"הילדים מטפסים עליי לפעמים בשיחות זום"
למרות שנראה שאנחנו מתקדמים לשוויון בין המינים, הקורונה החזירה את ההורים הביתה, ובמשפחות מסוימות גם את חלוקת התפקידים המסורתית. מה עושים כששני בני הזוג צריכים לעבוד? ולמה בחלק מהמקרים נשים מוצאות את עצמן מוותרות על הקריירה בלית ברירה?
בסוף השבוע עלתה מודעה של משרד הבריאות עם המלצות לשמירה על בריאות נפשית, עם איורים של אישה שמג'נגלת בין כל עבודות הבית וגבר שמטפח תחביבים, מרגיע את אשתו ושומר על קשר עם חברים קרובים.
מהר מאוד עלו מאות תגובות בעמוד הפיסבוק, בסגנון: "למה נשים צריכות להפוך לקריקטורה של משפחה וקריירה משנות החמישים?", "הולכת לתפור את הגרביים של בעלי" ו"אופס, למה אני בכלל בפייסבוק? אני צריכה לחזור מהר מהר למטבח". תוך כמה שעות כבר עלתה מודעה חדשה עם איורים המראים שוויון בין האם והאב.
מתוך מודעות משרד הבריאות:
המודעה היא רק סימפטום של המצב. אנחנו רוצים להאמין שהתקדמנו משנות החמישים ושהורים כיום עובדים ובמקביל חולקים את המשימות בבית, אבל מסתבר שקל מאוד לטלטל את הספינה. "ככל שהזמן עובר, גברים יותר מעורבים ושותפים במשק הבית, אנחנו רואים שנוצר שינוי", אומר גיל תמיר, עובד סוציאלי, פסיכותרפיסטית קוגנטיבי התנהגותי.
"אולם, בזמני משבר, יש לנו נטייה לחזור אחורה. קורונה היא תקופה של משבר. כיום, הגברים בתפקידים ניהולים יותר מאשר נשים. רואים את זה בצורה מובהקת, כשמוציאים עובדים לחל"ת, יוציאו את העובדים ולא המנהלים ולכן הרבה נשים בחל"ת. בכוחות הבטחון רואים בצורה מובהקת יותר גברים. המצב קצת מחזיר ואתם לתקופה המסורתית שבה הגבר הוא המפרנס".
"הבית קורא לי"
"בעלי ואני עובדים במשרות מלאות", משתפת לורה טלינובסקי, אמא לשניים בני שלוש וחצי וחמש מחיפה. "אני עובדת כסמנכ"ל במכון שחרית ובן זוגי מנהל ארגון חינוכי גדול. בטרם הקורונה, שנינו עבדנו מחוץ לבית. הייתי חוזרת כל יום בין חמש לשבע בערב, חלקנו ביננו את השבוע, פעם בשבוע סבתא אספה, לפעמים יום ביבייסיטר, שכנים, ופתאום ארבעתנו ביחד כל היום".
איך התמודדתם עם השינוי בתקופת הקורונה?
"בהתחלה היה הרבה לחץ, הרגשתי כמו בהישרדות. היינו צריכים לתפקד בשתי גזרות: בית וילדים. שנינו עברנו לעבוד מהבית, עבודה אינטנסיבית, ולקח זמן להסתגל. חלקנו את המשמרות - הוא עובד בבוקר ואני עם הילדים ואחר הצהריים אני עובדת, העברתי את הפגישות לשעות האלו".
טלינובסקי מספרת שהיא לא עובדת בחדר נפרד, אלא בפינת עבודה. "זה לא אידאלי, מטפסים עליי לפעמים בשיחות זום", היא אומרת. "אני עם חצי אוזן לבית, הבית קורא לי. תוך כדי עבודה לפעמים מסדרת כלים במדיח, מורידה כביסה. קשה להתנתק בבית, הזמן הכי טוב הוא כשהבן זוג שלי יוצא איתם ליד הבית.
"למרות הכל, אני הכתובת הראשונה עבורם. בפסח ירד העומס והרגשתי שלווה. להיות יותר ביחד, ליהנות מזמן איכות עם הילדים. הכרנו את ה-100 מטר ליד הבית, יש זמן איכות. מרגישים את ההתפתחות האישית של הילדים,.הקטן התחיל להגיד משפטים, הגדולה שנמצאת בגן לשוני, למדה עוד את השפה הרוסית דרך היוטיוב".
מה דעתך על המודעה של משרד הבריאות? את חושבת שהיא משקפת אתכם?
"אני פמיניסטית והפעם צחקתי מהמודעה. המציאות היא שיש נשים בבית בהסגר והבית יותר קורא להן מהגברים. זה קצת משקף את המציאות שלי, דילמה אינסופית. אני חושבת שיש הבדל בין לדבר פמיניזם לבין להציג פמיניזם, והתמונה מציגה את המציאות כמו שהיא עכשיו לעומת מה שאנחנו רוצים שיקרה".
את מרגישה שיש שינוי אצלכם מאז הקורונה?
