שתף קטע נבחר

 

סדר עולמי חדש: הספורט אחרי הקורונה

מפיצוח גרעינים בסטריליות ביציעים, איסור גורף לתת כיפים ועד מהפכה בטקס הטלת המטבע לפני משחקים. גיא לייבה מנסה לדמיין את הספורט תחת חוקי הקורונה החדשים

להתנפל על השופט? עבירה על חוק הריסוס

השופט טעה (או שלא) ושלף צהוב במקום אדום? לשחקנים אין אפשרות להתנפל עליו ולירות רסיסי רוק. אגב, הם גם לא יוכלו להתגודד סביבו כי זאת תהיה התקהלות אסורה שתפוזר על ידי המשטרה. רוצים למחות? תעשו שיחת זום להתאחדות לכדורגל, בהנחה שעברו שם למאה ה־21 וכבר לא משתמשים בפקס.

 

"תן לי כיף"? תמחקו מהלקסיקון

ימי חמישי בהיכל כנראה כבר לא יהיו אותו הדבר בלי מוזיקה רועשת ובלי הצגת השחקנים המסורתית עם הצרחות של שי סידי. לתת כיף זה מסוכן כמו לעבור ברמזור אדום, אז לתת כיף לעשרה שחקנים מיוזעים זה כבר להשתגע לגמרי. לפחות סידי לא יהיה צרוד.

 

  (איור: ליאו אטלמן)
(איור: ליאו אטלמן)

 

יד ביד עם הכוכבים? אתכם לבר סימן טוב!

ילדים, כך נטען במשרד הבריאות, הם מפיצי קורונה שקטים. אז להביא 22 כאלה ולעלות איתם יד ביד לכר הדשא (או שאולי רק עם כפפות?) זאת סכנת נפשות שעלולה להסתיים בהכנסת כל הקבוצה לבידוד. סורי ילדים, את רונאלדו ומסי תראו בטלוויזיה. הדשא חייב להיות סטרילי לחלוטין.

 

עץ או פלי? רק עם מטבע שעבר חיטוי

ההחלטה הגורלית של כדור או שער שבדרך כלל מוכרעת בהטלת מטבע תיאלץ כנראה לעבור מהפכה. אין שני מטרים בין השחקנים לשופט והמטבע עלול להיות מזוהם. מספיק שהשופט לא ישמע מה אחד הקפטנים בחר, והוא ייאלץ ללחוש לו את זה באוזן - הלך המשחק. עץ או פלי? אל תנסו את זה בבית.

 

חגיגות גביע? רק בלי ידיים

לידיעת הפוליטיקאים: שורת המכובדים (והנדחפים) שמעניקה את הגביע בדרך כלל מורכבת מאנשים מעל גיל 60, שכידוע לכולנו נמצאים בקבוצת הסיכון. לכן ניאלץ לוותר על לחיצות הידיים והעברת הגביע מיד ליד. אולי בכלל רובוט או רחפן יעניקו אותו לשחקנים הנרגשים.

 

  (איור: ליאו אטלמן)
(איור: ליאו אטלמן)

 

ספסרים? תחפשו עבודה אמיתית

יש גם צדדים חיוביים. אלפי אנשים מקומבנים יאבדו את פרנסתם כי לא יהיו כרטיסים למכור במחירי שחיטה לאוהדים המסכנים שלא הצליחו לקנות באינטרנט כי המחשב בדיוק נתקע. אם המשטרה לא הצליחה, לפחות הקורונה עשתה את זה. תמצאו עבודה אמיתית.

 

ליגת האלופות על הבר? היו זמנים

עוד דבר מעצבן שנפרדנו ממנו. תמיד יש את החבר הזה שגורר אותך לראות ליגת האלופות בפאב שלא ערוך לשידורי ספורט. הווליום תמיד גבוה מדי, המסך קטן מדי או מטושטש ועד שהבירה מגיעה היא כבר בטמפרטורת החדר. שלא לדבר על המוזיקה מחרישת האוזניים ששמים לך במחצית, תנו לשמוע פרשנות.

 

הכדור עף ליציע? תביאו לבד

שחקני הטניס ייאלצו להתרגל למציאות חדשה שבה הם אינם מלכים מורמים מעם שעושים בשבילם הכל. יורד גשם במהלך ההפסקה? תתכבדו בלפתוח מטרייה שהבאתם מהבית. הכדור עף ליציע? לכו תביאו לבד, אף אחד לא עובד אצלכם יותר. ברוכים הבאים לעולם האמיתי.

 

  (איור: ליאו אטלמן)
(איור: ליאו אטלמן)

 

סלפי? רק ממש ממש מרחוק

ראית את השחקן האהוב עליך בבית הקפה? תפסת אותו מתאמן בפארק הסמוך לביתך? שמור שני מטרים בבקשה ואל תתקרב. אז הפסדת אלפי לייקים, ביג דיל. מקסימום תצלם אותו מרחוק ותשלח בקבוצת הווטסאפ של המשפחה.

 

גרעינים? רק בלי כיבודים

תתחילו להתרגל, כל אוהד ביציע ושקית הגרעינים הסטרילית שלו. עכשיו נסו לפצח בעצמכם את כל השקית שאירגנתם מראש, כי הרי לא תיתנו לאף אחד להכניס את היד.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
איור: ליאו אטלמן
ספורט אחרי הקורונה
איור: ליאו אטלמן
מומלצים