תנו לנו לנשום. תנו לנו לעבוד
הסגר הקורונה חונק ומדכא את מי שממילא מתמוטטים כלכלית. חנויות, בתי קפה, מספרות ועוד עסקים קטנים חייבים לחזור לפעול. עובדה שזה אפשרי
(צילום: AP)
אתמול התחננתי בפני הבת שלי בשיחת וידאו בווטסאפ שתרשה לי לעבור על הנחיות הקורונה ולבוא לראות אותה. זה שאני לא יכולה לחבק אותה, לנשק אותה, לריב ולהתווכח איתה, לעוץ לה עצות שהיא אף פעם לא מקבלת (בתוספת מבט של "תעזבי אותי באמא שלך") – כל זה כואב לי פיזית. הבטחתי לה שנשמור מרחק של שני מטר, נעטה מסכות, אבל שלפחות כך קצת אסניף אותה. אבל שום כלום.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הגברת, בת 25, קשוחה, אחראית ועקשנית - כנראה מאבא שלה - לא הסכימה לכל תחנוניי. ניסיתי לטעון שאם לאבנר מותר אז למה לנו לא? הרי החוק במדינת ישראל שווה לכולם. ואני בטוחה שאם הם לא נקנסו על הפרת ההוראה בחג, גם לנו לא יתנו קנס. אבל הילדה סירבה ואני נאלצת להמשיך להתגעגע.
אני עדיין לא מבינה את ההיגיון בזה. נגמר הפסח, לא היינו ליד חולה מאומת, לא פגשנו אף אחד שחזר מחו"ל. למה להתעלל בנו ככה? אבל אני הרי לא הסוגייה כאן (אני מטביעה את געגועי בספורט ובהרבה אוכל), אז בואו נדבר במישור הרחב.
הסתובבתי ליד הבית ברחוב ביאליק ברמת גן וצפיתי בלב כואב בחנויות הסגורות. כל האנשים האלה שיפצו את החנויות שלהם, את בתי הקפה, המסעדות, לקחו משכנתאות על דירות, או התחייבו לשכר דירה, אנשים עם משפחות, גם סטודנטים שעובדים בעבודות מזדמנות, משלמים שכר לימוד וצריכים גם לאכול איכשהו. ממה הם חיים, כל האנשים האלה? המחשבה הזאת לא יוצאת לי מהראש.
ובצד החנויות הסגורות בביאליק, בסופר, יש תור ארוך וממושמע בחוץ. אז מה הבעיה שיפתחו את החנויות, וכל פעם ייכנס רק לקוח אחד? הבא אחריו ייכנס כשהוא יוצא. בדיוק כמו בסופר.
או קחו למשל את המספרות. מה הבעיה לנקוט אותה שיטה? לקוח נכנס רק כשהקודם יוצא, וביניהם הספר יחטא את הסכינים והמסרקים, ובכל מהלך התספורת יעטה מסכה?
ולמה ג'קי, בחור בן 32 שלקח משכנתא גדולה וקנה מכונת רחיצת מכוניות בתחנת הדלק, לא יכול לעבוד? מה הבעיה שתיכנס מכונית לשטיפה, ובעליה יעמוד כרגיל רחוק?
אפילו לגבי חלק מבתי הקפה נראה שיש פתרון: השולחנות יוצבו במרחק של שני מטרים האחד מהשני. ואם זה בעייתי – למה לא לאפשר טייק אווי, שוב בשיטת התור הזוחל, שני מטרים בין אדם לאדם, ולקוח נכנס רק כשלקוח קודם יוצא?
הציבור הרי הוכיח שהוא די ממושמע ואנשים ממילא לא מתנדבים להידבק. אז למה לא לאפשר את פתיחת העסקים הקטנים במודל כזה? למה להקשות היכן שעם קצת דמיון ותקנות ברורות אפשר להקל?
"הגירעון יגיע ל-10%". הכלכלנית הראשית באוצר (צילום: משי בן עמי, ניצן דרור)
אנשים בדיכאון מכל מיני סיבות. פרנסה, משכנתא, חוסר אוויר מצמידות יתר לבעל, לאישה, לילדים, מרצון להיות קצת לבד. תנו להם אפשרות לנשום. ברור שהזהירות מהידבקות חשובה, אבל לא פחות חשובה הפגיעה במשפחה שאין לה מה לאכול ואין לה איך לשלם התחייבויות.
בגרמניה אנשים קיבלו תוך כמה ימים אלפי יורו לחשבון הבנק שלהם. אנגלה מרקל קיבלה החלטה אמיצה והעלתה באופן דרמטי את ההשקעה הממשלתית כדי לעזור לאזרחים. ואצלנו? האוצר הקפיד לא להכניס עמוק מדי את היד לכיס ולהציל את מיליון פלוס הישראלים המובטלים שנאבקים על אוכל, משכנתא ושכר דירה. כאן, חיים שלמים משלמים ביטוח לאומי, הולכים לצבא, קורסים תחת שפע מסים, ובסוף מקבלים 3,000 שקל וטובעים בים. למה?
הממשלה צריכה לצאת מהקופסה ולהקים עוד היום ועדה לשחרור עסקים ספציפיים מהסגר. שתעבור סקטור סקטור, ותאשר לפתוח תחת הגבלות שיוגדרו היטב. זה אפשרי, זה חיוני, זה יעניק קרש הצלה לטובעים וישאיר פתח של תקווה לנורמליות.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ג'ודי ניר מוזס שלום
מומלצים
