הזמן שלנו נגמר

צעדים כגון בדיקות, איתור מהיר, בידוד, היגיינה, חקירה – נועדו לחסוך את ההסגר ולחיות בלעדיו. אבל זה לא קרה. הטור המלא מחר ב"ידיעות אחרונות"

נדב אילפורסם: 16.04.20 , 12:02

(צילום: מוטי קמחי)

הממשלה נאבקה בקיום בדיקות קורונה. זה כבר לא משנה איזה פקיד, או פקידה, ניהלו את הקרב הזה. זה על הממשלה. נעשו מאמצים כבירים לעכב את הרחבת יכולת הבדיקות, ובכלל זה קמפיין שהסביר שאין טעם בבדיקות בכלל. נושא אשפוזי הבית של חולי קורונה הפך למוסכמה מוחלטת, והתוצאה היא, בין היתר, בני ברק.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

"מסכות? לא צריך אותן", אמרו במשרד הבריאות. מערך חקירות אפידמיולוגי נרחב לא הוקם. לא הוקם מטה אחיד לניהול משבר הקורונה, אלא ההפך: הגדילו את המטבח וצירפו עוד טבחים. כל אחד עם משימה אחרת. חמ"ל רכש. מרכז הערכה. מכון מקורב למשרד הבריאות. צוות בדיקות.

ראש הממשלה סירב בעקביות למנות פרויקטור יחיד לאירוע, או לחלופין, להחליף את שר הבריאות. הממשלה, שהתחילה כל כך טוב, ניהלה קרב נגד הבדיקות, קרב נגד המסכות, קרב נגד פיקוד אחיד לאירוע וקרב נגד הוצאת החולים מהבתים. תורת הלחימה האסייתית, זו שמאפשרת לטייוואן או לדרום קוריאה להמשיך לנהל את כלכלותיהן יחסית באורח נורמלי, נזנחה.

ועכשיו הזמן נגמר. הוא נגמר כי ישראל לא יכולה לאפשר לעצמה עוד עשרות מיליארדים, ומשום שכולם יודעים שהעקומה השתטחה. והוא נגמר כי לבד מכל הכשלים האלה, כשל נוסף היה של ההסברה. בממשלה התמקדו בחינוך ובסיסמאות, במחמאות הדדיות בכל מסיבת עיתונאים, אבל בחזית לא הוצב אדם אחד שייתן תשובות מדעיות ורפואיות. לא הוצגה תוכנית מסודרת עם שלבים שונים לציבור, ולמנהרת הבידוד לא התווספה שום תאורה בסופה. נוצר ואקום אדיר לתיאוריות קונספירציה ולפייק ניוז פסבדו-מדעי. הריבים הכמעט-גלויים בין בכירי משרד הבריאות והגירעון בדוגמה אישית לא סייעו.

ולכן מה שיקרה עכשיו הוא מה שתמיד קורה כאשר ישראל מצויה בחירום: התארגנות בתנועה. בניית פתרון בסגנון מקגייוור, עם קופסת גפרורים וחתיכה של מסטיק. מהסגר יתחילו לצאת, ובמקביל יבנו את מערך הבדיקות בצורה סדורה יותר, את מערך החקירות האפידמיולוגי, את ההסגרים המקומיים שיחליפו הסגר כוללני, שתלטני וטיפשי.

צעדי המדיניות שעליהם נכתב בעמודים אלה – בדיקות, איתור מהיר, בידוד, היגיינה, חקירה – נועדו לחסוך לנו את ההסגר. לחיות בלעדיו. זה לא קרה. ועכשיו, השעון שהיה צריך לתקתק בשבועות האחרונים יתחיל לתקתק, אבל תוך לקיחת סיכונים גדלים והולכים.

האם זה מחויב המציאות? נראה שלא. אבל זה מה שעומד לקרות, וצריך גם לקרות: את הסגר המלא צריך להתחיל ולהסיר, ואת האמצעים האלה צריכים להוסיף במהירות ובדחיפות. ישראל במצב טוב ביחס למדינות רבות בעולם, ויש לה סיכוי מצוין לצאת מהמשבר הזה – למרות העיכובים המיותרים הללו – עם מספר קורבנות נמוך מקורונה. בוא נדאג עכשיו גם לקורבנות האחרים.

הטור המלא יתפרסם מחר במוסף לשבת ב"ידיעות אחרונות"