"הילדים מחוברים אלי, אבל בתקופה הזו כשאבא שלהם בבית הם התחברו אליו, נהיה יותר שיח. הקטן למשל התחיל לטייל איתו לבד בסביבה, משהו שבעבר לא בטוח היה קורה, הוא נפתח יותר לאבא שלו. ברמה המקצועית, אני מודה שבהתחלה קצת נלחצתי איך נצליח לתמרן, אבל הימים האלו שינו את הגישה שלנו - להפחית עומס בעבודה. אני מרגישה שאנחנו הורים טובים יותר".
קראו עוד:
איך הבידוד משפיע על אוצר המילים של הפעוטות?
פתאום אבא בבית במקום בנסיעות לחו"ל
"במקום בישולים - סבתא נתנה כרטיס אשראי"
"הנשים יצטרכו להמשיך לתמרן"
"זה מצב מורכב שלוקח זמן להבין ולהתרגל אליו", מתייחסת הילה דור-ברוור, עובדת סוציאלית, מדריכת הנקה ומנחת קבוצות. "אם עד עכשיו, שעות העבודה היו מוגדרות, היינו חוזרות הביתה מהעבודה ומג‘נגלות, עכשיו אנחנו צריכות להיות גם וגם וגם: גם מענה ללימודים, לעזור עם הלמידה מרחוק, הקטנים לא תמיד מצליחים, ובמקביל יש לנו טלפונים מהעבודה.
"אנחנו גם משמשות כדמות מחנכת, גם צריך לטפל בילדים והמון התעסקות סביב אוכל שהפכה למרכזית בתקופה הזו. בקרב הקטנים, גם כשאמא עובדת מהבית, קשה להם להפנים שהיא בבית ושאסור להפריע".
יש שוני בין אבות לאימהות?
"זה משתנה, האוכלוסייה מאוד מגוונת. יש גברים שעובדים מהבית, אבל לרוב הם יעבדו בחדר סגור כשהאישה היא גם וגם. אחרים חיוניים ועובדים מחוץ לבית. יש תחושה שבמבחן המציאות, כשיחזירו את המשק, המסגרות יחזרו ככל הנראה באופן חלקי, הגברים שלרוב במציאות הם המפרנסים העיקרים יחזרו לעבודה ואילו, הנשים יצטרכו להמשיך ולתמרן, לתת מענה 24/7 רגשי וחינוכי, הנשים נמצאות בחזית.
"המודעה של משרד הבריאות לא משקפת מציאות. השטח מדבר אחרת והעובדה היא שהם יצאו עם מודעה חדשה בעקבות ההדים שהמודעה הזו יצרה. יש שוני בהתייחסות של נשים וגברים בבית. המהפכה הפמיניסטית לא דילגה עלינו. נשים עובדות בכל מגוון התפקידים, נכון יש עדיין פערי שכר נכון יש עדיין מקצועות 'נשיים' אבל החברה צועדת קדימה.
"אין עדיין שוויון אבל התנועה היא כן לכיוון. הקורונה לקחה אותנו קצת אחורה מכל מיני סיבות, בין היתר בגלל מקבלי ההחלטות. להבנתי, יש פער בין מי שקובע את המדיניות לבין מה שקורה בשטח, ולצערי מי שייפגע מכך הוא הנשים, אבל זה לא בגלל שבתוך הבתים ברמת המיקרו אין שינוי, אלא בגלל שברמה הפוליטית המדינית החברה שלנו הולכת אחורה ולא קדימה".
"ילדים רואים הכול"
"הורים שרגילים לעבוד מחוץ לבית, צריכים לאפשר לעצמם תנאים: לסגור מרחב בבית לטובת ההורה ולהגדיר לוחות זמנים", אומר תמיר. "בנוסף, הם צריכים ליצור כללי התנהגות. לילדים קטנים קשה לעשות את ההפרדה בין הבית לעבודה. אני ממליץ להגדיר שגרה שבהם יש שעות מוגדרות לעבודה ולזמן עם הילדים. להכין רשימת מטלות ולסמן, כדי שנוכל לעקוב.
גברים חווים קושי כמו נשים?
"גברים חווים מצוקה כמו נשים, רק שהם מבטאים אותה בצורה אחרת. לעיתים דרך כעסים. הם יעבדו יותר שעות בעבודה, גם אם לא צריכים, עלולים לחוות התפרצות כעס, מרגישים שמצפים מהם להיות חזקים ויציבים, וחשוב שגברים יזכרו שיש להם מענה וקו חם לתמיכה".
איך הילדים מגיבים לשינויים המגדרים?
"מגיל צעיר, ילדים רואים ומזהים הכול. אם יש שינוי בבית, אם רואים שהאבא יצא לעבוד והאמא נשארה בבית, ואם נוסיף מסרים מהסביבה - הם ילמדו שזה המצב. יש מסרים גלויים וסמויים, ולכן כהורים אנחנו צריכים לנהל שיח על המציאות, להטות את השיח בחזרה, זו אחריות שלנו כהורים. להשתמש במילים מפורשות ולתווך את המצב".
ממשרד הבריאות לא התקבלה תגובה.
לפנייה לכתב/ת 
