דיכאון אחרי ליגה
התלות באהבת הקהל שאיננה פתאום, הגאווה שנפגעה, התהילה שנעלמה, השגרה שהתהפכה והחשש מגורל הקריירה. גם כסף גדול בבנק ובתים מפוארים לא הופכים את הייאוש ליותר נוח כשלוקחים ממך את הריגוש היומיומי: ברחבי העולם מתגברים הדיווחים על כדורגלנים שסובלים מבעיות נפשיות ופונים לעזרה
בתקשורת ברחבי העולם מתגברים הסיפורים והמספרים המצביעים על דיכאון של כדורגלנים. בגרמניה כינו את הנושא "מגפה משנית" לקורונה; בצרפת, שם נשלח משאל לכדורגלנים מקצוענים, דיווחו קרוב למחצית מהם על סימני דיכאון; מחקר שפורסם באוסטרליה מצביע גם הוא על זינוק בתסמיני דיכאון אצל כדורגלנים מקצוענים במדינה, כשלא פחות מ־58 אחוזים דיווחו על סימפטומים של חרדה.
"לשחק כדורגל לא מציל אותך מלהיות לא מאושר", אמר פיליפ לפון, יו"ר ארגון השחקנים בצרפת, לעיתון "לה פריזיאן". למרות שכדורגלנים הם לרוב עשירים וגרים בבתים גדולים עם חצר ומותרות נוספות, זה לא אומר שהם חסינים לבעיות נפשיות, ודאי במשבר העולמי הנוכחי.
למתבונן מבחוץ, שחי בתנאים נוחים הרבה פחות, סיפורים על דיכאון של סלבריטאים מפוצצי כסף ותהילה יכולים להישמע מוזרים, אבל אצל ספורטאים בענפים פופולריים, בעיקר כדורגלנים, יש דווקא כמה סיבות המוגדרות כמזרזי דיכאון במצב הנוכחי, זה של ריחוק חברתי. בראש ובראשונה הם רגילים לאהבת הקהל, גם ברחוב ובטח במגרש. זה מה שמניע רבים מהם, אותה שאגה אחרי מהלך גדול.
המוקד מוצף שיחות
יש זרזים נוספים. הכדורגלנים רגילים לביצוע פעילות ספורטיבית מוגברת, ברמה יומית, ולרוב מספר פעמים ביום. ירידה בפעילות משפיעה עליהם גם כימית, הרי ידוע שיש קשר בין אושר לפעילות גופנית. בנוסף, ישנו חוסר ודאות עצום לגבי מקום העבודה שלהם. זה נכון לכולם, לא שייך רק לכדורגל, אבל ככל שהזמן חולף מתברר שגם כאשר המשק יחזור לשגרה מסוימת, הכדורגל לא ישוב איתו. וגם כשיחזור, כמובן שהוא לא ייראה אותו דבר (השינוי העיקרי, כמובן, הוא יציעים ריקים), וכל תחזית מלמדת על קיצוצים נרחבים במשכורות השחקנים.
"כדורגלנים, במיוחד המפורסמים, זקוקים לתיקון במקום ההופעה שלהם מול קהל", הסביר פסיכולוג הספורט סטיב פופ, שסיפר שכבר בימים הראשונים להנחלת הריחוק החברתי בבריטניה הוא קיבל בערב אחד שיחות טלפון מכ־50 כדורגלנים. "הם רגילים לרוטינה, לשגרת אימונים ולכך שמגישים להם לו"ז מסודר לכל רגע. במובנים רבים כדורגלנים הם אנשים אובססיביים שעושים את אותו הדבר יום אחר יום והחיים שלהם לא אותו דבר ללא החזרתיות הזו. קחו מהם את תשומת הלב או את הרוטינה היומית והם ייפלו לתוך בור מפחיד".
בעבר כדורגלנים היו נמנעים מלדבר על הבעיות הנפשיות, ומקרים של שחקנים שנזקקו לאשפוז או אפילו התאבדו כדוגמת השוער הגרמני רוברט אנקה התקבלו בהפתעה גמורה.בשנים האחרונות המודעות גדלה, וישנה הבנה שבאופן כללי ספורטאים חשופים יותר למשבר נפשי פתאומי כתוצאה מלחץ לרצות את כולם בעבודה ואולי בעיקר בגלל פציעות או שינויים דרסטיים אחרים. משבר הקורונה מעצים זאת.
הארגון הסקוטי "Back Onside” הוקם כדי לעזור לבריאות הנפש של כדורגלנים. הארגון עשה עבודה מבורכת, כמובן, אבל מעולם לא היה עמוס בעבודה. עד שהגיע הנגיף. עכשיו מקבלים במוקד עשרות שיחות, ואחרי שעמד בפני סגירה בגלל היעדר תרומות (בריאות נפשית של כדורגלנים אינה עניין שמדברים בו מספיק ביומיום) הגיע מגן ליברפול אנדי רוברטסון ותרם סכום משמעותי כדי להשאירו בחיים, ואף להגדילו. "בשבוע האחרון הדרישה לעזרה עלתה באופן משמעותי עד שכמעט קרסנו", אמרה לעיתון "הטיימס" לי אמרסון, מייסדת הארגון, כבר לפני חודש. לפי Back Onside בחודש מארס בלבד הוגדרו ארבעה כדורגלנים בסקוטלנד תחת סכנת התאבדות.
במחקר חדש של ארגון הכדורגלנים העולמי נמצא ששלושה מתוך ארבעה כדורגלנים וכדורגלניות שהשתתפו בו חוששים באופן מהותי לקריירה שלהם. "בריאות הנפש היא עניין רציני כרגע", קבע מזכ"ל הארגון יונאס באאר־הופמן. "יש המון כדורגלנים צעירים שנמצאים מחוץ למדינה שלהם, בלי המשפחה שלהם".
פחד מהמועדונים
מי אמור לעזור לאותם שחקנים צעירים המרוחקים מהמקום שבו גדלו ואולי נמצאים לבדם, ללא המשפחה, ללא החברים? שחקנים בכל העולם התבקשו בתחילת המשבר להישאר במדינה שבה הם משחקים כיוון שהייתה מחשבה שעוד יהיה אפשר להתאמן. ואז השמיים נסגרו, הסגרים נקבעו והעולם השתנה. כן, היו כאלה שברחו, בין אם במטוס פרטי ובין אם בנסיעה של יום או יומיים, העיקר להיות עם אבא ואמא, אבל הם אינם הרוב.
קבוצות הכדורגל לא מתאמנות, ואצל חלקן כל העובדים נמצאים בחופש מוחלט, אבל האם למועדונים אין אחריות לעזרה כלפי השחקנים?
יש כאלה המציעים תמיכה מקצועית בתחום בריאות הנפש אונליין, אבל הם מעטים יחסית. במקביל, ישנם אנשי מקצוע הקוראים לקבוצות לדאוג לשחקנים בכל מחיר, כיוון שלפגיעה במצב הנפשי במהלך משבר הקורונה עלולה להיות השפעה ארוכת טווח.
גארי בלום, פסיכותרפיסט ספורט ידוע, סיפר שרוב הפניות לתמיכה מגיעות אליו מהסוכנים כיוון שהשחקנים עצמם חוששים שהמעסיקים שלהם ישמעו על תחושותיהם. "למועדונים יש תפקיד עצום בדאגה לשחקנים", קבע בלום. "אני קורא להם לקשר בין פסיכולוגים לשחקנים. זו תקופה לחוצה עבור ספורטאי עילית שרגילים להיות במרכז החברה ופתאום כל עולמם התהפך".
לפנייה לכתב/ת 
