חייכו! מצלמים אתכם. ומרביצים לכם
קו ברור, גם אם עקום, מחבר בין המצלמות שצצו ליד ביתי לבין האלימות המשטרתית השבוע, המעקב השב"כי והתפוררות הפרדת הרשויות
בליל הסדר יצאתי מהבית בעג'מי כדי לרדת לים, שבמקרה שלי נמצא בתחום ה-100 מטר, ואז גיליתי שבתחום ה-20 מטר מהבית הציב מישהו על המדרכה עמוד ענק עם פאנל סולארי ומתחתיו מצלמות מעקב. זו עג'מי, ויש פה לא מעט צלמים חובבים שזקוקים למצלמות כאלה מסיבות פרוזאיות. אבל העמוד הזה לא נראה חובבני, ותהיתי מתי ואיך הגיעה משאית מנוף שהניחה את הקונסטרוקציה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
התקשרתי ל-106 והתלוננתי על העמוד הענק והמכוער באמצע אחד הרחובות הכי שקטים ביפו. כמו שאני לא מסכים ששכנים יכוונו מצלמות על הבית שלי, כך אני לא מוכן שיזהמו את המרחב הציבורי. עניין של אסתטיקה. ופרטיות. זו אחת הסיבות הטובות לרצות דמוקרטיה.
אלה זמנים רגישים והרשויות השונות מליאות ברגישות אכיפה. איש הפיקוח העירוני החביב שהגיע די מהר אמר שאין לו מושג מי הציב את העמוד, אבל זו לא העירייה. הוא הבטיח תשובה והלך לדרכו. אני המשכתי לים ובדרך, על רחוב קדם, ניצב עוד עמוד כזה. ושם אין שכנים. וזה היה מוזר להפליא.
ביום ראשון התקשרו מהפיקוח ואמרו שהם ביררו והמשטרה היא שהציבה את המצלמות. תהיתי לעצמי במה זכיתי ולמה דווקא אני, אז הלכתי לחבר גוגל ומצאתי שכבר ב-2013 ביקשה המשטרה למקם כאן מצלמות אבל העירייה הציבה תנאים ומגבלות מאוד מפורטות, כאלה שאסרו לעשות זאת ללא אישור ותחת פיקוח מחמיר.
ואז קרה המוזר מכל: ביום שני בבוקר קיבלתי טלפון מהפיקוח בעירייה, ואמרו לי ש... אהה... בעצם... אנחנו הצבנו את המצלמות, ולא המשטרה.
שלחתי שאילתה לדובר העירייה איתן שוורץ, שבתגובה מנומסת הסביר לי שמדובר במצלמות ביטחון שהותקנו "בתיאום עם משטרת ישראל" בארבעה מיקומים: רחוב ולנסיה, רחוב מנדס פרנס ושני עמודים בחניית חוף גבעת עלייה. כמעט נרגעתי.
וזה קצת מוזר שדווקא המשטרה מרשתת ככה את הרחובות, כי בימים האחרונים הפיד שלי קורס תחת עומס סרטונים שמתעדים אזרחים שנעצרים באלימות על הפרה – מסוכנת עאלק – של הגבלות הקורונה. בחסות הנגיף אובד חוסנה וביטחונה של החברה הישראלית, והמשטרה הופכת למיליציה בריונית.
ת"א: אישה נלקחה לתחנת המשטרה לאחר שצעדה ברחוב אלנבי עם ספרים בידיה- וסרבה להזדהות. פקח של סיירת סלע העירונית, כששוטרת לצידו, תיעד את ההתרחשות המוזרה בנייד: "גברת, את כרגע קנית ספרים. אסור לקנות ספרים עכשיו בעקבות תקנות משרד הבריאות".
— איתי בלומנטל Itay Blumental (@ItayBlumental) April 13, 2020
צילום: מור שעל @ynetalerts pic.twitter.com/UK63pf9Df9
יש שלוש רשויות בדמוקרטיה: הכנסת המחוקקת, הממשלה המבצעת והשופטת שאמורה לוודא שהחוק מתקיים. אלא ששתיים מהן לא באמת עובדות, כי בפועל אין כנסת כבר שנה, והרשות המבצעת היא ממשלת מעבר שהנאשם העומד בראשה עושה מה שבראש שלו, כולל הפעלת שר המשפטים הזמני למדי לשיתוק מערכת המשפט, ועל הדרך השארת המשטרה ללא מפכ"ל, כדי שמחליפו המיועד יבין איזו יד מאכילה אותו ומי יכריע אם הוא יקבל את התפקיד יום אחד.
מה הפלא שבאווירה כזו, עם מערכות לא מתפקדות, ובחסות נגיף קטן שמועצם על ידי מי שיש לו עניין להעצים אותו, המשטרה יוצאת מדעתה?
כולם ראו השבוע את השוטרים שעצרו את הצעירה האומללה שיצאה לקנות ספרים כדי להפיג את הסגר. נער אחר חטף מכות בבת ים וגם זה תועד. אנשים אכפתיים ומודאגים שהפגינו ליד הבית של גבי אשכנזי חטפו דוחות עתק. שידור תפילה בבני ברק הופסק במבצע הירואי. רבים אחרי סיפרו ברשתות על ההטרדה האלימה של לובשי מדים.
במדינה שבה ראש ממשלת מעבר, שר בריאות ונשיא מפרים בזחיחות את ההנחיות של עצמם, אפשר להניח שההוראות האלה היו מפוקפקות מלכתחילה, אז השוטרים מוזמנים לשתות משהו קר ולהפסיק להתנהג ככלבי תקיפה.
משטרה אלימה, עירייה שמשתפת פעולה במצלמות מעקב, היתר לשב"כ לעקוב ולחטט בחיינו – אלה בדיוק הנגיפים שהורגים דמוקרטיות. ובנגיפים, כמו שאומר ראש ממשלת המעבר המושחת לכאורה שלנו – צריך להילחם. עניין של בריאות. חיים ומוות.
- צור שיזף
הוא סופר ועיתונאי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
