להעריץ את אריץ - סיפור מהאגדות
אריץ אדוריס, השחקן המשפיע ביותר של בילבאו במאה ה-21, היה אמור לשחק הערב בגמר הגביע הספרדי, שכמובן לא ברור מתי יתקיים, אם בכלל. בגיל 39, ולאחר שהציג את הכדורגל הטוב בקריירה דווקא בשנים האחרונות, הוא החליט שישחק בגמר, דרבי מול סוסיאדד, בכל מחיר, כיאה למי שכינויו "אגדה באסקית"
הערב (שבת) בשעה 20:00 שעון מקומי יציגו הערים הגדולות של צפון-מזרח ספרד מסיבת מרפסות. סביר להניח שאף אחד מכם לא חושב שמדובר בעניין מיוחד, ודאי כבר חוויתם בעצמכם אירוע דומה לאחרונה לצלילי עומר אדם ממרפסת השכנים, אבל במקרה הנוכחי מדובר גם במסיבת כדורגל, אירוע תחליפי לאחד המשחקים הגדולים ביותר בהיסטוריה של חבל הבאסקית.
בפעם הראשונה גמר גביע המלך אמור להציג את הדרבי הגדול של חבל הארץ, בין אתלטיק בילבאו לריאל סוסיאדד. 'אמור' כיוון שהתאריך המקורי היה הערב, אבל הוא נדחה למועד לא ידוע, וכמו עונת הכדורגל כולה אף אחד לא יודע אם בכלל יתקיים בעתיד. אינספור אנשים מושפעים מדחיית המשחק, או מביטולו הפוטנציאלי, אבל נדמה שיש אדם אחד, כדורגלן אחד, שתופס כותרות יותר מאחר בהקשר הזה. לשחקן הזה קוראים אריץ אדוריס, שהתכוון לפרוש בעוד חודש ומשהו, אבל עכשיו הפנסיה כנראה תחכה.
אדוריס בן ה-39 הגיע לקבוצת הבת של בילבאו לפני 20 שנה ומאז הוא חולם לזכות עם אתלטיק בתואר משמעותי. כן, הוא זכה בתואר אחד, הסופר קאפ, אבל לא מדובר בתואר משמעותי, בעוד בגמר הנוסף ששיחק בו, החשוב יותר, גמר הגביע לפני 6 שנים, הפסיד ללאו מסי. עכשיו הייתה צריכה להיות הזדמנות נוספת, האחרונה. כל עוד זה תלוי בו וירוס הקורונה לא יגרום לאדוריס לוותר עליה, אז הוא ובילבאו סגרו על הסכם שלא רואים כל יום.
ההסכם החדש בין אדוריס לבילבאו הוא בעצם הארכת חוזה, אבל ללא תאריך מוגדר. אז מהי נקודת הזמן החשובה? היום שאחרי גמר הגביע, לא משנה מתי הוא יתקיים. כלומר אדוריס יישאר שחקן הקבוצה עד הגמר, ורק לאחריו יפרוש.. לצערו, ובעצם לצער כולם, הסיכויים שמשחק כזה יתקיים עם קהל הם אפסיים עד לא קיימים, אבל לפרידה מול האוהדים יהיה זמן אחר. עכשיו אדוריס חושב על פרידה מהמשחק עצמו, זה שמלווה אותו משנותיו הראשונות כאדם. "אני רוצה לזכות בתואר עם אתלטיק כדי להיות אדם שלם", הוא אמר בראיון לפני כשלוש שנים.
אדוריס רוצה את התואר, אבל הוא לא זקוק לו כדי להיות אגדה באסקית, כיוון שהוא כבר כזה. בשני העשורים האחרונים שיחק בבילבאו 13 שנים, בשלוש קדנציות שונות. הוא מקום שלישי ברשימת הכובשים של המועדון בכל הזמנים, עם 171 כאלה, והשחקן שהבקיע הכי הרבה עבור בילבאו במפעלים האירופים. ולמספרים צריך להוסיף גם אישיות. דוגמא מעניינת אפשר למצוא במשחק מול אייבאר, קבוצה קטנה יותר מחבל הבאסקים, שבאחד המשחקים מולה אדוריס נפל ברחבה, בין שני שחקני הגנה, ומיד סימן לשופט שלא נגדו בו, אין פנדל. עוד סיבה לכך שהוא זוכה להערכה במקומות רבים, לא רק בבילבאו.
עוד דבר שמייחד את אדוריס הוא העובדה שבמחצית הראשונה של הקריירה שלו הוא היה שחקן לא רע, אפילו טוב, אבל היכולת (ובאופן ישיר המעמד) השתפרה פלאים דווקא במחצית השנייה, וזאת בניגוד לקריירה סטנדרטית של שחקן כדורגל או של ספורטאי בכלל. אדוריס, אם כן, הוא תופעה מיוחדת. שחקן שרשם את עונת השיא שלו בגיל 35, גיל פרישה אצל רוב השחקנים; אחד שמגיל 30 עד 35 הבקיע כמות שערים שווה לזו שהייתה לו בכל שנות העשרים שלו; כוכב שבגיל 36 הפך לשחקן הראשון שמבקיע חמישה שערים במשחק ליגה אירופית, מול גנק; אפילו את עונת הפרישה, העונה הנוכחית, אדוריס פתח בסערה, כשעלה מספסל במשחק מול ברצלונה ובנגיעה הראשונה שלו בכדור, בדקה האחרונה של המשחק, ניצחה את בארסה עם שער במספרת.
עם כל האירועים המאוחרים האלה אדוריס הפך לאגדה חיה, של מועדון, של עיר, של חבל ארץ שלם. למרות ששיחק בקבוצות נוספות כמו ויארוליד, ולנסיה ומאיורקה, כשהכרוז קורא בשמו של אדוריס באצטדיון סן-מאמס שומעים באוויר רעש מיוחד. באקדמיה המפוארת של אתלטיק, קבוצה שמופיעים אצלה רק שחקנים באסקים או כאלה שנולדו באזור, מלמדים שחקנים להיות כמוהו, כמו השחקן שנחשב למשפיע ביותר על בילבאו במאה ה-21.
ההשפעה הזו יכולה להגיע לשיא עם זכייה בגביע. עכשיו נותר רק לקוות שהגמר הזה ישוחק, מתישהו. גם כי כולנו רוצים שוב כדורגל, אבל בעיקר בשביל אריץ אדוריס.
לפנייה לכתב/ת 
