אופטימיות בתקופת הקורונה: "עברנו את השואה, נעבור גם את זה" | "זיכרון בסלון"
רגע לפני יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביקשנו משורדי שואה מסר אופטימי לתקופת קורונה. "כל המגפות שהיו בעולם עברו מעצמן", היה מי שהזכיר, והודגש גם הצורך באמונה: "כל אחד בדרכו, והכי חשוב לראות את האור בקצה". כמה קראו ללמוד מהמצב: "להיות יותר ענווים, לשמור על קשר עם המשפחה"
בימים הטרופים של הקורונה, כשאנשים מסתגרים בבתים, האופטימיות מגיעה דווקא משורדי השואה. הם, שמוגדרים היום אוכלוסייה בסיכון, מוצאים את קרן האור במשבר הנוכחי ומציעים תקווה בימים לא ברורים. רגע לפני יום הזיכרון לשואה ולגבורה, כמה מהשורדים של "זיכרון בסלון" שולחים מסר של תקווה לאזרחים בבית.
צבי הרמן אלטהולץ
צבי נולד בדרום פולין בעיירה דולקה והיה בן 17 כשהחלה מלחמת העולם השנייה. ביום הראשון של סוכות הוצא צו גירוש ליהודים, משפחתו המשיכה לאזור שהיה בשליטת הסובייטים וכך ניצל. כל מי שחזר לעיירת הולדתו נספה. משפחתו הוגלתה לסיביר, בגלל שסירבו לקבל פספורט, שאר היהודים שהיו באותו אזור נכבשו על ידי הנאצים בהמשך המלחמה.
"כל המגיפות שהיו בעולם עברו מעצמן, אפילו כשהיו הרבה קורבנות. אנחנו זוכרים את המגפות מהמאות הקודמות, שקטלו בני אדם רבים. המצב שלנו דווקא טוב בינתיים, הלוואי שכך זה יימשך והמגפה תיעלם. טבע האדם הוא לקוות, אני סומך על המדענים ועל הקיץ. שרדנו עד היום – נשרוד גם את זה".
הרמן (הרשי) יעקובסון
הרמן נולד ב-1935 בעיר סאטומרה בטרנסילבניה שברומניה. בשנת 1939 חצה יחד עם משפחתו את הגבול לרוסיה, נתפס על ידי הסובייטים ונשלח לעבודות כפייה בסיביר. ב-1941 נשלח במסע רגלי לאורך 90 קילומטר עד למולדובה ומשם חצה את נהר הדנייסטר ברפסודה עד שלבסוף הגיע לגטו באוקראינה, משם שוחרר על ידי הצבא האדום בסוף 1944.
"זו עוד מלחמה שאנחנו עוברים. עברנו את השואה ואת מלחמות ישראל, וגם עכשיו זו סוג של מלחמה. כולנו באותה צלחת. עברנו הכל עד עכשיו ונעבור גם את זה".
ענת יעקובסון
ענת נולדה ב-1942 ושנתיים לאחר מכן אמה נפטרה. יהודייה שהתנצרה זמן קצר לפני המלחמה הסתירה את ענת ואחותה בחביות הבירה שהיו בביתה. בנה של היהודייה שיתף פעולה עם הנאצים, הלשין על אמו, אך האחיות לא נתפסו. עם תום המלחמה נשלחו שתי האחיות למשפחות אומנה שונות והן התאחדו שוב ב-1952.
"אם עברנו את השואה, נעבור גם את הקורונה".
עליזה ויטיס
עליזה נולדה בוורשה ב-1928 וסייעה לילדים שהבריחו מזון לתוך הגטו. במקביל היא פעלה בקבוצות מחתרתיות בהן "השומר הצעיר" והשתלבה בפעילות החינוכית, בהפצת חדשות במחתרת, בחלוקת מכתבים שהגיעו מחוץ לגטו וכן בסיוע לפליטים ולחולים. ב-1943 ברחה מהגטו יחד עם אמה ואחותה והוסתרה בבית משפחה נוצרית. בהמשך היא הגיעה למחנה ברגן-בלזן שם הייתה עד שחרורו הסופי.
"צריך להיות חזקים, להחזיק מעמד ולהאמין שיום אחד זה ייגמר, רוב הצרות בסופו של דבר נגמרו, וחלק מזה זה אמונה. אמונה זה דבר חשוב מאוד, אנשים שלא מאמינים שזה ייגמר יהיה להם קשה לעבור את התקופה הזאת".
לבנה אלמליח
לבנה נולדה במרוקו לאב ספרדי ולאם מרוקנית. זמן קצר לאחר שנולדה שב האב לספרד ונלחם נגד פרנקו והפשיסטים במלחמת האזרחים במדינה – ונהרג. את תקופת המלחמה היא העבירה יחד עם אמה וסבתה באלג'יר.
