבור הילדה. או אוהבת להתבדח על הקושי לרַצות הורים דרום־קוריאנים, שבמקרה שלה הם גם דתיים ושמרנים מאוד, אבל גם יודעת שאחת הבעיות הייתה שהיא לא יכלה להראות להם דוגמה לשחקנית ממוצא אסיאתי שהפכה לכוכבת גדולה באמריקה.
''להרוג את איב'' עשתה עבור או משהו שאפילו עשר עונות באחד הלהיטים הטלוויזיוניים הגדולים בהיסטוריה לא עשו - היא העלתה אותה לליגת־העל בהוליווד, איי־ליסטרית לגיטימית, שלא רק אירחה סוף־סוף את ''סאטרדיי נייט לייב'', היא אפילו הנחתה את טקס פרסי גלובוס הזהב, שבמהלכו גם זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר. ההורים שלה ישבו ביציע וראו, סוף־סוף, שחקנית ממוצא אסיאתי שהפכה לכוכבת גדולה באמריקה.
או הגיעה ללוס־אנג'לס מקנדה ב־1996, ולמרות שהייתה מאוד צעירה בתעשייה שמחסלת חלומות בכל שנייה ביממה, אהבה כל רגע, לפחות בהתחלה, עד שהבינה שהוליווד לא ממש מחפשת שחקניות עם המראה שלה. היה לה תפקיד משנה מצוין ב''דרכים צדדיות'' הקלאסי של אלכסנדר פיין - מי שהיה בעלה במשך שלוש שנים במקביל לתחילת ''האנטומיה של גריי'' - ורוב הפרויקטים האחרים שלה נשכחו. ואז הגיעה כריסטינה יאנג ואחריה איב פולסטרי, ועכשיו סנדרה או היא חלק ממועדון אקסקלוסיבי של שחקנים שהובילו שתי סדרות להיט גדולות. ועכשיו היא גם מאושרת. "אני בת 48 ושמחה הרבה יותר מכפי שהייתי בגיל 20", אמרה או בראיון לאין־סטייל, "הגעתי לגיל שבו אני לא שמה זין".
האישה שעשתה אותה - כריסטינה יאנג
את שוב בסדרת מגה־להיט, אבל הכול שונה לגמרי.
"לגמרי־לגמרי, ולא רק כי מדובר בשתי סדרות כל כך רחוקות זו מזו. קשה אפילו לזכור איך בכלל ראינו טלוויזיה לפני 15 שנה, בלי רשתות חברתיות, בלי עשרות פלטפורמות, אפילו סמארטפון לא היה לי אז. יותר מזה, התעשייה לא דומה למה שהייתה אפילו לפני ארבע־חמש שנים, לא רק מבחינה טכנולוגית או הצורה שבה אנשים צורכים טלוויזיה. יש עכשיו פתיחות לתוכן אסיאתי־אמריקאי, יש עניין בלספר סיפורים מגוונים ולאפשר לשחקנים שנראים כמוני להוביל".
ממשיכים לשאול אותך אם תחזרי ל''אנטומיה''?
"כן, בוודאי. שואלים אם אחזור לפרק האחרון של הסדרה, אבל כמו שהדברים נראים הפרק האחרון יהיה בעוד 20 שנה. 'האנטומיה של גריי' זו באמת תופעה מטורפת, ששינתה את חיי בצורה קיצונית. בפעם הראשונה שזיהו אותי ברחוב זו הייתה כמעט פאניקה. כל מה שקרה היה חדש בשבילי כשחקנית וכאדם, וההחלטה להתנתק הייתה מאוד קשה. אבל הצלחתי ואני לא רואה את עצמי חוזרת. ההצלחה של גריי הכינה אותי להצלחה של איב, היום אני מבינה כמה קשה להיות חלק מסדרת להיט, ואני יכולה ליהנות מהמסע עצמו בדרך שאולי לא יכולתי לפני 15 שנה".
פורסם לראשונה: 08:53, 17.04.20