"עם ישראל חי ומתאחד בשעת צרה וזה מאוד מוצא חן בעיני. מתנדבים ושולחים ארגזים של מזון. המון אנשים צעירים שמתנדבים ועוזרים לניצולי שואה תמיד, ועכשיו במיוחד יש עוד תגבורת. כולם מציעים עזרה, שכנים, אנשים שהיינו איתם בקשר, מתנדבים לעזור בכל מה שאני רוצה. זה ממש עושה לי טוב על הלב".
זיוה סוסק
זיוה נולדה להורים שברחו מפולין לאוקראינה. היא נשלחה יחד עם אמה לאוזבקיסטן ומצאה מסתור בבית יתומים נוצרי, בתנאים קשים של חולי ורעב.
"האנושות הביאה עמה הצלחות והישגים בלתי רגילים – אפילו השמיים אינם הגבול. עם זאת, האנושות גם גרמה לדברים נוראים מכל כמו השואה ומלחמות. אני סבורה שהקורונה מזכירה לנו שאנחנו צריכים להיות ענווים וצנועים. לזכור שאיננו יכולים לשלוט בכל".
מנחם קריגל
נולד בפולין ב-1930. משנת 1941 הסתתר מנחם יחד עם אמו בגטו וכך ניצל מארבע אקציות של צייד מוות. שנתיים לאחר מכן הם ברחו והוסתרו בעליית גג בבית משפחה אוקראינית. בהמשך המלחמה, בעת מנוסתם מהצבא הגרמני, הצליחה אמו להעלות אותו על עגלת חיילים סובייטים בעת שהיה חולה והתקשה ללכת. היא נשארה מאחור ולא שרדה.
"כשהתחילה השואה הייתי ילד והיום אני כמעט בן 90. כל יום, עוד לפני הקורונה, מישהו נפטר. 'שורדי שואה' נשארנו מעטים. יש כאלה נזקקים, יש כאלה עריריים, יש כאלה שאין להם חימום. גם עכשיו. צריך לדאוג להם ולזכור אותם לפני שיהיה מאוחר".
קולט חזן
קולט נמסרה כתינוקת לבית ילדים בצרפת בזמן השואה. רק כעבור שנים למדה מה אירע להוריה.
"אני כולי מלאת תקווה! אני תמיד אופטימית מטבעי, בלי המדינה לא הייתי מי שאני היום! פה בארץ מצאתי את התקווה, בשביל זה אני חיה".
יעקב שוורץ
יעקב היה בגטו ליד דברצן שבהונגריה ומשם הובל יחד עם משפחתו ברכבות לאושוויץ. הוא הצליח להימלט בדרך וניצל.
"צריך להתמודד, היו לנו מצבים הרבה יותר קשים. הכי חשוב זו האמונה, כל אחד בדרכו. אם התפילה, אם המוזיקה, והכי חשוב – חשיבה חיובית, לראות את האור בקצה".
שושנה בך
שושנה נולדה ב-1933 בעיירה בעלז שבפולין (כיום באוקראינה). כשהייתה בת 6 כבשו הנאצים את העיירה ואביה נרצח. את השנים של המלחמה עברה יחד עם אמה ובין היתר ברחה מהגטו, התחבאה בבור ברפת של איכרים, עברה חקירות של הגסטאפו והועברה למחנות עבודה וריכוז. לאחר המלחמה שושנה העידה נגד נאצים ממחנה לבוב במשפט שנערך בגרמניה.
"אחרי 17 חודשים וחצי במסתור מתחת לאדמה, בלי יכולת ללכת, אני יודעת שגם במצב הכי גרוע יש פתח לתקווה! אם אדם יותר חזק מבחינה מחשבתית, אז יותר קל לו לעבור את המצב. אי אפשר לפחד, כי מהפחד מאבדים את הכיוון".
רוזה בלוך
רוזה בלוך הייתה בגטו קובנה שבליטא וב-1944 הועברה למחנה הריכוז שטוטהוף שבפולין.
"זה מסר חיי: לשמור על אופטימיות. נשארתי בחיים ואני לא מורידה את ראשי. צריך להאמין, גם כשהסוף קרב ובא, ולא לאבד תקווה גם בנקודות הגרועות. וברגע שאי אפשר – חושבים שאפשר, לפעמים החיים הם נס".
אביגיל בן נון
נולדה בבלגיה ועם פרוץ המלחמה הצליחה לברוח לשוויץ. משם היא עברה לקובה ולבסוף עלתה לישראל.
"בחיים שלי עברתי הרבה תהפוכות ואני אישה מאמינה. כל דבר שאני עוברת יש בו מסר, יש לי תפקיד בעולם. אני מסתכלת על הדברים הטובים כל הזמן, על הנכדים ועל הנינים. צריך להסתכל על הדברים הטובים כל הזמן".
רפי ולדן
ולדן נולד ב-1942 בכפר קטן במחוז דורדון שבצרפת, שם שהתה משפחתו בזהות בדויה במהלך מלחמת העולם השנייה. בתום המלחמה חזרה המשפחה לפריז.
"עם ישראל, העם היהודי, התמודד עם בעיות יותר קשות. עכשיו, כשיש לנו מסגרת ממשלתית, אנחנו יכולים להיות יותר רגועים".
שמחה שינפלד
שמחה נולד בצ'כוסלובקיה והוא היחיד שנותר בחיים מבין 30 בני כיתתו לאחר השואה. ב-1942 הוא גורש יחד עם אמו ושישה מאחיו ואחיותיו למחנה עבודה, שם חוו לא אחת רעב ומחסור.
"עברתי מחנה, והייתי שמונה חודשים במערות במצב פי אלף יותר קשה. היינו 51 אנשים, בלי מזון, מים, חשמל ושירותים. עכשיו עם הקורונה, הנוער מתנהג מאוד יפה. הלוואי שהמנהיגים היו נדבקים בנתינה הזאת. צריך אהבת חינם. אני מאחל לכל תושבי ישראל ימים טובים יותר".
שלמה המאירי
שלמה נולד למשפחה אמידה ומשכילה בעיר לבוב, שהייתה בפולין וסופחה על ידי ברית המועצות. בקיץ 1941, עם פלישת הנאצים על ברית המועצות, נרצח סבו והוא הועבר עם המשפחה לגטו. בני המשפחה הועברו למחנה עבודה, ממנו הצליחו לברוח והסתתרו בבור מתחת לדיר חזירים ובעליית גג של אציל פולני. לקראת השחרור ותום המלחמה נרצחו הוריו של שלמה ואחותו.
"צריך ללמוד להעריך את החיים. היהודים מואשמים שהם הלכו כצאן לטווח, זה שקר מוחלט. היהודים התאוששו מזה, האופי של העם היהודי הוא להאמין בחיים. אבא שלי תמיד אמר לי 'שלמה, אם תישאר לבד, דבר אחד תלמד בחיים – תחשוב לפני שאתה מדבר, אל תעביר את זה לפה, כי אז זה כבר מאוחר מדי'".
בלה סולומון
בלה נולדה ב-1934 בעיירה מילכאלן שברומניה. עם פרוץ המלחמה הם גורשו מהעיירה והצליחו להגיע לעיירה אחרת במדינה ולהינצל.
"ימים קשים עוברים עלינו, אבל צריכים להיות חזקים ואחד בשביל השני, להיות קשובים ותומכים אחד בשני. אני מרגישה שהתקופה הזאת באה לקרב בין המשפחות ובין האנשים ולגרום לנו לחזק שוב קשרים ולהעריך את היקרים לנו".
דבורה וינשטיין
דבורה נולדה בעיירה חוטין שבאוקראינה. בקיץ 1941 נכבש האזור על ידי הגרמנים ובני בריתם הרומנים ודבורה ומשפחתה נשלחו למחנה טרנסניסטריה ומשם לגטו פופוביץ. כשנכנסו הפרטיזנים לגטו דבורה הייתה כבר בת 9.
"הלפיד עכשיו עובר אליכם ואתם עכשיו צריכים לשאוף הכי גבוה שאפשר ושום דבר לא יכול לעצור אתכם בדרככם".
יהודית אשריאל
יהודית נולדה בהונגריה ועברה יחד עם משפחתה לגטו. מהגטו הועברה ברכבות משא למחנה אושוויץ שבפולין, שם שהתה עד לשחרור.
"אני מאוד מעריכה את מה שיש לי. יש לי פינה חמה ויש לי אוכל, אני לא רעבה כמו שהייתי. והחיים שלי יפים. אני מקווה שנעבור את התקופה הזאת כולנו ונגיד 'אותי אתם לא תהרגו'. ככה נשארתי בחיים ואני חושבת רק לתת לתת ולעזור ולעזור. זה מה שחשוב לי בחיים".
מלכיאל יונש
את שנות המלחמה העביר מלכיאל בהונגריה. אביו נשלח לפלוגות עבודה ואילו אמו נעצרה בידי אנשי ארגון "צלב החץ" ההונגרית.
"ידעתי אובדן, רדיפות, סכנה ורעב. כעת מקווים לשרוד את המגפה, אך איננו רעבים, איננו נרדפים, והמדינה כולה מגויסת לעזרתנו. אנא הרימו ראש, אל תיכנעו לייאוש ונעבור את הקורונה כפי שעברנו את פרעה".
גם השנה יתקיימו מפגשי שיח ועדות עם שורדי שואה במסגרת מיזם "זיכרון בסלון". בעקבות הקורונה, המפגשים לא ייערכו השנה בסלונים ברחבי הארץ
אלא באמצעות אפליקציית "זום". להרשמה לאירוח מפגש או להשתתף במפגש ניתן להיכנס לאתר של "זכרון בסלון".
לפנייה לכתב/ת 
